תביעה בסך 5.5 מיליון שקל נגד בי"ח פלימן וכרמל, משרד הבריאות וקופ"ח כללית, בגין רשלנות חמורה בטיפול, שהביאה למותה של אשה מרשימה בת 90, פעילה ובריאה

מאת כתב מגפון

לא כך קיוותה ר.ג., קשישה מחיפה, פעלתנית, עצמאית ומטופחת, בת 90, לסיים את חייה. שלושה חודשים לאחר שנפלה ושברה את רגלה השמאלית, עברה מן העולם כשהיא סובלת מפצעי לחץ עמוקים, פתוחים, כואבים, גדולים, וכשנודף ממנה ריח נורא והיא חווה השפלה קשה בשל מצבה הגופני. והכל, לטענת בנותיה, בשל רשלנות קשה ובלתי נתפסת של בית החולים השיקומי פלימן ושל בית חולים כרמל.

תחילתה של הפרשה הטראגית בתאריך ב-3 בפברואר 2009, כשר.ג. נפלה בכניסה לחנות אטליז בשל הפרשי גובה בין מפלס ריצפת החנות לבין מפלס המדרכה שבצמוד. ככתוצאה מכך, שברה את רגלה והובהלה לחדר מיו בבי"ח כרמל. היא עברה ניתוח להשתלת תותבת, טופלה באנטיביוטיקה מניעתית ושוחררה לביתה במצב טוב.

בתאריך ב-8 בפברואר אושפזה ר.ג במחלקת שיקום ג' במרכז הגריאטרי שיקומי פלימן לצרכי פיזיותרפיה והליכי שיקום לאחר הניתוח. לאחר יומיים בלבד החלה ר.ג. לסבול מישנוניות והקאות, שהתגלו כתופעות לוואי בשל מנת יתר של נרקוטיקה בה טופלה. מכאן ואילך החלה ר.ג. לעבור בין שני בתי החולים, פלימן וכרמל, בשל הסתבכויות שונות שהחלו כתוצאה מהטיפול הרשלני שניתן לה, כטענת התביעה, והביאו לדרדור מוחלט, עד מותה.

על פי כתב התביעה, שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב באמצעות עו"ד ענת גינזבורג, במהלך האשפוז החלה החולה לסבול מפצעי לחץ קשים ועמוקים שלא טופלו, מנמקים, זיהומים, אי ספיקת כליות, תת תזונה  ואפילו דיכאון, אליו הידרדרה בשל מצבה הגופני הקשה. בסופו של דבר, נפטרה ר.ג. בייסורים קשים מנשוא, במצב של הזנחה רפואית.

פרופ' גליה רהב, מומחית למחלות זיהומיות ומחלות פנימיות, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות בביה"ח שיבא תל השומר, בחנה את הטיפול הרפואי שניתן למנוחה, וקבעה כי מדובר בטיפול רשלני ממדרגה ראשונה. חוות דעתה קובעת, כי המנוחה, למרות גילה הכרונולוגי, היתה אישה פעילה ועצמאית לחלוטין עד לאישפוזה, וכי מאז אישפוזה פיתחה סיבוכים זיהומיים שלא אותרו בזמן ולא טופלו כיאות, והביאו בסופו של דבר למותה של המנוחה, לאחר שלשה חודשים של יסורים.

לסיכום אישפוזה הראשון בביה"ח פלימן ציינה רהב: "גב' ר.ג. טופלה במינון גבוה מדי של תרופות נוגדות כאב בחולה קשישה עם אי ספיקת כליות. למרות שקיעה במצב הכרה והקאה, לא נעשה כל בירור או טיפול למחלה זיהומית". לגבי האיבחון והטיפול שנעשו לחולה בחדר המיון בביה"ח הכרמל, קבעה כי "היו רשלניים. למרות קליניקה ותוצאות מעבדה זועקים לנוכחות זיהום, עם עדות לפגיעה רב מערכתית, היא שוחררה מיידית ללא אישפוז, ללא מתן אנטיביוטיקה וללא כל המלצה על טיפול אנטיביוטי או בירור תרבית שתן שנלקחה. כתוצאה מנוכחות כל כך הרבה אתרים מזוהמים,  שלא טופלו כראוי, פיתחה גב' ג'  מצב ספטי עם פגיעה רב מערכתית. לנוכח מצבה הקשה, היותה סיעודית מורכבת, דואבת וזולגת מוגלה מכל כך הרבה אתרים בגוף, שקעה לדיכאון. למעשה כל האישפוז המשיכה לסבול מחום וספירה לבנה גבוהה. הרופאים הרימו ידיים והחליטו לא לטפל, במקום להרחיק את האזורים הזיהומיים, הם טיפלו באנטיביוטיקות שאינן חודרות היטב לאזור!".

מסכמת פרופ' רהב : "ר.ג. היתה אישה עצמאית ופעילה טרם השבר ברגלה. היא פיתחה זיהום קשה שאותר רק לאחר 5 ימים. למרות סימנים ברורים לזיהום, הוא לא אובחן ולא טופל. בשל איחור זה חלה התדרדרות כללית במצבה, אספירציה עם התפתחות דלקת ריאה. כתוצאה מהתדרדרות זו וחוסר טיפול מניעתי לפצעי לחץ, פיתחה פצעי לחץ קשים שהוזנחו ביותר ולא עברו הטרייה או טיפול ניתוחי דפניטיבי. כתוצאה פצעי הלחץ הלכו והעמיקו וגרמו לזיהום התותבת והעצם. בסופו של דבר נפטרה גב' ג. בצורה מוזנחת ביותר עם פצעי לחץ עמוקים… תת חלבון בדם וחוסר דם קשה. לו היו שמים לב לזיהום ממנו סבלה ולא 'זורקים' אותה מחדר מיון לאחר 4 שעות, לו היו שמים לב למצבה בביה"ח פלימן, לו היו בודקים אותה ורואים את פצעי הלחץ בזמן ומנסים למנוע אותם, לו היו מטפלים בפצעי הלחץ כמקובל, ניתן היה למנוע את הסבל העז וההשפלה הקשה שסבלו היא ומשפחתה".

על פי כתב התביעה, ר.ג. היתה אם לשתיים, סבתא אוהבת ואהובה לנכדיה. נולדה בשטוטגרט, גרמניה, עלתה בשנות החמישים לישראל, לאחר שהיתה במחנה הסגר בהולנד בעת מלחמת העולם השניה, ובמשך שנים שימשה אחות אחראית בביה"ח אלישע בחיפה.

קודם לאירועים נשוא התביעה, היתה אשה עצמאית לחלוטין,  צלולה, פעלתנית, שניהלה את משק ביתה באופן עצמאי, שיחקה ברידג' תחרותי, התעמלה פעמיים בשבוע, שחתה בבריכה, ועד כשנה וחצי לפני האירועים המפורטים בכתב התביעה נהגה ברכב.