היה על המרצה להימנע בכל מקרה מהקשר האינטימי עם תלמידתו, או לנתק את כפיפותה האקדמית אליו. אבל קשה להתעלם לגמרי מאחריותה של הסטודנטית לתחילת הקשר הזה

מאת אבינועם בן זאב

לפני כשלוש שנים, במהלך הסמסטר הראשון, קיים איש סגל בכיר באוניברסיטת תל אביב מערכת יחסים אינטימית עם סטודנטית הלומדת בקורס שלו. הם נפגשו במהלך הסמסטר מספר פעמים, במשרדו באוניברסיטה. במסגרת אותם מפגשים, התקיים ביניהם מגע מיני. כך פחות או יותר נאמר  בגזר הדין של בית הדין המשמעתי לענייני סגל אקדמי של האוניברסיטה שהתקבל לאחרונה.

בית הדין הרשיע את המרצה, על פי הודאתו בהסדר טיעון, בכך "שלא פעל להפסקת קשר ההוראה עם המתלוננת או לחילופין, לניתוק מערכת היחסים האינטימית שקיים עמה, אלא ניצל לרעה את מעמדו ותפקידו כמורה". המרצה, קובע גזר הדין, "הפר את חובתו כעובד, ופגע בשמה הטוב של האוניברסיטה כמוסד אקדמי מכובד".

העונש שנגזר עליו, אף הוא על פי הסדר הטיעון, אם כי בהקלה מסוימת, כולל נזיפה והשעיה מעבודתו באוניברסיטה למשך ארבעה חודשים, מתוכם חודשיים ללא משכורת, וחודשיים במשכורת חלקית, שהיא למעשה שכר בסיסי בלבד. כן נקבע ש"לגזר-הדין יינתן פומבי, בהשמטת שמו של הנתבע או כל פרט מזהה אחר שלו".

 גזר דין ראוי בהחלט, אבל למה לא העמידו לדין גם את הסטודנטית?

התאהבה והתקשתה להתרכז בשיעור 

הסיפור עצמו מורכב יותר, כפי שניתן ללמוד מכתב הקובלנה של הסטודנטית. היא ניגשה אל המרצה, לאחר אחד השיעורים, עדיין לפני שהיה רומן ביניהם, ואמרה לו שהיא מתקשה להתרכז בשיעור, מפני שהיא מאוהבת בו. הם הלכו משם ביחד אל משרדו של המרצה והיה ביניהם מגע מיני.

ועדיין, גזר הדין ראוי בהחלט. הוא משקף נאמנה את אמות המידה המוסריות והמשפטיות המקובלות היום בחברה הישראלית. אבל לאן נעלמה אחריותה של הסטודנטית? הרי היא יזמה את הרומן מרצונה החופשי?

בסוף, היא זאת שהתלוננה (כשנתיים לאחר המקרה). לטענתה, יש בסיפור הזה מבוגר, אדם אחראי שהיה לו כוח עליה. בגלל זה, לדעתה, השאלה מי התחיל אינה רלוונטית, והיא מרגישה בדיעבד שיש פה ניצול.

אכן, היה על המרצה להימנע בכל מקרה מהקשר האינטימי, או, אם רצה בכל זאת בקיומו, לנתק את כפיפותה האקדמית אליו של הסטודנטית. אבל קשה להתעלם לגמרי מאחריותה של הסטודנטית לתחילת הקשר.

אחת הסיבות הדי נפוצות בהתאהבות של נשים בגברים 

הסטודנטית אינה קטינה. שיקול הדעת של קטינים חשוד תמיד בחוסר בשלות, והסכמה שלהם אינה נחשבת בהכרח להסכמה. הסטודנטית היא בגירה שאינה חשודה בחוסר בשלות. היא אחראית על כל ההסכמות שלה, אלא אם הופעלו עליה לחצים חיצוניים משמעותיים. אם כך, תחת איזה לחצים היא עמדה לפני תחילתו של הקשר? היה עליה איום כלשהו למקרה שהיא לא תיזום את הרומן עם המרצה? איך התנהגותו של המרצה, כזאת או אחרת, קשורה בכלל לימים שלפני הרגע הראשון ביניהם?

הרגע הראשון אינו עניין של מה בכך. הסטודנטית אכן התאהבה, כמו שמתאהבים בדרך כלל. מנגד היא טוענת, ש"זו התאהבות במושא סמכות, במישהו שאת רוצה כמנטור". אבל דווקא משום כך היא עלולה לכאורה להחשיד עצמה. יש במילים האלה שלה מקום לספקולציה מרושעת שהיא חיפשה אצלו לכאורה טובות הנאה כבעל סמכות וידע מוערך.

מצד שני, בניגוד לטענה שלעיל, אין פסול בהתאהבות במושא סמכות. זאת הרי אחת הסיבות הדי נפוצות בהתאהבות של נשים בגברים. הבעיה מתחילה, כאשר קיימת מרות ישירה. השאלה לכן היא לא למה הסטודנטית התאהבה – זה לא רלוונטי – אלא למה היא יזמה את הקשר עם אדם שנתפס בעיניה כמושא סמכות ומנטור שרוצים בו.

לנוכח מעמדו של המרצה כלפיה, הסטודנטית היא הצד החלש בסיפור הזה. היא ראויה בהחלט להגנתו של בית הדין המשמעתי של האוניברסיטה. למרות זאת, חולשתה אינה רלוונטית ליוזמת הקשר. הסטודנטית אינה קטינה שניתן להגן עליה בדיעבד בטענה שההסכמה שלה אינה באמת הסכמה. כבגירה שלא הופעלו עליה לחצים, לא בישירות ולא במרומז, הרצון שלה ליזום את הקשר  היה רצון חופשי ומלא, והיא נושאת עליו את מלוא האחריות.

אתם לא באמת רוצים את מה שאתם רוצים? 

חבויה כאן, בטענה שבדיעבד, הנחה מסוכנת, על פיה לא תמיד אדם רוצה באמת את מה שהוא מרגיש שהוא רוצה. הטענה הזאת נכונה ומוצדקת לגבי קטינים. הם אכן לא תמיד יודעים מה הם באמת רוצים. בגלל זה הם נחשבים לקטינים. אבל, האם נכון עקרונית להחיל אותה גם על בגירים במגוון רחב ביותר של החיים, כולל לגבי אהבה?

זה מה שקורה בפועל. מתקנים חברתיים למיניהם מבקשים להוביל אחריהם אנשים שלפי הגדרתם "לא באמת רוצים את מה שהם רוצים". למשל, במקרה קיצוני, מדוכאים שלמדו לאהוב את הדיכוי, בדומה לבני ישראל שיצאו ממצרים. האקסיומה שלהם אומרת שהאדם החופשי לא יודע תמיד להבחין בין רדיפה אחרי פיתויים מזדמנים, ארעיים, לבין הרצון האמיתי שלו. הוא חייב בגלל זה יודעי דבר לצדו שינחו אותו.

האקסיומה הזאת מפחידה. היא כוחנית, שתלטנית, ומאפשרת לבעלי דעה נחרצים ולמומחים מכל גווני הקשת, לשלוט במי שחושבים אחרת מהם.

הסכמה חופשית כדרכה של התאהבות אמת 

כאמור, המרצה אשם בכל מקרה. לא זה הנושא שלי. אני מתייחס אך ורק לתרומתה של הסטודנטית ולרגע שהיא יזמה את הקשר. התרומה שלה נראית כהסכמה חופשית, כדרכה של כל התאהבות אמת. דווקא בגלל זה, מפני שמימוש הקשר הוא בגדר עבירה, אין להקל ראש, מבחינה משמעתית, באחריותה של הסטודנטית.

 אני לא כותב את הדברים במטרה להקל בעונשו של המרצה, אלא כדי להחמיר במידת מה עם הסטודנטית. אחריות אחת אינה צריכה להתחשבן עם רעותה.