קינאה חולנית מאופיינת קודם כל בעוצמה של רגש חסר פרופורציה. זו הקינאה שאחראית להרבה ממקרי האלימות והרצח, אבל ברוב המקרים היא "סתם" ממררת את החיים 

מאת עירית קליינר פז

מכל הסוגיות הרבות שמכבידות על החיים של זוג, יש אחת במיוחד שמפעילה אצלי את פעמוני האזעקה. בדרך כלל, המוטו המלווה עבודה עם זוגות הוא "צריך שניים לטנגו", שכן לרוב הבעיות יש דינמיקה מעגלית; כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו, מלבה את האש, וגורר את השני להגיב כך שנוצר מעגל של השפעה הדדית. אחד מהמקרים יוצאי הדופן הוא הקינאה.

לא סתם קינאה, לא הרגש הטבעי שמתעורר בכולנו מול מישהו שמתחרה בנו, או מפלרטט עם בן זוגנו. אני מדברת על קינאה-חולנית, שבטעות יש שמכנים אותה "קינאה רומנטית", אך היא רחוקה מרחק שמיים וארץ מכל רגש רומנטי.

הקינאה המסוכנת, זו שאחראית להרבה ממקרי האלימות והרצח, אבל ברוב המקרים "סתם" ממררת את החיים, היא כזו שמגיעה עם תכונות אישיות מסויימות ויכולה להתפתח ללא כל פרובוקציה או סיבה ממשית.

"ראיתי שהסתכלת על הגבר ההוא במסיבה"

איך זה נראה? קינאה חולנית מאופיינת קודם כל בעוצמה של רגש חסר פרופורציה, וטענות שנראות בלתי קשורות, למשל: "ראיתי שהסתכלת על הגבר ההוא במסיבה", או "את לובשת את החצאית הזו כדי שיסתכלו לך על הרגליים", או "אתה חוזר מאוחר מהעבודה, בטח יש לך מישהי". הקנאי בעצם יוצא מהנחה שהבגידה כבר קרתה, או מתרחשת ממש בימים אלו, והוא "רק מחפש הוכחות".

במקרים החמורים ניתן לראות אפילו מאפיינים פסיכוטיים,
כמו הפרעות בתוכן החשיבה ומחשבות בעלות אופי פרנואידי

עוד מאפיין חשוב של קינאה חולנית הוא היעדר מודעות ולקיחת אחריות. אדם בריא בנפשו, אם מתעורר בו רגש קינאה, מיד ירגיש גם ביקורת עצמית, למשל: "אני נורא מקנאה כשהוא נוסע לחו"ל עם החברות מהעבודה, אבל אני יודעת שהוא לא עושה כלום", או "אני מקנא לה ופוחד שיקחו לי אותה, אבל אני יודע שהיא החברה הטובה שלי ולא תפגע בי". רגש הקינאה הרגיל, היומיומי, הוא כואב ומציק, אבל בדרך כלל אנחנו מודעים אליו והוא נתון תחת ביקורת עצמית. לא ככה אצל הקנאי המסוכן: הוא מאמין שהקינאה שלו מוצדקת, ושבעצם, מדובר בדברים ממשיים שעדיין לא מצא להם הוכחה.

לפעמים רק איבחון וטיפול פסיכיאטרי יעזרו

מאין זה נובע? במקרים החמורים, מדובר במחלה ממש. ניתן לראות אפילו מאפיינים פסיכוטיים, כמו הפרעות בתוכן החשיבה ומחשבות בעלות אופי פרנואידי. הקנאי המסוכן בטוח שמה שהוא חושב ומרגיש הוא מציאות ממשית, אין לו ספק, ואין לו, כאמור, בקרה עצמית. ככל שאמונה זו היא קיצונית ולא ניתנת לערעור, כך צריכה להתעורר דאגה לשלמותו הנפשית. לפעמים רק איבחון וטיפול פסיכיאטרי יעזרו, ולפעמים יספיק בירור פסיכולוגי, אישי או זוגי, כדי לגלות את שורשי הפרנויה והקינאה. הבעיה הגדולה במקרים האלה היא, שהחולה כל כך משוכנע בצידקתו, שהוא לא רואה את עצמו כמי שזקוק לטיפול או איבחון, אלא מאשים את בת זוגו שהיא הגורמת לקינאתו.

מה המקורות הפסיכולוגיים לכך?

אם לא מדובר במחלת נפש, אפשר לראות קינאה חולנית כזו ברוב המקרים אצל גברים תלותיים מאוד, או חסרי ביטחון, שאינם לוקחים אחריות על חולשתם הרגשית. יש הבדל בין אדם שיודע שהוא קצת ביישן או חסר בטחון, לבין מי שמתכחש למה שקורה אצלו ומשליך את כל הפחדים והתסביכים שלו על הזולת.

כך נראית, לדוגמה, דינמיקה כזו, המתפתחת במהלך שנות הילדות וההתבגרות: ילד גדל עם חוסר פסיכולוגי. זה יכול להיות יחס גרוע במשפחתו, או צלקות מהיחסים בחברת הילדים, או מטענים רגשיים קשים אחרים. מתפתחת בו הרגשה שהוא פחות בולט מאחרים, פחות גברי או מושך, והוא מגיע לגיל בגרות עם מטען כבד של רגשי נחיתות וחוסר אמון ביכולתו ליצור קשר זוגי. כל זה טמון עמוק בלא-מודע שלו. כשגבר כזה יוצר קשר עם אשה, ככל שהקשר יתהדק, הפחדים שלו לאבד אותה ולחזור שוב למצב המוכר של בדידות וחוסר ערך-עצמי משתלטים עליו. שוב, בשל חוסר המודעות למה שמתחולל אצלו בפנים, הוא משליך. כלומר – מייחס לאשה את כל האשמה והאחריות לסבל שלו, לחרדת הנטישה, לחויית העלבון והדחייה.

הוא מצותת לשיחות הטלפון שלה, מציץ במיילים ובסמסים

וכך, בלי פרובוקציה מצד האשה, הוא עלול להתחיל להצר את צעדיה כדי להרגיש שהוא שולט בה, שכן עבורו, היא "משאב" חיוני והוא פוחד לאבדו. הוא מפעיל לחץ על כל סימן של נפרדוּת מצידה, של עצמאות והשקעה שלה באנשים, ואפילו בעבודה ופעילויות אחרות. הוא מצותת לשיחות הטלפון שלה, מציץ במיילים ובסמסים, ובהמשך יבואו דרישות: שהיא תתקשר ותודיע לו היכן היא, או שתחזור מוקדם מהעבודה, או שתפסיק לעבוד, וכן הלאה. הוא ינסה להגביל את הפגישות שלה עם אחרים מתוך תחושה בלתי מודעת שעליו להשיג שליטה בלעדית עליה.

האשה עלולה להגיב באופן שמכניס את שניהם למעגל של רודף-נרדף

אבל, כמובן, הדינמיקה האישיותית הזו של רגשי נחיתות ושתלטנות לא נותרת נחלתו של הגבר בלבד, ובמהרה הופכת גם לדינמיקה זוגית. האשה, שמרגישה כי מצרים את צעדיה, חונקים אותה ומגבילים את חירותה, עלולה להגיב באופן שמכניס את שניהם למעגל של רודף-נרדף. אם היא חזקה בנפשה, היא עשויה להגיב בכעס ובתקיפות, ואולי אפילו לאיים ולנתק את הקשר. אבל במצבים המורכבים יותר, היא תתחיל לפעול מתוך פחד וניסיון לפייס ולרצות את בן זוגה. היא תהסס מלספר לו דברים שקרו לה, כדי שלא ללבות את קנאתו, וזה כמובן רק יחמיר את המצב, שהרי הנה, יש לו הוכחה שהיא מסתירה דברים.

מעגל קסמים כזה דורש תשומת לב וזהירות רבה, שכן הוא עלול להוביל לסכסוך עמוק ואפילו לפעולות אלימות, דיכוי ויחסי תוקפן-קורבן.

לסיכום, כמה סימנים לזיהוי קינאה מהזן המסוכן:

• הוא מעלה חשדות לא סבירים לגבי הכוונות והנאמנות שלך
• החשדות וההאשמות הולכים ומחריפים בעוצמתם ובתדירות שלהם
• הוא מעלה דרישות שמצמצות את חופש התנועה והזכויות שלך
• הוא פוגע בפרטיות שלך ובולש אחר מכשירי התקשורת שלך
• התפרצויות זעם
• חוסר מודעות לקינאה והטלת כל האשמה להתנהגות שלו עלייך