במרץ ‏2012 נורו כ-320 רקטות ופצמ"רים. מתוך כ- 160 גראדים שנורו לעבר ערים גדולות יורטו 76. 18 יירוטים נכשלו (24%). כיפת ברזל לא חוסכת בנזקים ישירים ואין לה השפעה על נזקים עקיפים והכי חשוב – היא לא מופעלת בעוטף עזה. הייתכן, כי רכיבים כל כך טובים יוצרים לבסוף מערכת שיעילותה המבצעית-כלכלית מפוקפקת? כן

ד"ר נתן פרבר*

אירועי חודש מרץ 2012 – הירי מרצועת עזה לעבר שטח מדינת ישראל – החלו ביום ו', תשעה במרץ, והסתיימו ביום ה', ששה ימים אחר כך, בשעות אחר הצהריים. גם אחר כך נמשך ירי "טפטוף", שלא היה שונה בהרבה ממה שמתרחש בימים "כתיקונם". בשנת 2011 נורו על הדרום כ-680 רקטות ופצמרי"ם וזה מכונה מצב רגוע, שאיננו מחייב שום פעולה.

במהלך העימות נורו כ-320 רקטות ופצמרי"ם על ישובי הדרום. כמחצית הופנתה לערים הגדולות (גראדים) וכמחצית לעוטף עזה (קאסמים ופצמרי"ם). מתוך כ-160 גראדים שנורו על הערים הגדולות, חייבו 76 גראדים, שעמדו לפגוע בשטחים מאוכלסים, יירוט בעזרת כיפת ברזל. מספר היירוטים המוצלחים היה 58. כלומר, 18 החטאות.

אחוז ההצלחה של כיפת ברזל: 76 אחוז (כך על פי העיתונות שלא בהכרח מתבססת על נתונים אמינים). בכל ייירוט נעשב שימוש בשני טילי "טמיר" של כיפת ברזל. חישוב פשוט מראה שהסתברות היירוט של טיל בודד היא כ: 50%.

מיגון פסיבי ומשמעת הם מצילי חיים

בכל היירוטים נורו יותר מ-150 טילי כיפת ברזל. יש טענות, כי עלות טיל "טמיר" של "כיפת ברזל" היא 50 אלף דולר. מצד אחר קיימת "הודאה" של ראש המינהלת ברפא"ל, כי עלות טיל כזה היא 100 אלף דולר. כלומר: עלות הטילים שנורו היא כ-60 מיליון שקל (ולא 30 מיליון כפי שפורסם בעיתונות). כיוון שירי טילי כיפת ברזל מחייב הצטיידות מחדש, מדובר בהוצאה של סכום כפול מזה.

במשך כל האירועים היו לישראל שמונה פצועים קל. זאת על אף העובדה שבערים הגדולות פגעו 18 רקטות באזורים מאוכלסים. גם בעוטף עזה פגעו כמה עשרות רקטות באזורים מאוכלסים. מדוע לא היו נפגעים רבים? כיון שמול רקטות גראד, מיגון פסיבי טוב ומשמעת אזרחית בעת אזעקה הם אלה שמצילים חיים. כיפת ברזל מצילה חיים? לא ברור.

למשק נגרמו הן נזקים ישירים (רכוש ו/או חימוש) והן נזקים עקיפים (אבדן ימי עבודה). אין אמדן מדויק אך דבר אחד ברור: הנזקים העקיפים גדולים מהנזקים הישירים בסדר גודל. הנזקים העקיפים מוערכים בכ-200 מיליון דולר. אלה נזקים ששום מערכת הגנה איננה יכולה לחסוך, בין אם היא קיימת או לא. לטענה, כי כיפת ברזל חוסכת נזקים אין שחר מבחינה כלכלית.

אפילו בקטע של נזקים ישירים (אשר במלחמת לבנון השניה היוו כ-10 אחוזים מכלל הנזקים) לא חסכה כיפת ברזל מאומה. מדוע? משום שעלות החימוש וההצטיידות עולים על עלות הנזקים, שהיו עלולים להיגרם אלמלא נעשה שימוש בכיפת ברזל. נשמע מוזר? לא כל כך, אם זוכרים כי רק רבע מהרקטות הפוגעות ב"אזורים מאוכלסים" גורמות נזק. אלה עובדות.

ירידה באחוזי ההצלחה – תקלה?

מעקב אחר אחוזי ההצלחה של כיפת ברזל, מתחילת האירוע ועד לסיומו, מגלה ירידה עקבית וברורה (ביום ו' 93%, ביום א' 82%, ביום ג' 76%). איך אפשר להסביר זאת? מקרה? ספק גדול. מיום ליום גדל מספר ההחטאות והגיע לשיא ביום ב'  12 במרץ. באותו יום היו 11 יירוטים מוצלחים – מתוך 18 ניסיונות יירוט (61%).

הסבר אפשרי: האויב "למד" את נקודות התורפה של המערכת. בלי להיכנס לפרטים, זה בהחלט אפשרי לביצוע. לכן, ייטיבו מתכנני המערכת ומפעיליה ויבדקו היטב את הנושא. הם, כמובן, יכולים לפטור את עצמם בטענה של "תקלה טכנית". אם כך הדבר, זו כבר התקלה הרצינית השנייה בפעולת המערכת. הראשונה התרחשה באירוע ספטמבר 2011. אז כיפת ברזל לא פעלה יום שלם, במהלכו נחתו יותר מ-20 רקטות בשטחים מאוכלסים.

עלתה אפשרות, כי מפקד ההגנה האנטי-אווירית (ידיעות אחרונות, 16.03.12) העלים אירוע זה מרשימת הישגי כיפת ברזל (לפי מיטב המסורת של תלישת דפים מהאנציקלופדיה הסובייטית). בכול מקרה, האירוע נעלם. כדאי לו ולאחרים להבין, כי מרכיב יסודי בכל מערכת נשק היא שאלת האמינות. תקלות הן החומר ממנו עשוי מרכיב זה.

"כיפת ברזל" לא פעלה (כרגיל) בעוטף עזה

אחד הפרשנים הסביר, כי כמו שצריך במשחק כדורגל שוער טוב, כך בהגנת המדינה. ניחא. הוא רק לא הסביר לאיזה שוער הוא מתכוון. נניח שבא אליכם סוכן שחקנים ומציע למכירה שוער. כדי לשכנע אתכם, הוא אומר: השוער הזה יודע להגן באופן בינוני (76%) רק על החצי התחתון של השער (טוב בהשטתחויות). מצד אחר, כולם מהללים אותו. לא תצטערו. הייתם צוחקים, נכון? זו בדיוק כיפת ברזל. היא פועלת רק בערים הגדולות אך לא ב"עוטף עזה".

אתם בוודאי אומרים: אבל, בערים הגדולות יש יותר מחצי מיליון תושבים ובעוטף עזה "רק" 55 אלף תושבים. נכון. אבל, עליכם לשאול את עצמכם שאלה אחרת לגמרי: איפה יש יותר אזרחים תחת מחסה אמין? בבאר שבע אחרי 60 שניות, או בשדרות ועוטף עזה אחרי 10 שניות? מה אפשר להבין מהשאלה? דבר פשוט. מה שמציל חיים הוא לא כיפת ברזל, אלא הממ"ד או המקלט או אפילו גדר האבן שמסתתרים מאחוריה בהישמע אזעקה. במילים פשוטות: בעת התקפת רקטות, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא בדיוק מה ששייקה אופיר אמר: "מייד שאני שומעת אזעקה, אני נשכבת".

מה הציל את גן הילדים בחבל אשכול (לאחר שפגע בו קאסם)? – המיגון הפסיבי. מה היה קורה לו במקום המיגון הפסיבי הייתה כיפת ברזל, שמחטיאה יותר מ-20% של המקרים? אתם אומרים: הכי טוב זה גם וגם. אם כך, מדוע במשך ארבעה אירועים לא הוצבה כיפת ברזל אפילו פעם אחת בעוטף עזה? ומדוע התקשורת לא דנה בזה? חיים ילין צודק. לפני שמוציאים רבע אגורה על עוד סוללת כיפת ברזל, יש לסיים את המיגונים הפסיביים היכן שצריך. כלומר: להשקיע 300 מיליון שקל בדרום וסכום זהה בצפון. אחר כך אפשר יהיה לבלבל את המוח עם הסיסמה "כיפת ברזל מצילת חיים".

יירוט בטווחים קצרים – מחוץ למעטפת הביצועים

כדאי לשים לב, כי על אף כל זאת, לא נאמרה כאן מילת בקורת אחת על ההישגים ההנדסיים-טכנולוגים של המערכת. טיל "טמיר" של רפא"ל הוא ייחודי מהרבה בחינות, מכ"ם אלתא מצוין וכך גם מערכת השליטה והבקרה של אלביט. ובכל אופן: הייתכן, כי רכיבים כל כך טובים יוצרים לבסוף מערכת שיעילותה המבצעית-כלכלית מפוקפקת? כן. זה יתכן וגם קרה הרבה מאוד פעמים בהיסטוריה של מערכות נשק. העובדה שכיפת ברזל איננה מסוגלת ליירט רקטות המגיעות מטווחים קצרים נובעת מהעובדה שרקטות כאלה לא נמצאות כלל, במה שנהוג לכנות – מעטפת הביצועים של המערכת.

הזעקה הנשמעת בימים אלה, הבו לנו עוד כיפות, היא תוצאה של ספין תקשורתי. הרי רק לפני כמה שבועות הודיע משרד הביטחון, כי במסגרת הקיצוצים תקוצץ גם כיפת ברזל. האם במשך האירוע האחרון נוצרו נימוקים חדשים, בלתי ידועים, המחייבים שינוי בהחלטה זו? ממש לא. לא השתנו ביצועי המערכת. להפך, הם אפילו קצת יותר נמוכים ממה שהיה ידוע ולא השתנו עלויותיה.

בשטחים מאוכלסים – רק לרבע מהרקטות הפוגעות יש פוטנציאל קטלני

מה, אם כן, קרה? נוספו עוד כמה תיאורים דמיוניים, מהסוג של "תארו לעצמכם מה היה קורה אלמלא הייתה כיפה". זו אגדה שהייתה טובה לפני שהמערכת נכנסה לפעולה. המציאות היא כי בשטחים מאוכלסים נחתו עשרות רקטות שלא יורטו וגם לא גרמו נזקים. לכך אין ולא כלום עם מזל. ה"שטחים המאוכלסים", שפגיעה בהם מחייבת יירוט, מורכבים מ-25% של בניינים ומ-75% של "שטחים פתוחים קטנים" (צמתים, גנים, מגרשי חניה, וסתם מגרשים). גודלם קטן מדיוק החיזוי של נקודת הנפילה ולכן יש ליירט כל רקטה העומדת להגיע אליהם. לכן, כפי שציינו, רק לרבע ממה שנוחת בשטחים המאוכלסים יש פוטנציאל קטלני. פוטנציאל זה לא מומש הודות להחלטת ראשי הערים לא לקיים לימודים ולעצור פעילויות אזרחיות אחרות.

כיצד הפכה "כיפת ברזל" לנושא שהכל מתפעלים ממנו?

הירי המתמשך של רקטות על ישראל יצר כמיהה לפתרון קסם, אלגנטי שאיננו בעייתי מבחינה פוליטית, כמו למשל, פעולה קרקעית. לשם כך נעשה שימוש בטכנולוגיות המתקדמות שרפא"ל משתמשת בהן בהצלחה רבה, שנים רבות, בתחום טילי אוויר-אוויר. הציבור התוודע להן רק לאחרונה והן הציתו את דמיונו. הוא גם ראה אותן בפעולה ונשבה בקסמן. אבל, טכנולוגיות הן רק אבני משחק מהן מורכבות מערכות נשק. לפעמים הן יוצרות מערכות נשק טובות ולפעמים פחות טובות.

חשוב לזכור כי המושג "מערכת טובה" איננו מצביע על איכות מרכיבי המערכת. הוא רק נועד לתת תשובה על השאלה: האם המערכת מסוגלת למלא ביעילות את המטרה שלשמה היא נוצרה. האם זה מה שכיפת ברזל עושה?

* הכותב הוא מדען ראשי (לשעבר) של חטיבת הטילים בתע"ש והירצה בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון.