11 Comments

1. sofar
   14 באפריל 2012 @ 13:00

   אביב גפן עצמו לא יודע לשיר. אז איך הוא שופט??

2. אינדיס והולאגר
   1 באפריל 2012 @ 17:14

   אנחנו רוצות להודיע לך שאנחנו ממש אבל ממש רוצות להכיר אותך וכל מי שעדיין לא מכיר את יובל דיין אנחנו ממליצות לכם או לכן להכיר אותה כבר מהרגע הזה כבר מעכשיו

3. חגי קמרט
   26 במרץ 2012 @ 18:47

   אני חושב שבמחשבה שניה אני רואה את העובדות צצות מבין דברייך.במילים אחרות את אכן צודקת ומכוונת אל האמת היפה והלא יפה בחיינו.

   אם אני מסתכל אחורנית למשל על שירלי טמפל אני שואל את עצמי מה נשאר לה מהילדות היפה שלפי הנראה הפסידה. עד כמה התפתחו בה התכנים האנושיים שלקחה מסביבת ילדותה ונעוריה? מה בקשר לזווית ההסתכלות על החיים מן הילדות בשלביה הלאה עד הבגרות אצל שירלי טמפל?

   נראה לי שאותם הורים כמו אולי אלו של שירלי טמפל ( אינני מצוי בפרטים) אולי בחוסר מחשבה נכונה לגבי טובתו של היצור הקטן שבידנו מחד גיסא, ובשל האדרת האגו שלנו מאידך גיסא, חוטאים לילדינו ברוכי הכישרונות, ומקפיצים אותם לדרגת הבגרות של החיים על כל העגמומיות שבכך ,טרם זמנם וחבל.
   אולי שירלי טמפל אלו היתה הולכת במסלול הרגיל היתה לאו דווקא שחקנית מעולה אלא ממציאת התרופה לסרטן? סתאאם.

4. חגי קמרט
   25 במרץ 2012 @ 23:44

   שרית
   מי אני הקטן שאחלוק על דעתך אני מכבד אותה וחושב שהרבה אמת יש בה. אך דעה כזאת אפשר לומר על כמעט על כל תוכנית או כל סיטואציה בחיים שבמקרו החיים הם לימוד אחד גדול ובכל יום אנו לומדים עוד ועוד וגם האדם הקרוב ביותר לנו שאנו בטוחים שאנו מכירים אותו כמו את כף ידנו אף הוא עשוי או עלול להפתיע אותנו באחד מן הימים.
   על טבע האדם אפשר ללמוד גם נדמה לי במבחן הקרב, ועד לתחתית של משחק קלפים פשוט.
   מכונת האדם כל כך סבוכה ובלתי מתפשרת באיבחון עד כדי שרב הנסתר על הגלוי יתירה מזו אף האדם עצמו יכול שיפתיע את עצמו בדברים שלא היה מאמין שהוא יכול לעשות או היה מסוגל לומר.

   השאלה היא אחרת מה סדר הקדימויות שאדם מציב לעצמו בחיים ומה האחריות שהתקשורת שחלקה בעיצוב הדור עובדתי בין אם תרצה ובין אם לא תרצה, צריכה לקחת על עצמה.
   האם ילדים גאוני מוסיקה גאוני שירה או ריקוד בני 5 6 ואילך צריכים להופיע לראווה על במה, להיות מטורטרים על ידי מורים מעולים, צריכים להיכנס לעולם האופוריה של ההצלחה, עולם הכסף, האינטריגות וכד' או שצריכים ללכת במסלול הטבעי שהאנושות לאורך כל דורותיה ניתבה להם . קודם לימודים, ילדות כהלכה היינו משחקים חברים וכו. ואחר כך הופעת הגאון הקטן על הבמה לכל תשואות הקהל ההמום והמתרגש לנוכח התופעה הזאת..

   את לא חושבת שרית שאפשר ללמוד על טבע האדם גם בתוכניות חינוכיות לימודיות שיש בהם גם את אלמנט התחרות? והרי תוכנית האח הגדול לא באה כדי ללמדנו על טבע האדם, אלא כדי למשוך רייטינג ולעשות כסף. תהליכים כמעט בכל תחומי החיים מתבצעים, בראש ובראשונה, על בטן כלכלית ולא על מה לתת לאדם.

   שוב. אני מכבד את דעתך, אפילו מבין אותה ובצד דעתי שלי גם אפילו מסכים לה. אך מאוד הייתי רוצה בכל זאת, שנפתח משהו טהור ישראלי משלנו, תוכנית ריאליטי ישראלית חינוכית, ובלתי פוגעת לא במתמודדים ולא בבוחנים. ובשום פנים ואופן לא עם ילדים שצריכים מחר בבוקר להיבחן בהיסטוריה צריכים ללכת לצופים לחוג ציור או כדורסל וכד'
   יש לזכור שאחת המתנות היפות שניתנו לאדם היא תקופת הילדות. ואנו המבוגרים שחווינו אותה אסור לנו לקחת אותה מילדנו.

   • שרית פרקול
     25 במרץ 2012 @ 23:51

     חגי, היו לנו תוכניות ריאליטי חינוכיות – חידונים שונים כגון "פיצוחים", ובעצם גם חידון התנ"ך. הם היו טובים, כנראה, לשעתם. היום זה "אחד נגד מאה" ו"לעוף על המיליון". בתוכניות כאלה אפשר, מידי פעם, ללמוד איזה פריט טריוויה. אני לא מתלהבת מהן במיוחד.
     החידוש של "האח הגדול" הוא באמת היותו אקווריום אנושי, לטוב ולרע. אמנם פרקי התוכנית עוברים עריכה קפדנית, וגם הליהוק והמשימות מכוונים כדי ליצור "עלילות", ובכל זאת – הטבע האנושי מבצבץ כל הזמן מבין החרכים המלאכותיים.
     אתה צודק, זה לא מתאים לדור הצעיר, הם לא חייבים להיחשף לטבע האדם כבר בשלב זה של חייהם. אפשר לשמר את התמימות עוד קצת.

     לגבי תוכניות מסוג "כשרונות צעירים" – אלה תמיד היו, כמדומתני. כבר לפני עשרות שנים היו שירלי טמפל, חוזליטו וכדומה. לאלה אכן יש ערך בידורי בלבד.

5. חגי קמרט
   25 במרץ 2012 @ 21:22

   שרית
   השאלה מה טיבן ומשמעותן של תוכניות מוצלחות. ושאלה נוספת מוצלחות למי?
   הציונות, הישראליות, הצבריות במקרו הפלאפל, הקיבוץ, חנוך לוין, טנק המרכבה, ועוד דוגמאות רבות הם אשר צריכים להוות את תשתית התרבות המתפתחת של עם ישראל בארצו. הגיע הזמן שיהיה לנו פולקלור משלנו ורק שלנו בלא כל צורך להעתקות למיניהן.
   האח הגדול זו תוכנית שמתאימה אולי לאמריקאי השמנמן המחסל את הסטיק ליד התמונות העוברות מול עיניו במרקע. תוכנית המספקת את יצרי המציצנות החבויים באדם ומעלה אותם על סמרטוט בצורת דגל. בושה וחרפה.
   אך האומנות? יפה היא כשלעצמה טהורה ונאה
   אך אני חש בזילות האמנות לאחר שאני שומע את החיכוכים למשל בין אביב גפן לרמי קלינשטיין ב- דה ווייס , כאשר שומעים ברקעים ( כמו מקרה מרגלית צ. בכוכב נולד) כל מיני אינטריגות ומעשים שהשתיקה יפה להם. בחלתי בלעג שלגלגו ליצני שופטי כוכב נולד ממקומם באולימפוס, על המתמודדים המתוחים המשתדלים בכל כוחם להצליח.
   לכן מבחינתי תוכניות העתקה אלו הם כישלון. ברגע שאתה פוגע בציפור הנפש של ילד קטן אתה צריך מיד לשים את המפתחות על השולחן וללכת אתה עם התוכנית שלך.
   לכן אני מציע להפעיל את השכל היהודי הצברי אותה זה שהגיע לשיאים בתחומים שונים גם בתוכניות ריאליטי שכאלו ואני משוכנע שאולי נגיע למצב שירצו להעתיק מאתנו ולא אנחנו מהם.
   טיב התוכניות הקיימות הוא השגת רייטינג וסיפוק יצר המציצנות , הסקרנות של חלק מהציבור על חשבון הרחקת חלק אחר, , מהציבור מהמרקע (שאף הוא, להזכיר ,משלם את האגרה.
   המשמעות היא ירידה ולא לצורך עליה.
   למי? למי שיודע לקחת זמנו בידו ולבזבזו בקלות נסבלת מאוד מול המרקע.
   שרית: תוכנית טובה היא כמו שיר טוב כמו ספר טוב שהאינדיקציה לה הוא שנשאר לך למחרת משהו ממנה איזה שהוא טעם בפה.
   שיר טוב למשל הוא כזה שהוא משאיר בי דבר מה גם למחרת היום וגם לימים הבאים.
   מה אני לוקח אתי מהתוכניות האלו? כלום ועוד פעם כלום.

   • שרית פרקול
     25 במרץ 2012 @ 21:48

     חגי, אני לא חושבת שכל תוכניות הריאליטי אותו דבר. ואפילו מהאח הגדול, למרות כל הביקורת, אפשר ללמוד על טבע האדם. אני מסתכלת על זה בצורה אנתרופולוגית. זה לא סותר את חנוך לוין, אלא משלים אותו 🙂

6. חגי קמרט
   25 במרץ 2012 @ 16:02

   תיקון : שבתה לא שוותה

   עם זאת הערה כללית, עצם ההעתקת התוכניות הלועזיות אלינו לארץ מעידה על אוזלת יד וחוסר דמיון וכושר היכולת ליצור תוכניות מסוג זה או אחר על ידינו. זה נוגד לחלוטין את " המוח היהודי ממציא לנו פטנטים".
   לדעתי נמאס כבר מהתוכניות הממלאות את הסלון שלנו בקולות הזמיר של ילדינו או בוגרינו. אפשר בהחלט לגוון ולתת תוכניות אחרות דומות

   דרך משל להחזיר את "נולד לרקוד"

   ליצור תוכנית תחרותית של ציירים. וכך להעלות ולקדם ציירים חובבים או מקצועיים לא מוכרים. כנ"ל לגבי תחרות במוסיקה כנרים או פסנתרנים וכו'
   פנים רבות לה לאומנות ומדוע לא להראות גם את צדדיה האחרים לקהל " אנשי האח הגדול" ותוכניות נחותות אחרות? אולי באמת הגיע הזמן להעלות מעט את הרף מעל הבינונייות , ולתת לקהל לטעום גם מה שאנו קוראים תרבות.

   • שרית פרקול
     25 במרץ 2012 @ 19:12

     חגי, תודה על תגובותיך המושקעות.
     אני לא מוצאת פסול בהעתקת תוכניות מוצלחות אלינו. אחרי הכל, גם אנחנו מייצאים פורמטים וסדרות לחו"ל. זו אינה תעודת עניות.

7. חגי קמרט
   25 במרץ 2012 @ 15:54

   לדעתי, יובל דיין היא ממש לא המנצחת של "הקול" ("דה ווייס" בלשונם) המנצח/ת של התוכנית הזאת יבחר או תיבחר במוצאי שבת הקרוב.

   אבל יובל דיין היא בהחלט המנצחת של עצמה. והניצחון האמיץ העצמי הזה הוא בהחלט ראוי לשבח או כמו שאנו אומרים שווה זהב.
   יובל דיין גם שוותה את לב הקהל בתוכנית האחרונה כאשר גרמה לכולם להרים גבה ובד בבד עם זאת הרטיטה את מיתרי הלב של הצופים.
   ברור לי שההחלטה לא להמשיך או לפרוש שהיא אמיצה כשלעצמה ודורשת בגרות וכוח נפשי חזק, לא באה באופן ספונטאני ולא כמחשבה עצמית ייחודית.
   סביר שהילדה בת ה-17 התייעצה עם הוריה עם חברותיה עם מכריה והביאה בפניהם את השיקולים שהביאו אותה למחשבה של פרישה.
   לוותר ברגע האחרון ותהיינה הסיבות אשר תהיינה הוא צעד לא קל ולו רק בשל כך היא ראויה לשבח.

   הערת מחשבה:
   כשאנו רואים מה קרה לחלק מהזמרים והאמנים שרצו מהר מדי אפשר להבין את הפחד והחששות בפני האי וודאות השלילית הממתינה לא אחת מעבר לפינה. במיוחד כאשר מדובר בילדה בת 17 שמטרתה עתה הם הלימודים מחר הבגרויות הילדות שאין שני לה וכד'
   את הבגרות החשובה ביותר – המציאותית , של החיים,בעינינו היא כבר עברה, נאחל לה שתצליח גם בבגרות העיונית שממתינה לה מאחורי השער.
   צעד נבון חכם ואמיץ. ילדה שניצחה את עצמה!

8. ישער
   25 במרץ 2012 @ 11:21

   כול כך צעירה וכול כך דעתנית.
   מעניין אם הייתה זו בחירה שלה מתוך מודעות ,
   או איזו המלצהמגורם חיצוני שהצליחה באופן מרשים ליצור תהודה .
   כך או כך היה צריך הרבה אומץ.