Skip to content

אביבית שאער: אין לי בשביל מה לחיות יותר

הטרגדיה האיומה של משפחת שאער בלתי נתפסת. היא מתעצמת כשמתברר שהיעדרותם הקצרה של ההורים נבעה ממסירותם הרבה והאוהבת לסב הנכה, בו טיפלו ותמכו, ובשל כך נשארו לגור ליד ההורים ולא בביתם בבאר יעקב. שכונה שלמה מלוכדת נזקקת כעת לתמיכה, בנוסף למשפחה עצמה. אבל לאן מביאים את הכאב?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הטרגדיה האיומה של משפחת שאער בלתי נתפסת. היא מתעצמת כשמתברר שהיעדרותם הקצרה של ההורים נבעה ממסירותם הרבה והאוהבת לסב הנכה, בו טיפלו ותמכו, ובשל כך נשארו לגור ליד ההורים ולא בביתם בבאר יעקב. שכונה שלמה מלוכדת נזקקת כעת לתמיכה בנוסף למשפחה עצמה. אבל לאן מביאים את הכאב? 

מאת נורית קרטן

בלילה, כשהיה ברור שבעלה וחמשת ילדיה נספו כולם, אמרה אביבית שאער למנהל האולפנה בה היא מלמדת, שכעת נותרה לבד, בדיוק כפי שבאה לעולם. היא איבדה הכל, אמר המנהל, זאב כהן. כמו איוב. האישה הצעירה חוותה וחזתה במשך דקות ארוכות, שבוודאי נראו לה כנצח, איך בעלה נעלם בבית הקט אפוף העשן וככל שחלפו הדקות הבינה את גודל האסון. היא ראתה את המראות והריחה את הריחות, אלה שלוחמים מכירים משדה הקרב ואינם מצליחים לשכוח כל חייהם. ואז אמרה שאין לה יותר בשביל מה לחיות.

הגופות המפויחות הוצאו בזהירות, אחת אחת
הגופות המפויחות הוצאו בזהירות, אחת אחת

קרני השמש הראשונות שהאירו הבוקר את רחוב ישראל נג'ארה ברחובות, גילו אנשים כואבים, המומים. בלתי מאמינים לטרגדיה שהתרחשה שם. כולם מכירים את כולם בשכונת נג'ארה. שכונה שגרים בה שומרי דת ומסורת, בעיקר מהעדה התימנית. "יהיה קשה מאוד להשלים עם האסון הזה, לכל אנשי השכונה" אמר יו"ר  ועד השכונה, משה תם, שגם הוא נמנה על אוהביו של גיא שאער. "כולם אהבו אותו. היה איש חם, תמיד עזר לכולם. אביבית ילידת השכונה וגיא חי אתנו עשר שנים."

זעקות שבר מפלחות מדי פעם את הדממה. אביבית שאער שרויה במצב נפשי קשה ביותר, ומתקשה לעכל את גודל אסונה. "היא חושבת שהיא חיה בחלום," מבהיר תם. "היא לא מעכלת את מה שקרה". מלאך המוות ביקר בבית הזה יותר מדי פעמים, אמרו הסובבים אותה. רק עכשיו קמו מ"שבעה" על אחיה, שנפטר לאחר מחלה קשה, בגיל 49.

אביה של אביבית, שלמה, משותק במחצית גופו וגיא טיפל בו במסירות כאילו היה אביו. "גיא יצא לשנייה, לעזור לסבא שמרותק לכיסא גלגלים," סיפר חבר המשפחה ושכן קרוב, מיכאל נגר. " גיא ואביבית טיפלו בו במסירות אין קץ. הם סעדו את הוריה של אביבית. הסב הקשיש נזקק לעזרה בדברים אישיים ואינטימיים, בשל היותו משותק, וגיא היה מטפל בו. הם לא הלכו לישון לפני שווידאו שהכול בסדר ."

כואבים, המומים. גם אנשי כוחות ההצלה
כואבים, המומים. גם אנשי כוחות ההצלה

גיא, אופטומטריסט בעל עסק עצמאי בבאר יעקב, ואביבית מורה באולפנה ברחובות. לשניים בית בבאר יעקב, אך הם נשארו לגור ברחובות מצירוף של מספר סיבות. תמיכתם בהורים, סביבת לימודים אהובה על הילדים, האהבה והיחסים בין המשפחה הצעירה להורים, מחלת האח. הם התגוררו בינתיים בבית מעבר, כפי שמכנים כעת חבריהם את אותו מבנה שעלה בלהבות. מבנה מבטון, גגון אזבסט, חדר וחצי שבתוכו גרו כולם. בקומה למעלה, השנייה, מתגוררים הסבים.

אמש נהגו כמו בכל ערב. הלכו לסייע להורים בזמן שהילדים כבר ישנו במיטותיהם. לא ברור עדיין אם מישהו מהילדים התעורר וצעק או שהריחו את ריח העשן. אבל הם הבחינו במתרחש ורצו החוצה, לבית. בלי להסס מיהר גיא להיכנס פנימה לביתו הזעיר, כדי להציל את ילדיו.

לגיא שאער לא היה סיכוי מרגע שפתח את הדלת. האש ניזונה מחמצן שסופק לה עם פתיחת הדלת והלהבות גובהות בבת אחת, לגובה רב. מטר וחצי מפרידים בין הדלת לפתח החדר בו ישנו הילדים, אבל גיא כשל באמצע והתמוטט. העשן והלהט הכריעו אותו.

ובחוץ ישבה כל אותה העת הרעייה והאם וזעקה לאלוהים שיציל את יקיריה. "אלוהים! אני מתחננת! תעזור לי! תציל את המשפחה שלי!" בעיניים כלות ראתה את הכבאים נכנסים פנימה, לבושים במיטב אבזרי ההגנה, במטרה לחלץ את יקיריה. אבל ללא הועיל. שבורה, הלומה הובלה בידי שוטר וחובש לבית סמוך.

"הילדים ישנו. אולי לא חוו את הכאב שהאבא חווה כשהוא נכנס, בידיעה והאש והעשן… שאלוהים ירחם על נשמתם", אמר בכאב גדעון כהן, שמתגורר ברחוב מוטה גור הסמוך והגיע למקום ראשון, יחד עם בנו. הוא, בנו ואביבית ניסו לחלץ את הלכודים. "שברנו חלונות, היא ניסתה לשפוך מים". כהן ניסה להיכנס אך כל ניסיונותיו עלו בתוהו. כל הלילה לא עצם עין. "התחבטנו כל הלילה בשאלה אם היינו יכולים להגיע חמש דקות לפני, אם היינו יכולים לעזור, להציל מישהו." ואז, בהשלמה של חוסר אונים, הוא אומר "זה היה בלתי נמנע כנראה".

בלילה הגיע רבה הראשי של רחובות לבית המשפחה שנכחדה כמעט לחלוטין. הוא ישב עם האם שזה עתה צפתה בילדיה ובבעלה נשרפים למוות ולא הצליח לנחמה. נהפוך הוא. אביבית השבורה אמרה לו שכעת, אין לה בשביל מה לחיות.

משה מועלם, גיסה של אביבית, סיפר כי בבית פנימה יושבים ובוכים ושותקים. אין מילים. אין מה לומר. הכאב גדול ואין מילים. אין לו מושג מה וכמה גיסתו קלטה. לא סביר שאדם מן הישוב יוכל להבין כזה אסון.

בבוקר, צוותי החקירה בדקו והפכו וחקרו והבינו מהר מאוד שהחיבורים החשמליים, ככול הנראה, לא היו תקינים. הכל נעשה באופן פירטי. בכלל, לא בטוח שיש רישיון אכלוס למקום הקטן שהיה ביתה של אביבית שאער. תחילה סברו שמדובר בקצר שאירע באחד המכשירים במטבח. כעת, הסברה היא שמטען של מכשיר סלולרי, שהונח על מזרן, גרם לקצר חשמלי והצית את המזרן. המזרן בער חיש קל ועומס החפצים הדליקים הקל על האש להתפשט.

מסע הלוויה של ששת הנספים. גברים בלבד
מסע הלוויה של ששת הנספים. גברים בלבד

הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, הגיע לבית המשפחה וקיים תפילה המונית בתקווה לחזק את המשפחה המורחבת והשכונה הדתית. אחר כך יצאו כולם למסע הלוויה נורא ומצמרר. אמבולנס של זק"א הוביל את הגברים לבית העלמין בשכונת מרמורק. האם קיימה את מצוות ליווי המת ברגליים כושלות וחזרה לביתה, כשכל הנשים אתה. באחדות המאפיינת את השכונה השקטה הזו הוחלט שרק הגברים ישתתפו בקבורה והנשים, כהזדהות עם כאבה, יהיו עם האם, שמצבה הנפשי לא אפשר את השתתפותה.

ששה קברים פתוחים, ששם פרטי של כל אחד מהם נרשם באותיות דפוס על סיפו של כל קבר. גיא, אליאב, אביתר, אמיתי, שירה ואיתמר הונחו בזהירות במקום מנוחתם האחרונה. "אלוהים שבשמיים. ריבונו של עולם, דיינו, די לצרותינו, כמה אנו צריכים ללוות ילדים באסונות שכאלה", זעק אחד הסופדים כשכולם מסביב מיררו בבכי. "אביבית  גידלה משפחה לתפארת. גיא אדם אציל ואהוב. הייתם מנורה של שבעה קנים ושישה קנים כבו".

 

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן