Skip to content

לצחוק זה טוב מאוד, אבל לשמחה יש גם צד אפל

מסתבר שאנשים שמחים מדי עלולים למות בגיל צעיר יותר, אולי מפני שהם נוטים יותר לקחת סיכונים. מאת רחלי לנגפורד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

צחוק עוזר לרפא כיבים בגוף, ואפילו תורם לירידה במשקל. אבל מסתבר שאנשים שמחים מדי עלולים למות בגיל צעיר יותר, אולי מפני שהם נוטים יותר לקחת סיכונים

מאת רחלי לנגפורד 

בחורה מחייכת
הצחוק מועיל למערכת החיסונית (צילום: © Dana Rothstein | Dreamstime.com)

שמחה היא רגש בסיסי שטבוע בנו, בעל משמעות נפשית ובריאותית. סדנאות צחוק ומדיטציות חיוך הן דוגמאות למודעות ההולכת וגוברת לחשיבותה של תחושת השמחה. ביהדות יש אפילו ציווי המוקדש לכך – "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". ישנם אנשים שריפאו את עצמם בזכות הרגש הזה, כיוון ששמחה וצחוק מעוררים שחרור של חומרים המועילים ללב ולמערכת החיסונית.

במאי שעבר קמו מספר חוקרים והעכירו קצת את השמחה – הם חשפו את הצד האפל של השמחה, שמיד אספר לכם עליו. אבל קודם כל – בואו נחזק את המיתוס שכולנו מכירים, ששמחה היא דבר טוב!

במרץ לפני שנה, לאחר ניתוח של 160 מחקרים שונים בחיות ובבני אדם, מצא חוקר בשם אד דיאנר מאוניברסיטת אילינוי שאנשים שמחים הם בריאים יותר וחיים יותר שנים. תוצאות אלו נאספו בקרב יותר מ-5,000 בני אדם לאורך 40 שנה. הן פורסמו בכתב העת Applied Psychology: Health and Well-Being.

מחקר ממרץ שעבר מטעם אוניברסיטת לידס מצא שצחוק הוא דרך טובה יותר לריפוי כיבים בגוף, מאשר שימוש בטכנולוגיה הרפואית. זאת כיוון שצחוק מעלה את זרימת הדם בין הלב ושאר איברי הגוף, משהו שנחוץ מאוד בריפוי כיבים. בבתי החולים מגבירים את זרימת הדם על ידי הוראה למטופל להתעמל, או על ידי קשירת רצועות הלוחצות על הגוף באזורים שונים כדי לדחוף את הדם לאזורים אחרים. צחוק פותר את הצורך בכך.

צחוק טוב ואיכותי שורף את אותה כמות אנרגיה כמו זו הנשרפת בעת הליכה

ב-2007 נמצא באוניברסיטת וונדרבליט, שצחוק גורם לירידה במשקל! צחקוק של 15 דקות ביום שורף 10-40 קלוריות, שלאורך שנה מצטברות לכדי 2.27 קילו בשנה. המחקר הזה, שפורסם בכתב העת International Journal of Obesity, טוען שצחוק טוב ואיכותי שורף את אותה כמות אנרגיה כמו זו הנשרפת בעת הליכה של פחות מקילומטר.

וזה ממשיך: ד"ר שבח פרידלר מבי"ח אסף הרופא מצא שטיפולי פוריות מצליחים יותר אצל אנשים שצוחקים יותר.

ב-2002 מצאה ד"ר מרגרט סטאבר מארה"ב שצחוק מקל על כאבים. צחוק גורם לרגיעה, מה שהשפיע על האופן בו ילדים התמודדו עם כאב. החוקרים מאמינים שתכונת הריפוי של הצחוק יכולה להפחית כאב ולחזק את המערכת החיסונית בילדים הסובלים מסרטן, מאיידס ומסוכרת, וכן בילדים שעוברים השתלות. צחוק יכול אפילו לגרום לכך שאדם יצטרך פחות חומרי הרדמה בזמן ביצוע פרוצדורות רפואיות.

הרגש הזה של שמחה טבוע חזק מאוד במוח ובגנים

נכון, שמחה אינה כדור פלא, אבל זו שיטה נהדרת לשמר את גופך בריא יותר ואולי אפילו להאריך את חייך. מסתבר שהרגש הזה של שמחה טבוע חזק מאוד במוח ובגנים. גם בראשית האבולוציה היה לו תפקיד, ומאז ועד היום, הוא עדיין שם.

אחת הצורות בה אנו מביעים שמחה היא בהבעות פנים. הסתכלות בפני אנשים אחרים היא התנהגות אנושית בסיסית, שמשמשת אותנו לקריאת תחושותיהם של אחרים ולתקשורת איתם. יש במוח אזור מיוחד לזיהוי פרצופים, Fusiform Gyrus, שמקושר עם אזורים מוחיים נוספים במעורבים בזיכרון, בעיבוד מידע חזותי ובתחושת עונג.

עונג? מה זה קשור?

זה קשור. נמצא שבהייה בפרצופים שנחשבים יפים מעוררת פעילות מוחית באזור מוחי הקרוי הקורטקס האורביטו-פרונטלי. זו הסיבה שאנחנו אוהבים להסתכל על אנשים יפים.

בחורה מחייכת
אנחנו נוטים להתמקד בפנים המביעות שמחה (צילום: © Karen Struthers | Dreamstime.com)

ביוני שעבר נמצא שאנו גם נוטים להתמקד בפנים המביעות שמחה, ושהתנהגות זו נובעת מפעילות גנטית. במחקר שהתפרסם בכתב העת Molecular Autism נמצא שגן בשם CNR1 קובע את משך הזמן שאנו מבלים בצפייה בפנים שמחות. יש לגן הזה ארבעה הרכבים שונים, ונמצא שאנשים שיש להם הרכב מסוים של הגן הזה בוהים יותר בפנים שמחות. אפקט זה לא נמצא עבור פנים שמביעות סלידה. במחקר, תנועות העיניים של נבדקים תועדו במכשור מדויק בזמן שצפו בסרטים שבהם פני אנשים הביעו רגשות שונים, וכן נבדק הדנ"א שלהם.

אחד ממובילי המחקר הוא פרופסור סיימון בראון-כהן מאוניברסיטת קיימברידג’. בראון-כהן הראה בעבר שהגן הזה משפיע על פעילות הסטריאטום – איזור מוחי שקשור לרגשות והנאה, בתגובה לפנים שמחות. תוצאות מחקר שכזה רומזות שיש קשר בין הגנטיקה שלנו ליכולת ליצור קשרים חברתיים. אכן, אנשים הסובלים שאוטיזם מסתכלים הרבה פחות על פנים אנושיות.

* * *

כולם רוצים ושואפים להיות שמחים כל הזמן, נכון? יש אלפי ספרים, אתרים ושיטות שיספרו לכם איך לעשות את זה. אבל ג'ון גרובר מאוניברסיטת ייל, איריס מאוס מאוניברסיטת דנבר, ומאיה תמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, טוענים במאמר שהתפרסם בכתב העת Perspectives on Psychological Science שלא תמיד כדאי לכם להשתדל לשמוח. הם אומרים שזה לא נכון לומר באופן גורף ששמחה זה דבר טוב. לדבריהם, לפעמים ניסיון מלאכותי לשמוח גורם לך להרגיש רע יותר מאשר אילו לא ניסית לשמוח כלל.

החוקרים אומרים שאנשים שמחים מדי לא מסוגלים לחשוב באופן יצירתי
וגם נוטים לקחת יותר סיכונים

באחת הניסויים שלהם הם מראים שאנשים שקראו בעיתון על היתרונות הבריאותיים של שמחה, ואז צפו בסרט שמח, הרגישו גרוע יותר אחרי הסרט, לעומת כאלו שלא קראו על שמחה, כנראה בגלל שהתאכזבו מכך שלא הרגישו שמחים יותר בעקבות הסרט. כלומר – כשאנשים לא מרגישים שמחים כפי  שהם מצפים להרגיש, הכישלון גורם להם להרגיש גרוע יותר.

גם יותר מדי שמחה יכול להוות בעיה, אומרים החוקרים האלה. ניסוי אחר שלהם עקב אחרי ילדים משנת 1920 ועד גילים מבוגרים ומצא שהאנשים שמתו צעירים תוארו על ידי המורים שלהם דווקא בתור השמחים והעליזים ביותר. החוקרים אומרים שאנשים שמחים מדי לא מסוגלים לחשוב באופן יצירתי וגם נוטים לקחת יותר סיכונים. כמו במצבים של מאניה, בהם חולים נוטים ללקיחת סמים, לנהיגה מטורפת ולבזבוז כל חסכונותיהם, כך גם עלול לקרות, לדעת החוקרים, לאנשים בריאים.

כדי לסיים בנימה אופטימית למרות הכול, הנה מה שאומרים החוקרים לסיכום: הדבר המשמעותי ביותר שגורם לשמחה בבני אדם הוא קשרים חברתיים טובים. לא כסף, לא פרסום ולא הצלחה. עצתם של החוקרים היא, שבמקום לדאוג למה אתם לא שמחים מספיק, השקיעו את מאמציכם בפיתוח והעצמת הקשרים החברתיים הטובים שיש לכם עם אחרים.

4 Comments

  1. ישער
    1 באפריל 2012 @ 11:33

    סקופ קטן.
    לפני כ 20-25 שנים היה ניסיון להקים עמותה במטרה לשלב "הומור בחינוך" . הומור הקשור
    לחומר הלמודי, מסייע לתלמיד להבין . ההבנה יוצרת שמחה וחיוך כפול (הן בגלל ההומור והן בגלל ההקלה של הבנת חומר הלימוד ). במפגש הראשון שהתקיים באוניברסיטת תל אביב השתתפו
    פרופ' יצחק גל נור ( לשעבר נציב שרות המדינה ) פרופ' אדיר כהן, פרופ' אבנר זיו, אנזו אגדה,
    היוזם ירדני צבילי ועוד . הרעיון לא הבשיל משום שלא היה "משוגע אמיתי" שהיה לו מספיק זמן
    להמשיך ולגלגל הרעיון ומשום שבמשרד החינוך לא הייתה באמת כתובת "מקשיבה" שתסייע במימון.
    חבל.

    • שרית פרקול
      1 באפריל 2012 @ 17:50

      חבל מאוד שהרעיון לא הבשיל לכלל ביצוע. מצד שני – עוד לא מאוחר, דורות רבים לפנינו.

  2. מקסים אמיתי
    29 במרץ 2012 @ 21:50

    🙂
    מחזק את המאמר המצויין ואוסיף, מישהי ז"ל שהיתה יקרה לי מאוד הצחוק והבדיחות השאירו את הראש פעיל, עצרו התקדמות של מחלה והפכו אותה למצב נדיר והיא שרדה שנים רבות.
    הצחוק בריא לנו אך כמו כל דבר בחיים הכל במידה 🙂

    תודה וסופ"ש נפלא 🙂

    • שרית פרקול
      29 במרץ 2012 @ 22:12

      תודה על השיתוף, מקסים אמיתי, זה מרגש.
      שבת שלום 🙂

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן