נשיאה באחריות היא אחד העקרונות המרכזיים של קיימות. זה ההיפך המוחלט של שתי גישות ישראליות נלוזות: גישת ה"סמוך" והגישה שדוגלת בהטלת האחריות על הזולת 

מאת תמי זילברג

בימים טרופים אלה, כשאירוע רודף אירוע, כשמחאה מצטרפת למחאה, בולטת מאוד העובדה שהציבור הישראלי עבר מטמורפוזה משמעותית. ממקום של שתיקה כנועה או מיואשת הוא עבר למקום של מודעות, פעילות סוחפת, ובעיקר – לקיחת אחריות על השיח הציבורי.

נשיאה באחריות (accountability) היא אחד העקרונות המרכזיים של קיימות. נשיאה באחריות היא ההיפך המוחלט של שתי גישות ישראליות נלוזות ומחייבות שינוי: מצד אחד  גישת "סמוך" או "יהיה בסדר", ומצד שני – הגישה שדוגלת בהטלת האחריות על הזולת; "זה לא אני, זה הוא".

מיהו אותו "הוא" אנונימי, שעליו גם מצפים שנסמוך? על כך אין בדרך כלל תשובה נחרצת.

ניקח דוגמה אחת מתוך השפע העגום של דוגמאות שאנחנו מוצפים בהן: עובדות המזנון של חברת החשמל. לפני שנים הן היו עובדות קבלן. לאחר מכן נקלטו בחברת החשמל, שהפכה להיות מעסיקה ישירה שלהן. היום, עשר שנים אחרי, הן קיבלו הודעות פיטורין. כנראה, כדי שלא יהפכו מעובדות זמניות ל"קבועות", רחמנא ליצלן.

מי אחראי לכך שבנות 50 מוחלפות בעובדות קבלן?

מי בדיוק אחראי לזדון הנוראי הזה, שבמסגרתו נשים בנות 50 הופכות למובטלות ומוחלפות בעובדות קבלן, שיעשו בדיוק את אותה עבודה? האם האחריות נמצאת בכנסת, שחוקקה חוק המאפשר לפטר עובדים אלו? או ההסתדרות, שבקוצר ראייתה (או מיעוט האכפתיות) נתנה לזה יד? שמא זו חברת החשמל, שאינה מבזבזת חצי שנייה ועטה על הזדמנות הפיטורין כמוצאת שלל רב?  ואולי הוועדים בחברת החשמל, שמגנים רק על מי שידו קלה על השאלטר, אבל מתעלמים מעובדים חלשים שחולקים את אותם חדרים ופרוזדורים? ייתכן שזו הממשלה? משרד התשתיות, שאחראי לתחום האנרגיה? או משרד התמ"ת, ששמו משקף נאמנה את ההתייחסות השולית שהוא מקציב לעובדים במשק הישראלי ולצורות התעסוקה היצירתיות שקיימות בו?

התשובה האמיתית היא – אף לא אחד מאלו. כי כל הגופים האלה הם גופים אנונימיים. בניגוד לתפישת העולם המעוותת של הכלכלה, חברות וארגונים מכל סוג שהוא אינם ישויות אמיתיות, ואי אפשר לצפות מהם להתנהל באופן אחראי ולשאת באחריות על תוצאות התנהלותם.

לאמץ את העיקרון של "לכל החלטה יש שֵם"

רק בני אדם יכולים להתנהג בצורה אחראית. עלינו להפנים את זה, ולאמץ את העיקרון של "לכל החלטה יש שם", על משקל "לכל איש יש שֵם".

אז מי אחראי? מי הם השמות שמאחורי הזדון?  יפתח רון-טל, יו"ר דירקטוריון חברת החשמל? אלי גליקמן, מנכ"ל חברת החשמל? מיקו צרפתי, יו"ר המזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל? עופר עיני, יו"ר הסתדרות העובדים הכללית החדשה?  שלום שמחון, שר התעשיה, המסחר והתעסוקה? עוזי לנדאו, שר התשתיות הלאומיות?

יש בטח שמות נוספים. לפי תפישת הקיימות, האנשים האלה צריכים לשאת באחריות, להסתכל טוב טוב בראי, ולדעת שהם-הם אלו שעומדים מאחורי הפיטורין של אותן נשים קשות-יום, שהחל בינואר 2012 יהפכו למובטלות, ללא סיכוי רב למצוא עבודה וללא אפשרות להתגונן מפני כל סוג של זדון אנונימי, שהחברה הישראלית התמחתה בו ביעילות רבה כל כך.

בינתיים זה לא קורה, כמובן. איש לא היה מוכן להתייחס לסיפורן של מגישות התה המפוטרות של חברת החשמל. נראה שהסיפור שלהן מעניין רק בודדים כמו שלי יחימוביץ, שנרתמה לעזרתן, או קרן נויבך, שבניגוד לרבים אחרים, אצלה תפישת הקיימות נמצאת כנראה באמת ב-DNA ובאה לידי ביטוי באופן רציף ושיטתי.

זהו השלב הבא בשינוי שכולנו צריכים לעבור: נשיאה באחריות לגבי המעשים שלנו עצמנו, ודרישה לנשיאה באחריות אישית מצד כל פונקציונר שמשפיע בדרך כזו או אחרת על חייהם של אנשים אחרים.