למעצבי-על יש את הכוח להכתיב טרנדים, להגיד מה נכון עכשיו ומה כבר לא. הם משפיעים על המגזינים, הבלוגרים, הצלמים, הרשתות ההמוניות, על החנויות הקטנות ועליי

מאת רוני בר-דב

אתמול ביקרתי בפעם השנייה השבוע בזארה. הפעם בדקתי היטב את הקולקציה ולא שקעתי בחיפוש מגפיים. המון חולצות, שמלות וחצאיות עם נקודות וכוכבים תלויות על הקולבים. מדוע דווקא נקודות? כי סטלה אמרה כך. כשמעצבת כמו סטלה מקרטני, למשל, מתכננת את קולקציית חורף 2011-2012, היא תמיד תחשוב על מוטיב חוזר. זה יכול להיות צבע, גזרה, הדפס וכל דבר אחר המאחד את הקולקציה.

נקודות אצל סטלה מקרטני וכוכבים אצל דולצ'ה & גבאנה – לפרטים באתר פוליבור הקליקו על התמונה

שבועות או חודשים לאחר מכן, כששבוע האופנה מגיע וסטלה מקרטני מציגה את עיצוביה, יושבים עיתונאי אופנה, צלמים, מפורסמים, פרוטקציונרים ובלוגרים, וכותבים, מצלמים ומצייצים על התצוגה. לפעמים, אנחנו יכולים לראות את הקולקציה בשידור ישיר, ואם לא, אז תוך שעות מספר נראה את הקולקציה, את מאחורי הקלעים שלה, ונקרא את הביקורות. האופנתיים שבינינו גם יזהו את הטרנד.

מעצביה של זארה או טוונטי-פור-סבן לא שונים מאיתנו בהרבה. בדומה לנו הם צופים בתצוגה ומזהים את הטרנד. הם מתרגמים את הטרנד לעיצובים המוניים, והפלא ופלא, אנחנו רואים – ובמקרה שלי, גם קונים – אותם בזארה. אם כך, למעצבי-על יש את הכוח להכתיב טרנדים, להגיד מה נכון עכשיו ומה כבר לא. הם משפיעים על המגזינים, הבלוגרים, הצלמים, הרשתות ההמוניות, על החנויות הקטנות ועליי.

אפילו אני, צעירה תל-אביבית, מושפעת ממה שסטלה אמרה. בזכותה נזכרתי בחולצת הנקודות שסבתי קנתה לי לפני שנה, שעד עכשיו שכחתי מקיומה.

לא תמיד זה ככה. לפעמים מעצביה של זארה חושבים על טרנד בעצמם. הם מעצבים את הקולקציה או את חלקה בהשראת הטרנד. אבל הטרנד הזה לא מגיע לשטיח האדום או לשבועות האופנה. זה טרנד ששמור לנו, קוני הרשתות ההמוניות. ואם אני אוהבת את הטרנד, אקנה פריט מייצג, כדי להרגיש מעודכנת.

ואם רבים מהקוראים יגידו שאני "קורבן אופנה". מצטערת, אך לעניות דעתי המלומדת וחסרת האינטרסים, אני לא. משמעות המושג קורבן אופנה הוא מי שנכנע לטרנדים בלי להתחשב בשום דבר אחר. למשל, אם הבגד באמת הולם אותו. לדוגמה, בקיץ שעבר שלטו צבעי הניאון. קורבן אופנה הייתה קונה חולצה בצבע ורוד-זוהר וחצאית בצבע ירוק-זרחני, בלי להתחשב בשאלות כמו, האם זה מחמיא לה, האם זה מה שהיא אוהבת. כיוון שאני לא קורבן אופנה ולא חובבת צבעי ניאון, דילגתי על הטרנד כאילו לא היה. גם על טרנד המכנסיים המתרחבים דילגתי.

ישבתי וחשבתי, האם גם אני יכולה ליצור טרנד? אני אוהבת חצאיות אסימטריות (קצרות מקדימה וארוכות מאחור), ואשמח אם הן יהפכו לטרנד. אולי אעשה משהו בנידון – אלבש חצאיות כאלה, ואם יש לי מזל יעקבו אחריי החברות שלי, ואחריהן יעקבו חברות שלהן, וכך הלאה והלאה. והנה, טרנד נולד. האם יש סיכוי שהתרחיש הזה יתגשם? בינתיים, נראה לי שלא. עוד אין לי מוניטין של מובילת אופנה ואין לי מספיק חברות שיש להן מספיק חברות שיעקבו אחריי. אבל מי יודע – אולי בעתיד.

חצאית א-סימטרית של זארה ב-200 ש"ח – לפרטי החצאית באתר פוליבור הקליקו על התמונה

מזל שייעודם של טרנדים הוא לחלוף. כל טרנד, גם אם הוא משתלט על העולם (דוגמת הפסים בשנה שעברה) יחלוף, ואם לא תוך עונה, אז תוך שנה-שנתיים. הרי בתעשיית האופנה יש מספיק מוחות מבריקים ויצירתיים כדי לחשוב כל עונה על טרנדים חדשים.

תעשיית האופנה מציבה אתגרים כל הזמן. אתגר קשה הוא להיות מעודכנת ולהתלבש בהתאם בלי להיות קורבן אופנה, וזה מה שמבדיל בין בעלת חוש אופנתי לסתם אחת שקוראת את הדברים בעיתון.

• רוני בר-דב היא פאשניסטה צעירה