אין חדש תחת השמש: אביב הגיע פסח בא. ונשיאנו שמעון פרס שוב יוצא ממשכן נשיאי ישראל כדי למלא את מצוות הביקור המסורתי בבתיהם של רבנים ו"מנהיגים רוחניים" של פלגי דת למיניהם. הפעם יצא, כדרכו, לחלות את פניהם של מר"ן הרב עובדיה יוסף והרבנים הראשיים לישראל, יונה מצגר ושלמה עמר.

האמת היא שפרס לא המציא את המנהג הפסול הזה. עשו זאת גם נשיאים לפניו. אבל לפרס זוכרים עוד, יותר מכל, כיצד חיזר על פתחיהם של ראשי חצרות ואדמו"רים למיניהם, עוד כאשר היה זקוק להם לצרכים פוליטיים. העניין הוא, כבוד הנשיא שמעון פרס, שאתה כבר לא פוליטיקאי התלוי בחסדי אצבעותיהם של חברי כנסת חרדים. אתה נשיא מדינת ישראל. אתה האזרח מספר 1. אתה הוא סמל הממלכתיות והריבונות הישראלית.

כנשיא מדינת ישראל כבודו של שמעון פרס וכבוד המעמד הממלכתי שלו – הוא כבודה של המדינה כולה. כנשיא אין הוא חייב למחול על כבודו ולשחר לפתחי רבנים, משום שבכך הוא מוחל על כבודה של המדינה. ההליכה הזאת אל הרבנים מעלה גם בעיה עקרונית שגם כך לא הצליחה המדינה לתת לה מזור. בחלק גדול מדי של החוגים הדתיים, רווחת גם כך הנחת היסוד שדבר הרב עולה על דבר המפקד בצה"ל/הכנסת/ראש הממשלה/הנשיא. הזחילה הזאת לפתחיהם של רבנים וראשי חצרות מכרסמת ביסודות הממלכתיות והריבונות של מדינת ישראל – דווקא בשעה שמקור הסמכות של המדינה זקוק יותר מכל לחיזוק.

המאמר הזה אינו מכוון נגד הרבנים. אפשר להזמין אותם למשכן נשיאי ישראל ולברכם לקראת חג הפסח, עם כל הכבוד הראוי. למה לא? יתכבדו נא הרבנים ויבואו אל מעוז הממלכתיות הישראלית כדי לקבל את ברכתה – ולקבל על עצמם, אגב כך, גם את הרעיון "דינא דמלכותא – דינא". רבנים באלפי שנות גלותנו אימצו את הרעיון הזה גם בגלויות השונות – למה שלא יפנימו את הרעיון הזה גם במדינת היהודים?

אבל, אם כבר חפצה נפשו של הנשיא לצאת ממשכנו לביקורי חג מיוחדים ולחלות את פניהם של אנשים רמי מעלה ומכובדים שיכולים לשמש כמובילי דעת קהל וכדוגמאות שיש לחקותן – יש לי, הקטן באלפי ישראל, כמה הצעות בשבילו.

אפשר למשל לצאת למעונם של המדענים שלנו, שזכו בפרס נובל: הפרופסורים ישראל אומן, אברהם הרשקו, עדה יונת, אהרן צ'חנובר ודן שכטמן. פרס, שזכה בעצמו לקבל את פרס נובל, יודע את משקלה הסגולי ואת ערכה של קבוצת המדענים הזאת. הוא יודע היטב את חשיבות המדע למדינת ישראל. ייצא נא באחד החגים הקרובים אליהם הביתה, כדי לקבל את ברכתם.

אפשר גם לבוא אל בתיהם של סופרים, משוררים ואמנים – כדי לקבל את ברכתם לקראת החג. בכוונה איני נוקב בשמות – כי רבים הם הסופרים ואנשי הרוח מימין ומשמאל, הראויים כי יבוא הנשיא כדי לחלות את פניהם. כאתגר מיוחד הייתי מציע לכבוד הנשיא לנסות ולשכנע את אריק איינשטיין – אייקון תרבותי ענק של ישראל – לקבלו בביתו ולברכו לקראת החג.  לא שווה לנסות?

אפשר לבוא גם לביתו של אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון, שכבר מוצא את עצמו – ואת מערכת המשפט שעליה הוא ממונה – תחת אש צולבת. ראוי היה מאוד שיבוא הנשיא ויגן, מתוך ביתו של נשיא בית המשפט העליון, על מעמדה המתערער של מדינת החוק.

האפשרויות הן רבות. השמיים הם הגבול. אבל דבר אחד חייב להיפסק בכל מקרה: היחס המיוחד אל הרבנים, הגובל לעתים בהרכנת הראש ובהתרפסות של הממלכתיות הישראלית בפני סוכני הדת למיניהם – ולא חשוב כרגע מאיזה זרם הם ומה דעותיהם.

כאזרח מדינת ישראל רשאי אני לצפות מנשיא המדינה, המייצג גם אותי – שיתייחס אל מעמדו הממלכתי בכבוד הראוי משום שכבודו ומעמדו הוא כבודנו ומעמדנו.