מתיחות רבת שנים בין מדינת האמירויות ואיראן על הכיבוש האיראני של האי אבו מוסא מתפרצת מחדש: אחרי שנים רבות, ערך נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד ביקור רשמי באי, עורר את זעמן של הרשויות באמירויות ויצר תקרית דיפלומטית. האם האירוע הוא תירוץ לצינון היחסים בין המדינות על רקע האיום האיראני על מדינות המפרץ ושיחות הגרעין הנפתחות באיסטנבול?

מאת יצחק קמחי-זוארץ

גורמים בכירים באיחוד האימרויות הערביות מתחו ביום ד' ביקורת קשה על ביקורו של נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, באי אבו מוסא שבמפרץ הפרסי, שמאז שנות השבעים נתון בסכסוך בין שתי המדינות, כשל אחת מהן תובעת ריבונות על האי.

סוכנות הידיעות רויטרס, מסרה אתמול (ד') כי שר החוץ של איחוד האמירויות, שייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, טוען כי מדובר בהתערבות גסה בריבונתה של מדינת איחוד האמירויות והפרה של כל המאמצים כדי להגיע להסדר מקיף שיסיים את הכיבוש האיראני בשלושת האיים שאיחוד האימירויות טוענת לבעלות עליהם – הטוּנְבּ הגדול, הטונבּ הקטן ואבו מוסא – בין אם באמצעות משא ומתן או באמצעות בית הדין הבינלאומי.

באתר האינטרנט של משרד החוץ של האמירויות פורסמה אתמול הודעה כי שגריר המדינה בטהראן  נקרא להתייעצויות במדינה, אך הסיבה להחזרתו לא פורטה ולא הייתה כל התייחסות לאירוע באי אבו מוסא.

סוכנות הידיעות האיראנית מסרה כי אחמדינז'אד ביקר באי אבו מוסא ביום רביעי במסגרת סיור בחוף האיראני של המפרץ הפרסי, אך לא התייחסה למחלוקת הקיימת על ריבונותו של האי.

סיפורו ההיסטורי של האי אבו מוסא מעניין במיוחד: בראשית המאה ה-19 החלה בריטניה לנקוט בצעדים כדי להבטיח את נתיבי הסחר שלה להודו באזור האימירויות והחלה בצעדים צבאיים כדי להפסיקה פעילות של שוד ימי באזור. ב-1820 כפתה על שליטי החוף הסכם להפסקת השוד הימי, הסכם שהורחב בשנת 1853 לכדי חוזה שלום ימי קבוע, ומאז קיבל האזור את השם "חוף שביתת הנשק" (The Trucial Coast). במסגרתו פרסה בריטניה את חסותה על מדינות החוף והתחייבה לסייע בכספים לשליטיהן.

בשנת 1952 החל שיתוף פעולה פדרטיבי למחצה בין שבע האמירויות, בתמיכה בריטית, בצורת מועצה קבועה שבראשה נציג בריטי. אולם ב-1968 החליטה בריטניה לפנות את כוחותיה שממזרח לתעלת סואץ. כחלק מהחלטה אסטרטגית זו הסירה בריטניה את חסותה מעל אמירויות וב-1971 הן נעשו עצמאיות.

מפת האיים אבו מוסא והטונב במפרץ הפרסי (Google Maps)

יציאת הבריטים מהאזור במהלך שנות השבעים הותירה חלל פעור שלצידו מתיחויות רבות בחוף המפרץ, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. הביטוי המובהק ביותר לכך היה בהשתלטות של איראן בשנת 1971, זמן קצר לפני עצמאותה של איחוד האמירויות מבריטניה, על איי הטונב ועל האי אבו מוסא, שהנסיכויות תבעו עליהם ריבונות.

איחוד האמירויות קראה לטהראן, אז עוד תחת שלטון השאה, להפנות את המחלוקת לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, אך איראן, מצידה, התעקשה שריבונותה על האיים אינה פתוחה למשא ומתן. כיום נשמעים קולות שונים באיראן הקוראים לניהול שיחות עם איחוד האמירויות כדי להסיר את "אי-ההבנות" בנושא.