כל עוד ריחו של הזולת מקובל עליי, אפילו אהוב, לעיתים אפילו מגרה, הרי הוא מהווה מקור משיכה עבורי. יש הטוענים כי באופן לא מודע אנחנו בוחרים את בני זוגנו בהתאם לריחם

מאת אילנה ארד לוין

לכל אדם המרחב האישי שסביבו, מרחק בסנטימטרים המגדיר עבורו את מידת הקירבה בינו לבין הזולת. תלוי, כמובן, מי הזולת. המרחק מזרים שונה מן המרחק מן הבוס, מרחק שיחה בין שכנים, בין חברים, בין בני משפחה.

למעשה, ניתן לומר שהמרחב האישי הוא השמירה על טריטוריית הפרטיות שלנו, הפיזית והפסיכולוגית. וכמו בעולם החי, מוגדרת במידה רבה טריטוריה זו בהתאם לחוש הריח. לא נתקרב יותר מדי לזולת זר על מנת שלא לחוש את ריחות גופו (ריח פיו, ריח זיעתו, ריח בגדיו), ואם ריחותיו המגיעים עד אלינו אינם נעימים לנו – נתרחק צעד אחורנית.

ניתן לומר, שאינטימיות נמדדת ביכולת לשאת את סרחונו של הזולת. זו אולי התבטאות לא עדינה במיוחד, אבל זה מה קורה. הכי אינטימי בין בני זוג ובין הורים ותינוקות, כולל בגיל שהם עושים צרכיהם בחיתול.

כל עוד סרחונו של הזולת מקובל עליי, אפילו אהוב, לעיתים אפילו מגרה, הרי הוא מהווה מקור משיכה עבורי. יש הטוענים כי באופן לא מודע אנחנו בוחרים את בני זוגנו בהתאם לריחם. קשה להיות בקשר אינטימי ובזוגיות עם אדם שריחו מאוס באפנו. מריח אי אפשר להימלט; הוא נמצא סביב האדם.

בעלי החיים מרחרחים זה את זה הן באף והן את מקור היציאות של כל אחד, כדי להשתכנע בקירבה ביניהם או להימשך מינית.

בני אדם רבים  דווקא אוהבים את ריחות / סרחון גופם שלהם, מתוך העמדה הפסיכולוגית ש"זה אני כולי ממש, כולל הריח", אך נרתעים מזה של זולתם.

ריחות הגוף הם נושא שלהרבה זוגות קשה לדון בו בפתיחות. כאילו ריח גוף לא נעים מבייש את בעליו, מעיד על פגם במהותו. יש זהירות רבה בלהתבטא גלויות ומפורשות בעניין זה.

גופנו הוא למעשה בית חרושת ביוכימי, וכמו כל מפעל הוא מייצר פסולת בהתאם. אנו מייצרים ריחות גוף רבים וספציפיים לאזורי הגוף השונים. ריח שורשי שיער הראש, ריח האוזניים, כמובן ריח הפה והלשון וריח הנשימה (תלוי בבריאות השיניים, החניכיים, הלשון, מערכת העיכול, התבלינים והעישון), ריח זיעת בית השחי, ריח כפות הרגליים הסגורות בנעליים ללא או עם גרביים, ריח פי הטבעת, כמובן בהתאם למידת הניגוב ויעילותו, ריח פליטת הגזים ממערכת העיכול, וכמובן – ריח איברי המין.

גברים רגישים בדרך כלל פחות לריח מאשר נשים ונוטים יותר לקבל ולהתגרות מריחות איבר המין הנשי, למרות שבמצב זה בת הזוג עשויה לחוש עצמה מסריחה ודוחה.

לגבי כל איברי הגוף, אנו משופעים פרסומת ומוצרים למכביר לגבי הסוואת ריחות לא נעימים. במידה מסוימת קיימת השפעה של התנהגות האדם על ריחות גופו השונים, אם כי מידת האחריות היא כמובן מוגבלת. בריאות תקינה ומזון בריא ונכון, או תיבול מועט, הם הערבות הבסיסית שהחומרים האורגניים בגופנו יהיו בעלי ריחות נסבלים. כמובן, גם רחצה יומית, או מספר פעמים ביום, בפרט בקיץ החם והלח, וכמובן ניקוי שיירי המזון בין השיניים וצחצוח השיניים ושטיפת הפה.

לגבי רוב אזורי הגוף התרבות מציפה אותנו בפתרונות לרוב, כמו סבוני רחצה ריחניים, דאודורנטים, אפטר-שייב ובשמים לרוב, התזת ספריי לפה ולעיסת מסטיק.

לעומת זאת, באשר לאיברי המין, ובפרט כאשר מדובר במין אוראלי, זה המתקרב גם לפי הטבעת, הרבה אנשים מתקשים לשוחח על כך גלויות עם בן/בת הזוג.

כדאי שיהיה מוסכם ומקובל בין בני הזוג שאפשר להעיר בנינוחות מבלי שהדבר יתקבל כגנאי או כביקורת, שהזולת קצת מסריח/ה וזקוק/ה לקילוח. אין זו דחייה או חוסר קבלה, זוהי עובדה פיזיולוגית. יש לקחתה כפשוטה בקלילות ולהביא בחשבון שסיבון כולל זריז וקילוח מהיר לוקחים מספר דקות מועט. לא ביג דיל.

ריחות גוף זה הכי טבעי שיש. עבור אוהבי ריחות הגוף והמין ניתן ליהנות מהם כמה שרוצים, להתגרות, לחוש את ייחודיותם, ואין צורך לטשטש אותם כלל. זוהי אינטימיות מינית מוחלטת. למתגרים מכך יש בעיה אחת פחות בחיים. ולכל השאר – הפתרונות שהובאו כאן.

• אילנה ארד לוין היא פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין. האתר של אילנה