מסביב לצל הגדול שמטילה עלינו השואה מצוי גם האור. הרבה אור. יום הזיכרון הוא לשואה, אך גם לגבורה. ניצולי השואה גוברים כל יום מחדש והופכים את הצל לאור
מאת דוריאל רימר
עיצוב הכרזה מהווה אתגר מרגש עבורי במיוחד, בגלל הזכות להעביר דרכה מסר ישיר לכל בית בישראל.
אני מאמינה שהמסר העובר באמצעות כרזה זו צריך להיות בהיר וצלול, לגעת בלב ולעורר מחשבה.
אנו "רגילים" לזכור את השואה באופן מסוים, דרך תמונות מפורסמות, סרטים ודמויות מאפיינות.
ניסיתי להוציא את הזיכרון מהמקום בו אנו כל כך רגילים לפגוש את השואה אל ה"רחוב", כל רחוב,
ואולי אפילו להוציא מעט את ה"ממלכתיות" מהזיכרון הקולקטיבי ולהפוך אותו לזיכרון אישי,
אוניברסלי, שמגיע עד הבית של כל אחד מאיתנו ובעצם מטיל צל על חיי היומיום שלנו כיחידים וכעם.
בחרתי להתמקד בניצול שואה כסמל, מכיוון שאני רואה בכולנו כאלה.
כשאני מסתכלת על סבא וסבתא שלי, שניהם ניצולי שואה, אני מבינה שהצל שלהם הוא גם הצל שלי. היעדר האור בחייהם תמיד נמצא שם ולעולם יהיה חלק ממני וממשפחתי ויעבור הלאה לדורות הבאים.
אך מסביב לצל הגדול שמטילה עלינו השואה מצוי גם האור. הרבה אור. יום הזיכרון הוא לשואה, אך גם לגבורה. ניצולי השואה גוברים כל יום מחדש והופכים את הצל לאור. הצל של המשפחה המוטל על הדרך הוא הצל של המשפחה שנספתה ותמיד נמצאת שם איתם, אך זהו גם הצל של המשפחה החדשה שהקימו ניצולי השואה. משפחה רגילה, ממש כמו זו שהייתה להם, שנמצאת שם כדי לזכור, להכיל ולשמר את הגבורה.
אני מקדישה כרזה זו לסבתא ולסבא שלי, אסתר ודוד רימר, ולמשפחותיהם שניספו בשואה.
יהי זכרם ברוך.
הכרזה עוצבה במסגרת תחרות שהתקיימה בבית הספר הבין לאומי להוראת השואה ביד ושם ובשיתוף משרד ההסברה והתפוצות. היא נבחרה מתוך 186 כרזות שהוגשו לשיפוט.