Skip to content

הבחירות לנשיאות צרפת יוצאות לדרך; צפוי סיבוב שני בין סרקוזי להולנד

44 מיליון צרפתים יקבלו היום את ההחלטה התקופתית בשאלה, מי יהיו השניים מבין עשרת המועמדים שיגיעו לסיבוב השני ושמתוכם ייצא הנשיא הבא. חמישה מהמועמדים משמשים כקישוט לפוסטרים, אחת היא קוריוז והשאר מנהלים מלחמה מילולית קשה אלה נגד אלה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

44 מיליון צרפתים יקבלו היום את ההחלטה התקופתית בשאלה, מי יהיו השניים מבין עשרת המועמדים שיגיעו לסיבוב השני ושמתוכם ייצא הנשיא הבא. חמישה מהמועמדים משמשים כקישוט לפוסטרים, אחת היא קוריוז והשאר מנהלים מלחמה מילולית קשה אלה נגד אלה

מאת: עמית מנדלזון (צרפת)

הסיבוב הראשון לנשיאות צרפת נפתח היום בשעה 8:00 בבוקר וייסגר ב-20:00. במושבות צרפת, המצויות בחצי הכדור הדרומי, כבר החלה ההצבעה לפני מספר שעות.

נשיא צרפת נבחר בשיטת הרוב המכריע, כלומר זקוק לרוב מוחלט של מעל ל-50% כדי להיבחר. הואיל ובסיבוב הראשון מתמודדים עשרה מועמדים, איש מהם אינו צפוי להשיג רוב שכזה, ולכן צפוי להתקיים סיבוב שני שבו ישתתפו שני המועמדים שיסיימו ראשונים בסיבוב הראשון.

שיטה זו יוצרת הלכה למעשה מצב בו מדובר בבחירות בין שתי מפלגות. החריג לכך התרחש ב-2002, אז הצליח מנהיג מפלגת הימין הקיצונית "החזית הלאומית", ז'אן מרי לה פן, להשתחל לסיבוב השני מול איש הימין המתון ז'אק שיראק. אז, כדי לנטרל את השפעתו הגוברת של לה פן, נאלצו הסוציאליסטים ואנשי השמאל לחרוק שיניים ולהצביע לשיראק הגוליסט – סיטואציה שנחרטה בזיכרון הקולקטיבי הסוציאליסטי כחלום בלהות שהתגשם.

אל הסיבוב הראשון מגיעים עשרה מועמדים שעל ארבעה מהם אין מה להרחיב דיבור שכן סיכוי סביר שאיש מהם לא יקבל את תמיכתם של יותר מכמה שברי אחוזים של מצביעים. כוונות ההצבעה לששת המועמדים הבכירים השתנו מעט מאוד במשך חצי השנה האחרונה, ואת עיקר ההפתעה מספק ז'אן לוק מלנשון נציג חזית השמאל, המתודלק על ידי האיגודים המקצועיים והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית.

כוונות ההצבעה לששת המועמדים הבכירים - מגמות במהלך החצי שנה האחרונה

שני המועמדים הבכירים, הנשיא המכהן סרקוזי ונציג המפלגה הסוציאליסטית פרנסואה הולנד, מגיעים אל הישורת האחרונה מכיוונים שונים. סרקוזי אושש את מצבו בסקרים במהלך החודשיים האחרונים באמצעות נקיטת יד חזקה נגד האלימות שהפגינו גורמי אסלאם קיצוני בצרפת. הולנד, שהוביל בבטחה בסרים, איבד מעט מזוהרו לאחר אירועי טולוז.

המועמד סרקוזי צילום: עמית מנדלזון

סרקוזי, שהקמפיין שלו נשען על חיזוק מעמדה של צרפת באיחוד האירופי, ייצוב הכלכלה וכמובן ביטחון, הצליח לחסל לא מעט מהנוגדנים שנוצרו בציבור נגדו במהלך חמש שנות שלטונו, בעיקר עקב פעילות נחרצת וחסרת פשרות בתחום הביטחון וההערכה והמעמד להם זוכה צרפת בקהיליה הבין לאומית. סיכויו לא רעים, אבל כאמור הסקרים מראים הפרש בן חצי אחוז לכאן או לכאן.

סרקוזי מקפיד על ניהול קמפיין בעל נימה ממלכתית, ופרט למתקפה רבתי שביצעה מפלגתו על פרנסואה הולנד בשלב כלשהו, הוא מעדיף שלא להיכנס לקרבות מיותרים ועסוק ברכישת אמון המצביעים. העובדה שרוב אזרחי צרפת רואים במצב הכלכלי הפרטי שלהם כנושא מספר אחד בחשיבותו תהיה בעוכריו, שכן מצד אחד הוא קורא לצעדי צנע ומצד שני הוא נתפס כאחראי למצב הכלכלי. המאבק על העלאת גיל הפנסיה כנגד האיגודים המקצועיים היה הימור שיתכן ויתברר כגיליוטינה של הקריירה הפוליטית שלו.

פרנסואה הולנד צילום: עמית מנדלזון

פרנסואה הולנד איננו טירון פוליטי ובטרם התמודדה פרודתו סגולן רויאל (2007) על הנשיאות היה הוא מנהיג המפלגה הסוציאליסטית  ואת הכהונה הנוכחית הוציא ממרטין אוברי האפורה. הולנד חולם לחקות את מורו ורבו, פרנסואה מיטראן, שהוא הנשיא הסוציאליסט היחיד שנבחר אי פעם. מיטראן נחשב בעיני רבים כאחראי לגירעון התקציבי של צרפת, לאחר שבתקופתו הונהגו שבוע עבודה בן 35 שעות ויציאה לפנסיה בגיל 60 (החקיקה האחרונה בוטלה בתקופת סרקוזי). הולנד, איש חביב ובעל הומור רך וחייכני שסיסמת הבחירות שלו היא "השינוי הוא עכשיו", מכיר את ה"בטן הרכה" ישל הצרפתים, ועיקר הקמפיין שלו מתמקד בהגדלת כוח הקניה ובשיפור מצב התעסוקה. כדי להתמודד עם ביקורת אפשרית, הודיע הולנד שלא יחלק כסף בטרם יאזן את המערכת. מצד שני, הלחץ משמאל בדמותו של ז'אן לוק מלנשון עשה את שלו ושיחרר את שרשרת ההבטחות הטיפוסית כל כך לפוליטיקאי במסע בחירות.

מרין לה פן

מרין לה פן היא המועמדת לזכות במקום השלישי, לפחות לפי הסקרים. היא מאמינה שלסקרים אין משמעות ושיש לה סיכוי גדול להיכנס, כמו אביה ב-2002, לסיבוב השני. לה פן היא קתולית לבנה (בלונדינית אמיתית) ועשירה. היא גם אישה מאוד אינטיליגנטית וחריפה. למען האמת, סביר להניח שאלמלא היתה מייצגת את הימין הקיצוני אזרחי צרפת היו הולכים שבי אחריה. אף עיתונאי או פוליטיקאי מתחרה לא הצליח להוציא אותה משלוותה, היא שומרת על קור רוח מפתיע, הגם שהיא מותקפת על ידי כל המפלגות וכל הפרשנים. האג'נדה שלה ברורה: היא מאמינה שצרפת יכולה לנהל משק סגור ומתנגדת לצעדי הכפיה שמגיעים מכיוון האיחוד האירופי. היא מתנגדת נחרצות למדיניות ההגירה האירופאית בכלל והצרפתית בפרט. למרות אירועי טולוז והגל האנטי איסלמי שעובר על צרפת שמרה מרין לה פן על שקט יחסי ולא ניצלה את האירועים עד הסוף. על מרין לה פן מעיב למרבה האירוניה, אביה, שלמרות גילו המופלג מסרב לשתוק והכחשות השואה המפורסמות שלו לא הועילו לביתו, שמסרבת להתכחש לדברי אביה ומתעלמת לחלוטין. סביר להניח שמדובר בנימוס של בת כלפי אביה.

המפתיע - ז'אן לוק מלנשון צילום: עמית מנדלזון

ז'אן לוק מלנשון הוא הסיפור הגדול של מערכת הבחירות הנוכחית. נציג המפלגה הקומוניסטית, הגורם הדומיננטי באיחוד שנקרא "חזית השמאל". מלנשון הוא נציג האיגודים המקצועיים, כל מי שעקב אחרי הפגנות האיגודים לא צריך לקרוא את התכנית של מלנשון אלא את השלטים שנישאו על ידי המפגינים. מלנשון מזנב קשות בפרנסואה הולנד והקמפיין שלו מנוהל בצורה מבריקה ומתבסס על הפגנות כוח באזורים פתוחים כמו כיכר הבסטיליה בפאריס וחוף הים במארסיי. הוא מנצל היטב את כוחם של האיגודים להוציא את מאות אלפי עובדי השירות הציבורי לרחוב ולנהל אירוע ציבורי מאורגן למופת. מלנשון מודע לחשיבות של כוחו וללחץ המופעל על פרנסואה הולנד ויודע שעד הסיבוב הראשון הוא יוכל לסחוט את הסוציאליסטים ולהוציא מהם התחיבויות שיועילו לבוחריו שלו. אחר כך זה עלול להיות אבוד. לכן הוא איננו מנהל משא ומתן, אלא מתקיף, ובו זמנית מאפשר לאיגודים לנהל את המו"מ מעמדת כוח. האג'נדה של מלנשון יקרה מאוד במונחים כלכליים ועלותה כ-100 מיליארד יורו. מי שנוהר אחריו, פרט לאיגודים, הם בעיקר אינטלקטואלים אידאליסטים.

פרנסואה ביירו, הג'וקר של הבחירות הקודמות, האיש שזינב קשות בסגולן רויאל והביא מפלגה מעורפלת כמו MODEM להישג של 15% הראשון, ניגש לבחירות הנוכחיות עם אותה גישה, עם אותה נאיביות אבל נאלץ להתמודד בקרב הרבה יותר אגרסיבי. הוא החל את הקמפיין שלו ב-6% והצליח להגיע עד ל-15%, אבל אז החל מלנשון להעביר הילוך ומי שניזוק מעצרות ההמונים של השמאל הוא בעיקר ביירו, אדם נקי כפיים אבל בעלי אישיות אפרורית. הקמפיין של ביירו מתרכז בסולידריות ובהגברת הכוח של צרפת כאומה מאוחדת, הוא בעד שוויון זכויות לנשים ומציע המון הצעות שבמילא מעוגנות כבר בחוקה. יש לו קהל אוהדים אינטיליגנטי אבל אין לו מה למכור. אפילו לא בתאוריה.

אווה ג'ולי

על אווה ג'ולי נציגת מפלגת הירוקים אין הרבה מה להרחיב. את הקמפיין שלה היא ניהלה בעיקר בשתיקה רועמת, כמעט בכל סיטואציה בה תגובה מתבקשת. הציבור הצרפתי יזכור אותה בגלל המבטא הכבד שלה (ג'ולי היא נורבגית במוצאה) והמשקפיים המוזרות שהפכו להיות סימן ההיכר שלה. כמועמדת לנשיאות היא דירדרה את מפלגת הירוקים כמעט אל מחוץ לתודעה הציבורית ורק בשבוע האחרון של הקמפיין החלה לבעוט – אבל כנראה שמעט מדי מאוחר מדי.

אחוז ההצבעה בבחירות, כך מעריכים, לא יהיה גבוה. יש לא מעט גורמים הקוראים לציבור לא להצביע כלל מתוך צורך להביע חוסר שביעות רצון מהמערכת הפוליטית הקיימת.

קריאה להחרים את הבחירות. צילום: עמית מנדלזון

 

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן