בהנחה שקיים מקור אבולוציוני משותף לכל המין האנושי, בני תרבויות שונות אמורים להשתמש ולזהות את אותן הבעות פנים ראשוניות. מחקר חדש מערער את תאוריית האוניברסליות של הבעות הפנים. התקשורת הרגשית, המתבצעת באמצעות הבעות פנים, היא במידה רבה תלוית תרבות

מאת גד שלסקי

ההנחה שקיים מספר קטן של הבעות פנים, שיש להן פרשנות המקובלת על בני תרבויות שונות, נחשבה למוסכמה מדעית במשך שנים רבות. התפישה שקיבלה במאה ה-19 ביטוי מדעי בספרו של צ'רלס דרווין "ביטויים של רגשות באדם ובחי", גרסה שהבעות הפנים, המשמשות לביטוי של רגשות, התעצבו לאורך

מיליוני שנים של ברירה טבעית, ששימרה את אותן הבעות ששירתו באופן המיטבי את האילוצים והצרכים ההישרדותיים של אבותינו בסיטואציות שונות.

בסוף התהליך האבולוציוני הזה התגבשו שש הבעות פנים בסיסיות, "ראשוניות", אוניברסליות, המייצגות תחושות של שמחה, הפתעה, פחד, סלידה, כעס, ועצב. בהנחה שקיים מקור אבולוציוני משותף לכל המין האנושי, בני תרבויות שונות אמורים להשתמש ולזהות את אותן הבעות פנים ראשוניות. או כך גרסה הדוגמה הפסיכולוגית.

מחקר חדש שפירסם צוות חוקרים, בראשות רחל ז'אק, בביטאון האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב, מציב סימן שאלה סביב האוניברסליות של ההבעות והמסר שהן משדרות. במחקר הוצגו לכל משתתף אלפי הבעות, כשכל אחת מהן מיוצגת על ידי תמונת פנים שנעו במשך קצת יותר משניה תוך יצירת הבעה יחודית. (כל הבעה כזו נבנתה באופן אקראי ע"י תוכנה שמדמה תנועה כמו-ריאליסטית של תווי פנים, מורפינג, באמצעות הפעלה וירטואלית של קבוצות שרירים שנבחרו באופן אקראי, על גבי הפנים הממוחשבות).

משתתפי המחקר התבקשו לשייך כול ההבעה לאחת משש הקטגוריות הרגשיות הראשוניות או לבחור ב"לא יודע", וכן לציין את עוצמת הרגש שזיהו. במחקר השתתפה קבוצה של 15 נבדקים אסייתים ו-15 לבנים מערביים, ולשתי הקבוצות הוצגו גם פנים אסיאתיות וגם אירופאיות, בחלוקה שווה. בסיום התהליך נבנו על ידי תכנה שתי הבעות מייצגות עבור כל רגש, כפי שתפש אותו כל משתתף; אחת עבור פנים אירופאיות ואחת עבור פנים אסייתיות. אם הנחת האוניברסליות נכונה, אפשר יהיה לזהות הבעה אופיינית עבור כל רגש בקרב כל המשתתפים במחקר, או לפחות עבור כל החברים בקבוצה המורכבת מבני אותו רקע תרבותי.

החברים בקבוצת המשתתפים המערבים אכן זיהו שש קטגוריות מובחנות של הבעות פנים, שפורשו באופן דומה על ידי כל חברי הקבוצה. לכל אחד מששת הרגשות שנבדקו שייכו המערביים קבוצות שרירי פנים מוגדרות.

בקרב קבוצת האסייתים, לעומת זאת, הבעות רבות שויכו ליותר מרגש אחד (פרט לצער ובעיקר שמחה, שההבעות האופייניות להם בעיני רוב המשתתפים פחות נטו להיות משויכות גם לרגשות אחרים). כמו כן התגלתה שונות רבה בין הבחירות שביצעו חברים שונים בקבוצה האסייתית; חברי קבוצה שונים שייכו הבעות שונות לרגש מסוים.

ביחס לאזורי הפנים שנתפשו ע"י המשתתפים כאזורים מבטאי רגש, מראות התוצאות שמשתתפים אסייתיים ייחסו מידה רבה של משמעות לתנועת העיניים (ואזור העין) בהבעת רגשות עזים, ובמידה רבה לתנועה שהתבצעה באזור זה בחלקיקי השניה הראשונים של ההבעה, וכן לאזור הפה, ובסך הכל לשטחי פנים מתוחמים ומצומצמים יחסית, ואילו משתתפים מערביים ייחסו את המסר הרגשי לתנועה של אזורים נרחבים הרבה יותר בפנים.

איך אפשר להסביר את הממצאים? החוקרים איפשרו למשתתפי המחקר לבחור רק אחת משש הקטגוריות הרגשיות ה"ראשוניות"; יתכן שהקטגוריות הרגשיות המרכזיות בתרבות המוצא של המשתתפים האסייתים שונות מאלו שבחרו החוקרים לבדוק. יתכן שקיימת גמישות רבה יותר בפרשנות שיכולה להינתן להבעת פנים בתרבות זו. אולי מדובר בכלל בבני תרבויות שונות – בפירסום צוין שכולם ממוצא סיני אך לא צוינו נתוני רקע כמו אזור גאוגרפי, שפה ודת. או אולי להבעות פנים מרכיב מרכזי פחות בהעברת מסרים רגשיים בתרבות זו. החוקרים מעלים את האפשרות, שייתכן שלרגשות שלא הוצעו לבחירה, כמו בושה, גאווה ואשמה, תפקיד משמעותי יותר באוצר המילים של שפת הפנים ה"אסייתית".

המחקר של ז'אק תומך בהנחה, שהתקשורת הרגשית המתבצעת באמצעות הבעות פנים היא במידה רבה תלוית תרבות. גם קבוצות השרירים היוצרות את ההבעה וגם תזמון הפעלת הקבוצות השונות במהלך הבעה רגשית נתפשו באופן שונה ע"י בני תרבויות שונות. רחל ז'אק וחבריה תוקעים כאן מסמר נוסף בארון הפן תרבותיות של הקטגוריות הרגשיות האוניברסליות והמוחלטות כביכול, וסודקים את ההנחה ש"הרגשות הראשוניים" מיוצגים ע"י הבעות ומחוות גופניות, שלהן בסיס ביולוגי-אבולוציוני חוצה תרבות.