רון קרמן, אביה של טל שנרצחה בפיגוע באוטובוס קו 37 בחיפה, כותב לראש הממשלה כי לאחר עסקת שליט הרגיש נבגד. "השנה אולצתי לראות את מאות המרצחים, בהם את האחראים לרצח טל, נשלחים לחופשי בעקבות חוסר האונים שפשט במערכת השלטונית, וגרוע מכך במערכת השיפוטית" 

מאת צבי זינגר

"מה תוכל עוד להבטיח, אדוני ראש הממשלה, שלא הפרת כבר במו ידיך? כיצד תוכל לנחם אותי כאשר אתה עצמך שיחררת את רוצחי בתי?". כך כתב רון קרמן, אביה השכול של טל קרמן, לראש הממשלה בנימין נתניהו. קרמן ביקש במכתבו מראש הממשלה שלא לשאת את דברו בטקס יום הזיכרון בהר הרצל, שיתקיים ביום רביעי.

טל קרמן (18) בתו של רון, נהרגה ב-5 במרס 2003, בפיגוע באוטובוס קו 37 בשדרות מוריה שבחיפה. בפיגוע זה נרצחו 17 אנשים, רובם תלמידים שחזרו מבית הספר.

"אני תקווה כי סדר הפסח שחגגת יחד עם משפחתך היה כשר ושמח", כותב רון קרמן לראש הממשלה. "סדר הפסח שלי היה הסדר התשיעי ללא טל.

"אמצעי התקשורת ציינו ש'הסדר במצפה הילה' יהיה מושלם וכל המשפחה תסב לסדר יחדיו. מילה לא נכתבה על כל אותן המשפחות אשר הסדר שלהן לא 'יהיה מושלם'. אמצעי התקשורת שהתגייסו לקידום שחרור הרוצחים דאגו שלא לכתוב מילה על הסבל של המשפחות שמתמודדות השנה גם עם הידיעה שהאחראים לרצח יקיריהם מהלכים חופשי והדין לא מוצה איתם.

"פעם טל היתה שואלת 'מה נשתנה' בליל הסדר. מאז 2003 הכול השתנה. השנה השתנה דבר נוסף: בפעם הראשונה נאלצתי להתמודד לא רק עם תחושת החסר אלא גם עם תחושת אי הצדק. תחושה צורבת, מקוממת, שאינה נותנת מנוח", כותב האב השכול לראש הממשלה. "אשתף אותך כבוד ראש הממשלה בתחושותי:

"בכל שנה, שבועות לפני יום השנה לרצח, טרוד אני בדברים שאשא על קברה של טל. אחר כך מגיע יום האזכרה – שהוא יום קשה ביותר. לאחריו סדר הפסח וימי הזיכרון. לדידי תקופה של כמה שבועות שבהם הכאב מתחדד ומתמקד.

"החודש ביום השנה ציינתי את הרגשתי כלפי הממסד. החודש יתקיים טקס זיכרון לחללי הטרור וחללי מערכות ישראל ואני שוב אתייחד עם טל. מרשה אני לעצמי לשתף אותך בהרגשתי לאחר החלטתך לשחרר את מאות המחבלים.

"מדינת ישראל, שלא הצליחה לשמור על חיי בתי, הפרה את ההבטחות שהובטחו מעל קברה לפני תשע שנים. הבטחות על ידו הארוכה של צה"ל ועל מיצוי הדין עם אותם שפלים שפגעו בבתי ובמאות הישראלים רק בגלל שאנו חיים במדינת ישראל.  השנה הרגשתי נבגד. השנה נאלצתי לחוות את הרגשת הכניעה של ממשלת ישראל לארגוני הטרור. השנה אולצתי לראות את מאות המרצחים, בהם את האחראים לרצח טל, נשלחים אל החופשי בעקבות חוסר האונים שפשט במערכת השלטונית, וגרוע מכך במערכת השיפוטית. אותה מערכת שאמורה להגן על זכויותי כאזרח ישראלי.

"לא אשכח את תחושתי בבית המשפט העליון כשחשתי את אי-נוחות השופטים שנאלצו לדחות את העתירות נגד שחרור מאות המחבלים. חוויתי על בשרי את תחושת הכישלון כשלא הצלחתי, אני וקומץ חברים, למנוע את שחרורם של אותם חורשי רעה, אותם שפלים שבחרו לפגוע בתלמידת תיכון שכל חייה לפניה. אגלה שבכל אותן שנים שנאבקתי בשחרור המרצחים חששתי מאפשרות זו, וניסיתי להתכונן לקראתה. תחושת הכעס, חוסר האונים, הבגידה, העלבון, חוסר עשיית הצדק, הכניעה ולאחריה שחרור הרוצחים היו מעבר לכל מה שהתכוננתי ותיארתי לעצמי בכל שנות המאבק.

"יודע אני שגם השנה יתקיים טקס ממלכתי בהר הרצל ביום הזיכרון. יודע אני שבשעה 13:00 בצהרים יחל הטקס לזכר חללי הטרור – אותם ישראלים ששילמו בחייהם את המחדלים של ממשלת ישראל ומערכת הביטחון, אותם חללים שאת רוצחיהם ממשלת ישראל ואתה בראשה שיחררתם. מניח אני שגם השנה תכבד את באי הטקס בנוכחותך, אלא שהשנה כל דבר שתגיד במעמד זה יהיה לעג לרש – למשפחות ולקורבנות. האם שוב תבטיח לנו שמדינת ישראל תבוא חשבון עם הרוצחים? שנדע לגבות מחיר מהאחראים? שלא נשקוט ולא ננוח עד שנמחה את האחראים מעל פני האדמה?

"מה תוכל עוד להבטיח, אדוני ראש הממשלה שלא הפרת כבר במו ידיך? כיצד תוכל לנחם אותי כאשר אתה עצמך שיחררת את רוצחי בתי?

"האומנם יוכל אחד מהנואמים האחרים לנחם אותי או לגעת בנימי נשמתי לאחר השחרור המסיבי של כל אותם רוצחים? לא! מרשה אני לעצמי להפנות את תשומת לבך להרגשה הכבדה שאנו נושאים איתנו מאז 18 באוקטובר 2011, היום שבו ראינו את השפלים באויבינו משולחים אל החופש, כאשר דם ילדינו זועק מהאדמה! אנו ששילמנו את המחיר היקר מכול, נאלצנו לשלם מחיר כבד נוסף – את מחיר חוסר הצדק וחוסר המוסר. זכור נא בבקשה, כבוד ראש הממשלה, שכל אותם נוכחים בטקס בחלקת חללי הטרור נושאים בלבם את ההרגשה שאני חווה יום יום ושעה שעה. אולצתי במשך השנים לחיות עם האובדן של טל. היום לאור ההחלטה שלך אני נאלץ ללמוד לחיות גם עם הרגשת חוסר הצדק ואובדן המוסר במדינת ישראל.

"אודה לך באם תכבד את בקשתי ולא תישא את דבריך השנה בטקס לזכר חללי הטרור. הדבר יחסוך מבוכה לכולנו ופגיעה נוספת באמינות המילים וההבטחות של מי שלא ידע לעמוד בהן".