על אודות אדמת הטרשים המדממת שלך, או של ליטא מולדתה, כתבה לאה גולדברג את המלים הנצחיות : "מכורה שלי, ארץ נוי אביונה". בכל מקרה, אין כמלים האלה לתאר את הארץ הזו.

"עלובה שלי, אביונה ומרה
למלך אין בית, למלכה אין כתר
רק אחת בעולם את שבחך אמרה
וגנותך חרפתך כל היתר"

רון מיברג, שלא חי בארץ לפחות עשור, מתבייש להשתייך אליך. זמן קצר לאחר הרצח של ילדים יהודים בטולוז, הוא מעדיף לומר שהוא צרפתי, אבל הוא פורט לפרוטות את הזכויות לחוזרים ארצה ורוצה/ לא רוצה (?) שתהייה לו זכות בחירה בחו"ל. בכלל, הוא רוצה שתהיי מדינה "מתוקנת" ורואה את עוולותיך דרך המשקפיים של נועם חומסקי ושל המרקע המרצד אלפי פעמים עם תמונת סא"ל אייזנר מכה מפגין דני שלא הוזמן לישראל, שמתנגד לקיומה של ישראל, אך  בכל זאת בא לכאן כדי להפגין נגד ישראל. המרקע של מיברג לא שיקף בה בעת את הטיפול שמעניקים שוטרים דנים למפגינים, או היחס של שוטרים אמריקאים לחשודים בנהיגה פרועה, בעיקר אם הם שחורים.

קבוצה מממשלת אבירי הפייסבוק שמה לה למטרה להדיח את ראש הממשלה. סליחה, לא אמנה פה את רשימת שמות התואר, הקריקטורות הפוגעניות, האמירות הציניות והסקרקסטיות שהעניקו לו, ובשם השקיפות אף אודה שלא הצבעתי עבורו בגלל השקפת עולמו הכלכלית. היום, יום הזכרון, הוצפה גם האשמה של ראש הממשלה בציניות, כי הוא העז להזכיר את אחיו, יוני נתניהו. תגידו, אתם השתגעתם?

אותה חבורה מדביקה למתנחלים כינויי גנאי שלא היו מביישים את הקריקטוריסטים והסאטיריקנים הנאצים. הקבוצה הזו, שלא תעזו להגיד עליה שהיא, למשל, לא דמוקרטית או עריצה או אלימה (זה רק אלימות מילולית, או יידוי אבנים ליד גדר ההפרדה. לא משהו חמור). זו קבוצה שטחו עיניה מראות את כל העוולות שיש פה, נגד עניים, למשל. היא שכחה שיש פה, בישראל 2012 קבוצה מובחרת של  אוליגרכים, שנכנסים לכולנו לכיס בדרכים ערמומיות. היא שכחה שיש פה "תספורות" על חשבוננו. היא ממצמצת כשרואים נערים יהודים צוחקים על השואה. הכיבוש אשם. נקודה. ושלא תעזו להגיד עליהם גם שהם שטחיים. להפך, הם ממש נגד אחזקת השטחים.

אפרופו אוליגרכים. חברת ביטוח הולכת לשלם למגישת חדשות טלוויזיוניות לשעבר 2.5 מיליון ש"ח לקמפיין. זו רק דוגמה. אחת. זה לגיטימי, יגידו בשכבות המבוססות. זה כסף פרטי. מותר להם לעשות בו מה שהם רוצים. באמת, למה צרות העין הזו? אז מה אכפת לך אם היא מרוויחה בקמפיין אחד משהו כמו חצי מיליון משכורות חודשיות רגילות? זה על חשבונך? אז זהו, שכן. השכר שמשלמים בנקים, חברות תקשורת, חברות ביטוח, לקמפיינים מנקרי עיניים, הוא על חשבוני, הכספי והנפשי.

יאיר לפיד הפך גם הוא מטרה לחצי קבוצת שוחרי הדמוקרטיה. פתאום הפכה הנחיית אירוע  "שרים בכיכר" בערב יום הזיכרון למקפצה פוליטית. אני תוהה אם היו נזעקים במקרה שאיש מאנשי שלומם היה מקבל את ההנחיה. בתנאי שהייתה לו קצת כריזמה. אבל בינינו, מי?

יש מקום לבקר את השלטון. יש מקום (ענק) לכמוה לשלום. יש מקום ענק לרצות בקץ כל המלחמות. ויש מקום להביט במציאות בעין מפוכחת. לראות מה קורה בסוריה שכנתנו, לא לשכוח קצת היסטוריה ולהודות על האמת המרה, שאנחנו די לבד. אנחנו מתנצלים כשאנחנו אשמים וגם כשאנחנו לא אשמים. אנחנו מאשימים את עצמנו ללא הרף. וכל זה לא ממש עוזר.