שאגו בחורים כי נגמר? לא ממש

במלחמות אנשים נהרגים. זה בלתי נמנע. גם תאונות היו ויהיו. אבל מלחמות מיותרות הן מעשי ידי אדם, ומי שמוביל אליהן יכול גם להימנע מהן; רשלנות, זדון וטיפשות הם מעשי ידי אדם; וידי אדם יכולות למנוע או לצמצם אותם. תזכורת רב שנתית לממשלת ישראל, ראשה וחבריה

Print Friendly

אין שום דרך לכתוב על יום הזיכרון בלי לדרוך על מוקש. על שדה מוקשים שלם. אין דרך לכתוב על מתים של צבא, של פיגועים, של תאונות אימונים, מתים של רשלנות וטיפשות – בלי לפוצץ מורסות ממאירות. אין דרך להתייחס רגשית, בטח לא עניינית, לזיכרון ושכול, הנצחה ואזכור, ביקורת ושיפוט, בלי לדרוך על כל היבלות.

מלאו בתי הקברות הצבאיים. הן אפשר שיהיה זה אחרת (צילום: ציפי מנשה)

אי-אפשר להגיד מלה על החיבור הבלתי אפשרי בין גיבורים אמיתיים שקפצו על רימונים חיים, שידעו שהם הורגים את עצמם במו ידיהם בשביל להציל אחרים; בין חשופים בצריח שעלו לעמדת אש למרות כל הטילים ששרקו סביבם, בשעה שחבריהם התחפרו בעמדה מוגנת מאחור; והם עלו וחטפו את הטיל. לפעמים במודע, לפעמים בפזיזות, פעמים רבות ברשלנות. אבל הם עלו לעמדה ואחרים לא.

אי-אפשר לחבר בין אלה שקמו מהמחסה והסתערו אל מול האש – בגבורה, בעיוורון ולפעמים גם בטיפשות – אבל קמו והסתערו וחטפו את הכדורים.

אי-אפשר לדבר עליהם, על הגיבורים האמיתיים, הגיבורים במקרה, הגיבורים בטעות, הגיבורים בעל כורחם, בנשימה אחת עם ההרוגים בתאונות הדרכים, אלה שמתו בתאונות אימונים שמקורן ברשלנות, בטיפשות, בעיוורון; או אחרים שנדקרו בכניסה למועדון רווי אלכוהול, ונספרים במניין הזיכרון רק כי מתו או בתקופה שבה לבשו מדים; אי-אפשר ואין דרך לחבר בין חיילים במדים לאזרחים תמימים, ילדים, נשים וקשישים, שהתפוצצו בקניון או בבית קפה; ובינם לבין סוהרים שנשרפו למוות בתוך אוטובוס בשריפת יער; או כבאים – כן, כבאים גיבורים, אבל כבאים ולא חיילים – שנספו במסגרת עבודתם האזרחית. ושוטרים. ואחרים.

אי-אפשר לחבר בין הדברים ואי-אפשר להפריד בין המתים ואי-אפשר לגשר על הפערים. מתים הם מתים הם מתים. ובכל זאת, חיילים שמתים בקרב הם חיילים שמתו בקרב.

אי-אפשר לחבר ואי אפשר להשוות . כי אל מול המתים – אלה שנותרו בחיים נותרים חסרי תשובות. וכל מלה היא פצצה מתקתקת, כל פסיעה היא מוקש שנדרך.


אין מלחמות צודקת, אין מלחמות יש ברירה, אין תאונות שלא ניתן היה למנוע

ובכל זאת, חובה לכתוב. חובה לדבר. חובה להגיד את הדברים, גם הקשים. גם אם זה אומר שלא יישארו כאן פרות קדושות. אנחנו לא הודו והפרות שלנו כבר מזמן לא קדושות.

23,169 שמות מחוברים ליום הזה, יום הזיכרון. 23,169 שמות של אנשים מתים, אנשים שמותם קשור באינספור אופנים וצורות לנרטיב הצבאי-ביטחוני-לאומי של הניסיון המופרע הזה, המכונה מדינת ישראל.

ובכל זאת, נשאל: כמה מתוך סך הכל הנספרים במספר הכולל, הסתמי והנורא הזה – המוות של כמה מהם לא היה לשווא? לא היה בטיפשות? ברשלנות? בחוסר אכפתיות? במחדל? ובכן, היכן שיש אנשים יהיו טעויות; בכל כביש יהיו תאונות, ובתאונות יהיו הרוגים. וכל כלי נשק שמופיע בטקס ההשבעה בטירונות, סופו הוודאי הוא שכדור שייפלט ממנו ויהרוג אדם לחינם. וכל פקודת אש סופה טיל שנורה, וטנק שיוצא לדרכו עלול להתפוצץ ומטוס שממריא עלול להתרסק.


מי שמקדש את האדמה על פני האדם – סופו לקדש את המתים על פני החיים

אבל המספרים הגדולים, העשרות, המאות, האלפים, הם לא תאונות. לא תאונה ולא מקרה ולא נסיבות ולא מזל רע. מותם של אלפים רבים מבין 23,169 המתים שנספרים ונזכרים היום, אכן היה לשווא. בטיפשות וברשלנות, במחדל ובזדון.

שלטון שבמשך שנות דור מנפץ כל שמץ של נורמליות; הורס כל סיכוי להסדר; מקדש אבנים ואדמה במקום חיים ואהבה, נוח לו יותר עם המתים הוודאיים שהם התוצאה הבלתי נמנעת של המדיניות ודרך המחשבה וסדרי העדיפות. מדינה שחורתת על דגלה את קדושת האדמה על פני קדושת האדם – מביאה על עצמה את האלפים שירכיבו את רשימת הזיכרון שתתארך עוד ועוד, עד לאין סוף.

מלחמות מיותרות, מבצעי יש ברירה, יוזמות שלום מנופצות, כיבוש נצחי, ציונות שהיתה פעם הגשמה וחקלאות ובניין ושיתוף ואחווה, והיום היא התנחלות והתנחלות ועוד ועוד התנחלויות.

ולא, אני לא מדבר על איזה "שלום" אמורפי, שברור לי שכבר לא אראה בימי חיינו. בשביל לבלום את התארכות הרשימה האיומה הזאת, מספיק לפעמים לחשוב קצת. לספור עד עשר. לזכור שבני אדם הם בני אדם, מהצד הזה של הגדר או החומה, וגם בצד השני.

אנשים מתים, זו עובדה שאיש עוד לא הצליח להפריך. במלחמות אנשים נהרגים, וגם זה בלתי נמנע. גם תאונות היו ויהיו. אבל מלחמות מיותרות הן מעשי ידי אדם, ומי שמוביל אליהן – יכול גם להימנע מהן; רשלנות, זדון וטיפשות הם מעשי ידי אדם – וידי אדם יכולות למנוע או לצמצם אותם.

אין חיי נצח ולא יהיו; אין מלחמות טובות ולא יהיו; אין חיים בלי תאונות. אבל אפשר אחרת. אפשר פחות. אפשר הרבה פחות. כי אין מחיר לחיי אדם ואין להם תחליף. ולפני שאנחנו חוגגים עצמאות, ראוי שנזכור שרבים מבין אלפי המתים, מתו בגלל מעשי ידי אדם.

הן אפשר. הן אפשר שיהיה זה אחרת.

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר מערכת, מאמרי עמדה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על שאגו בחורים כי נגמר? לא ממש

  1. מאת גולדבלט משה‏:

    במלחמות המוצלחות ביותר ישנם הרוגים מיותרים במבצעים שנכשלו ושהיה ניתן לעשות אחרת. מלחמת השחרור שממנה לא היה מנוס היא כזו. אני מניח שהתכוונת בעיקר למלחמת יום הכיפורים ויש ויכוח קשה אם ניתן היה למנוע אותה-לא בהסדר שלום אלא בהסדר ביניים חלקי שעמד על הפרק. יש גרסאות סותרות. מלחמת 1982 היא אכן מלחמה מיותרת אבל היא פרצה לא בגלל שנכשלו מגעים דיפלומטיים כלשהם,אלא בגלל שהייתה תכנית גדולה ומטופשת.
    כאן אני עומד לזעזע-כל הרוג הוא עולם ומלואו ואולם בחשבון לאומי המחיר ששילמנו עבור כל מלחמות עצמאותנו עד כה היה נמוך ביותר. בן גוריון היה מוכן לשלם ב60,000 הרוגים ב1948 בלבד ולא ראה במחיר זה משהו בלתי נסבל לעם שרצה עצמאות לאחר השואה.

    מלחמות יכולות לפרוץ לא רק בשל חתירה לעימות אלא גם בשל חתירה לשלום. כל שינוי רדיקלי מזעזע משטרים ,מקים התנגדות ומעורר שדים מרבצם לכן במקום לדבר על מאמץ מרוכז לשלום רצוי לדבר על ניהול חכם של עימות ללא יצירת זעזועים מיותרים-את הלקח הזה עוד לא הפנמנו

  2. מאת ניר‏:

    הערבים רצו לגרש אותנו ב48 וכאשר לא הצליחו הכינו מלחמה ב67 וראה איזה פלא לא הצליחו בקיצור היהודום לא אשמים מי שהביא על עצמו את המלחמות הם הערבים והשאר היסטוריה חבל על כל הויכוחיםיש מיעוט בישראל החושב שהיהודים אשמים במצב אז הם חושבים

  3. מאת סבי‏:

    גל וגידי,

    אני מסכים בהחלט! אי אפשר לסמוך על הערבים, לא על כוונותיהם ולא על עשייתם לפתרון הסכסוך. צריך לנקוט בפעולה החלטית מצידנו. הם אינם רוצים בשלומנו ולפיכך אין הגיון אם כך להחזיקם בתוכנו. שלום או לא שלום, ההתעקשות להחזיק ביד במשך עשרות שנים עקרבים לא יכולה בריאה. כמה כסף הולך על האחזקה הכושלת הזו כמה דם כמה קיטוב פנימי. אנחנו צריכים מהר מאוד להציב גבול ולצאת משם.

    טעמי בטחון תגיד? מה, מדינת פסיק ערבית? יש כבר כאלו מסביבנו כמה כבר יכולה מדינת פסיק ערבית נוספת להיות איום על קיומנו? הם יהפכו לקן מחבלים? אני לא מרגיש בטוח יותר כאשר אני מחזיק פצצה של שלשה מליון מאשר לעמוד מרחק בטוח ולהגיב בחזקה אם ידרש.

    יאללה, סיימו את הויכוח ימין שמאל.

    • מאת גידי‏:

      סבי
      אתה טועה, על הערבים אני סומך ומתייחס לדבריהם בכובד ראש. הערבים לו יכלו היו שוחטים קודם שמאלנים כי עליהם אי אפשר לסמוך…

  4. מאת שרה‏:

    טובי, היום, יותר מכל יום אחר היה עדיף שתשתוק. לא משנה לי לאיזה צד פוליטי אתה משייך את עצמך, אבל אתה ישראלי, יהודי כמוני וכמו רוב בני העם הזה. בני המשפחות השכולות זכאיות לקבל מכולנו יחס של כבוד וחמלה. מה הטעם להוצי את זעמך בצורה בה כתבת? חבר של בני נהרג אחרי ליטאני, תוך כדי אימונים, ישני ילדי חברתי נהרגו אינתיפאדה המקוללת, האח של כלתי נהרג במלחמה בלבנון. נכון, כולם מתים וכל מה שנותר לנו לעשות זה לכבד את כל האנשים האלה ולא להטיח בפניהם על הממשלות הזדוניות שלנו שלשיטתך שהרגו את ילדיהם. אתה מכאיב רק להם, לא לממשלות שהיו או יהיו. אז תרגיע בבקשה.

    • מאת גידי‏:

      שרה.
      שבירת המיתוסים של השמאל ההזוי נועדה לפגוע במדינה, לכן הוא בחר ביום אבל זה והתכונן אליו .מאמר זה היה במגירה מוכן לשליפה היום וכך בלי רגישות .מתוך כונה לפגוע בזכר הנופלים(23,160) ומאות אלפי הורים,בנים משפחות וחברים של הנופלים הוא פרסם את דברי הנבלה אלה. את הנזק הגדול הוא גרם לשמאל הציוני השפוי.

      • מאת שרה‏:

        גידי, נראה לי שהשנאה לכל מי שלא מסכים עם האשליה של השמאל מעוורת את עיניהם, כולל את עיניו של טובי. ההבדל בין הימין לשמאל הוא שטובי וחבר מרעיו מקובעים בדעותיהם ואילו רוב אנשי הימין פרגמטיים ומסוגלים להסתכל במבט רחב יותר על מצבנו ולנסות גם להבין אנשים שרחוקים מאד מהעמדה הפוליטית שלהם. חבל, אילו היתה אחידות דעים בתוכנו, הפלסטינים היו מזמן סוגרים הסכם כלשהו אתנו. כל עוד יש להם דוברים ויועצים כל כך רהוטים בין הישראלים, הם ממשיכים לקוות שתקום פה ממשלה שתוותר על מדינת ישראל והבית הלאומי לעם היהודי. ותודה לטובי פולק.

  5. חוצפה שכזאת לשאול שאלות. להגיד שאולי אפשר היה אחרת. שאולי לא היה צריך למות סתם בלבנון סתם ………

  6. מאת גל א‏:

    כתבה אחת זה דבר מקומי, כשזה כבר הפוסט השני שמביע דעה דומה זו כבר מגיפה. דומה שהשמאל החליט סופית להתנתק מהמציאות, ולעבור לחיות לגמרי בבועת צדקנות עצמית והאשמת ישראל בפאשיסטיות וקידוש אדמה. קשה לי להבין איך אפשר לטעון את זה ב 2012, כשממשלה אחרי ממשלה הציעה הצעות הולכות ומעמיקות, מעבר לחזרה ל 67 (זכות שיבה מוגבלת), ובתמורה קיבלנו עוד ועוד מלחמות. פשוט לא ברור לי מה אפשר לעשות להוציא את השמאל מהבועה הזו. וזה חבל כי החלטתם גם להפיץ את השנאה הזו בעולם, לתקוף את ישראל מעל כל במה, כאילו שהלחץ הזה יביא למשהו. למה? לא ברור, שהרי, כמו שכתבתי, ישראל כבר הסכימה, שוב ושוב.
    אתם יודעים בכלל מה אתם רוצים? בלי ססמאות ומילים אמורפיות. דרשתם 67, ממשלות ישראל הסכימו, שוב ושוב. מה לעזאזל אתם רוצים? מה יכבה בכם את השנאה המוטרפת הזו?
    אני זוכר שהשמאל הישראלי קרא לישראל מדינת כיבוש עוד לפני 67. יש לכם תשובה לזה?

    • מאת טובי פולק‏:

      א. מי זה המגיב/ה? את? אתה? הכותב מופיע בשמו המלא. מזדהה ומזוהה. היה נחמד לנהל דיון בתנאים שווים. אבל ניחא
      ב. המלה "שמאל" לא מופיעה במאמר אפילו פעם אחת. גם לא 67, אפילו לא פלסטינים
      ג. המאמר עוסק במתים שמתו לשווא. בין השאר, במלחמות מיותרות. בין השאר. ומקצת, לפחות מקצת מהמלחמות המיותרות, נובעות מהכיבוש הנצחי
      ד. ואחרי שאמרנו את כל זה – אז הנה הגילוי הנאות בפעם המיליון: הכותב, העורך, עורך העיתון והיזם – הוא איש שמאל. אזרח, חייל, מפקד, מילואימניק, משלם מיסים (והרבה), עובד קשה לפרנסתו – אבל גם איש שמאל. איש שמאל גאה

    • אני לא יודע מה גיל המדוייק אבל לפי נוסח דבריך אין סיכוי שתזכור מה שהיה לפני 67 אם בכלל היית בתכנון אז.

    • מאת גידי‏:

      גל ידידי
      אתה מנהל שיח חרשים . אם מתוכן הדברים של הכותב לא הבנת שהוא חי בעולם שהוא וחבריו ההזויים המציאו.?!
      טובי וחבר מרעיו מתייחסים לסכסוך עם הערבים כעל מחלוקת שאפשר ליישב ,בעוד הערבים רואים בפתרון רק את חיסול ישראל ! לכן לא חשוב מה נציע הם תמיד יסרבו.גם את תכנית החיסול בשלבים זנחו,ראה בריחת אבו מאזן וערפאת מברק ואולמרט.
      תעשיית האשמה בארץ מחזקת את הצד השני ומחלישה את העם , השיטה שלהם ניתוץ מיתוסים !!!כמו דברי ההבל ש-23,169 חללים מתו לשווא ,אפרטהייד ,מלחמת ששת הימים מלחמות מיותרות (שבזכותם הם חיים פה)וכו,,,
      דמוקרטיות מתחסלות על ידי האוייב שבפנים (בסיוע גורמי חוץ כמו הקרן החדשה וסוכנים שגרים בחול.)
      אפילו עובדות לא מבלבלות אותם בתעשיית השקר. להם המונופול על החכמה והקדמה… אל תתרגש , הם מיעוט קטן וצעקני ,גם אם הם טועים שיהיה להם המון בריאות ולתפארת מדינת ישראל…