יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן (רובי) ריבלין, הדליק את המשואה ביחד עם הוריה של הילה, סיגלית וירון – אך סיגלית לא הצליחה לעצור את דמעותיה לאחר הדלקת המשואה. בדבריו הזהיר ריבלין מפני הקנאות והקיצוניות בחברה הישראלית וקרא לרוב השקול להשמיע את דברו ולהלחם בקנאים

מאת צבי זינגר

בצל האסון שבו נספתה קצינת צה"ל, סגן הילה בצלאלי, נפתחו הערב חגיגות יום העצמאות, בטקס המסורתי של הדלקת המשואות. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שפתח את הטקס – הזכיר בדבריו את הילה,

"שבשמחת החיים שלה, באהבתה לזולת ובמנהיגותה, סימלה את הטוב ואת הנאצל שבישראליות". אחר כך הדליק את המשואה הראשונה ביחד עם הוריה של הילה, סיגלית וירון בצלאלי.

במהלך הדלקת המשואה חיבק ריבלין את סיגלית, אמה של הילה ז"ל, אך לאחר הדלקת המשואה לא הצליחה סיגלית לעצור את דמעותיה וחזרה למקומה כשהיא בוכיה. גם בתום הטקס, במצעד הדגלנים והדגלניות של צה"ל, נשאר מקומה של הילה ז"ל חסר. דגלני יחידות צה"ל, שהשתתפו בטקס הדלקת המשואות, ערכו את תרגילי סדר במבנה חסר, לזכר סגן הילה בצלאלי.

בנאומו אמר יו"ר הכנסת: "גם בשנת עצמאותנו השישים וארבע זוכרים אנו, כי דור התנחלות היינו, כי דור התנחלות עודנו. אל מול מאמצי ההתחמשות של שונאינו; אל מול נחשול של אסלאם קיצוני הגואה מעבר לגבולותינו; נוכח הלחימה הנמשכת בדרום; זוכרים אנו, כי טרם באה השעה המיוחלת להניח את חרבנו. זוכרים, אך לא יראים: כי בטוחים אנו בחוסננו; כי בטוחים ומאמינים אנו, דור זה כדור תש"ח, בצדקת דרכנו".

ריבלין הדגיש, כי הוא מאמין שחרף המחלוקות שנתגלעו בחברה הישראלית השנה, קשות ומרות ככל שיהיו – אין מדובר בסימניה של מחלה ממארת, אלא בסימניה של חברה מתבגרת. "המחלוקות הללו, הן עדות לכך שהחברה הישראלית בשלה וחזקה מספיק, להישיר מבט אמיץ לדמותה, להישיר מבט אמיץ לעתידה. המחלוקות הללו, אינן האויב המאיים עלינו. הן סוללות את הדרך לעתידנו המשותף כאן", אמר ריבלין.

"ישנו אויב ליחד הזה המסכן את עתידנו המשותף כאן ואת עתיד ילדינו. האויב הזה הוא הקנאים, האויב הזה הוא הקנאות". בין הקנאים שיש להיאבק בהם, הזכיר ריבלין את אלה ששורפים מסגדים; אלה "החוברים לגרועים שבאויבנו,  החותרים תחת זכותה של מדינת ישראל"; אלה "שרואים בשירת נשים בצה"ל את 'שעת השמד', גזירה שמוטב שייהרג ובל יעבור" ואלה המחרפים ומגדפים בית המשפט העליון, מימין ומשמאל.

בסוף דבריו קרא ריבלין לרוב האחראי והשקול להשמיע את דברו מול הקנאים. "דרכנו יחד ועתידנו המשותף לא יהיו אשליה כאשר הרוב בציונות הדתית ישמיע קול ברור כנגד שימוש ציני בפסקי הלכה; כאשר הרוב בציבור החילוני, יעז להשתתף בעיצוב צביונה היהודי של המדינה; כאשר הרוב בציבור הערבי, יזקוף את ראשו ויצמיח מנהיגות המחויבת לשותפות בין יהודים לערבים. כאשר הרוב בציבור החרדי, יאזור אומץ וישמיע קול צלול בעד החרדים החלוצים שמשתלבים כבר היום בצבא, באקדמיה ובתעסוקה מבלי להתפשר על אורח חייהם".