עצמאות 2012. ערד – החלום ושברו

במשך שנים ערד הייתה שם נרדף לתיירות מרפא, תיירות פנים ואיכותיות. העיר היחידה בישראל שתוכננה מאלף ועד תו. הקימו אותה בני קיבוצים שנענו לקריאת בן גוריון ליישב את הנגב. עם השנים, מדינת ישראל הרסה את חוסנה והפכה אותה לעיר פיתוח עם תעסוקה מועטה. קברה אותה בהמוני עולים, חרדים ומהגרי עבודה מסודן ודרפור. בחירתה של טלי פלוצקוב לראשות העירייה הפיחה תקווה בתושבים. הם משוועים לעיר שהייתה להם פעם ומחזיקים אצבעות, חזק

Print Friendly

במשך שנים ערד הייתה שם נרדף לתיירות מרפא, תיירות פנים ואיכותיות. העיר היחידה בישראל שתוכננה מאלף ועד תו. הקימו אותה בני קיבוצים שנענו לקריאת בן גוריון ליישב את הנגב. עם השנים, מדינת ישראל הרסה את חוסנה והפכה אותה לעיר פיתוח עם תעסוקה מועטה. קברה אותה בהמוני עולים, חרדים ומהגרי עבודה מסודן ודרפור. בחירתה של טלי פלוסקוב לראשות העירייה הפיחה תקווה בתושבים. הם משוועים לעיר שהייתה להם פעם ומחזיקים אצבעות, חזק

מאת מלכה שחם דוראון

לפעמים יש לאנשים חלומות. קחו למשל את העיר ערד. שהייתה  מציאות חלומית החל משנות השישים של המאה שעברה. אם רציתם אז לקנות בית בערד, לא בטוח שהייתם יכולים, גם אם היה לכם הממון הנדרש. היום יגידו לכם תודה שקניתם אצלנו.

ערד. מפגש בין המדבר ליישוב. (צילום: מיכאלי)

ערד. מפגש בין המדבר ליישוב. (צילום: מיכאלי)

לובה אליאב ז"ל הגשים הוראה של ממשלת ישראל דאז ועסק בתכנון קפדני חברתי וכלכלי של העיר העתידית. כל כך הקפיד, שזה ארך שנתיים. האדריכל יונה פיטלזון תכנן עיר תיירות, עיר תעשייה שלמרגלותיה מחצבים של אוצרות ים המלח. עיר נקייה עם רחובות ובתים יפים לרווחת התושבים. רצו להקים כאן עיר ואם בישראל, שתהיה הסופרסטאר של הנגב. מקום יהלום. לא עוד קיבוץ או עיירת פיתוח. מקום עם איכות. של אנשים מלח הארץ. שידעו הכל מראש, לפני שהגיעו, מה הם רוצים ואיך זה צריך להיות.

בשנת 1962 סיים לובה אליאב את המטלה וערד  נולדה.

שמה של העיר נגזר כנראה מתל-ערד הקדומה. אבשלום קור אומר שמקור השם ערד זה חמור. "ערוד זה סוג של חמור כמו שסוסיא זה סוס". לפי הסבר דומה, ערוד זה חמור בר אפריקאי.

"יש פה החלפה. משהו משתנה בה." אומר צעיר בן שש עשרה ומתכוון לאוכלוסייה ולא לכסף החסר. הוא למד משהו בתנ"ך: "אולי כמו לפני חמשת אלפים שנים. אז שלט הכנעני מלך ערד. והיום איפה הוא הכנעני? איננו. נשאר רק תל. ארכיאולוגיה."

בשנת 1921 התיישבו בערד תשעה גברים ואישה אחת. היה להם אקלים יבש ונקי. הייתה ציונות. הם רצו להקים ישוב בנגב במקום מדהים שצופה לים המלח. חיפשו מים באדמה וכשלא מצאו, נטשו.

ככה גם הסתיים הסיפור של דינה ואלחנן אשכנזי מעין גב. מלח הארץ. חלוצים בדם. הגיעו לערד לפני כארבעים שנה מהקיבוץ עם בנם יהושע. עזבו. הם כולם גרים במודיעין.

צריפי מגורים של המתיישבים הראשונים. היום משרדים. (צילום: מיכאלי)

צריפי מגורים של המתיישבים הראשונים. היום משרדים. (צילום: מיכאלי)

יהושוע זוכר את שנות ילדותו המאושרות בצריפים שהיו הבתים הראשונים: "חבורות של ילדים שמשחקים בטבע. בלי אלימות, בלי גזענות. מקום נפלא לגדול בו". הוא לא זוכר את ועדת הקליטה, שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו "מתאימים". שפתק קטן ממפלגת מפא"י ההיסטורית יכול היה לעזור להם בוועדה. ה'נבחרים' יכלו לעבוד במפעלי ים המלח למשל. במלון. בבתי הספר. אנשים שמתאימים למרקם ההומוגני של העיר. לתכנון האדריכלי הקפדני. חשבו אז גם על תיירות מרפא. כל מי שהייתה לו אסטמה נשלח להבראה במלון "כנען". ואיפה הוא עכשיו המלון הזה? איננו. עיי חורבות.

החיים היו טובים. מדיניות שיתופית חברתית כשל קיבוץ. למשל, כשבספריות ברחבי הארץ היה על התושבים לשלם, בערד הספריה הייתה מועדון חברים מורחב, עם ספרים להשאלה בחינם. חיי התרבות עשירים ביותר. העיירה הקטנה מלאה באמנים – ציירים, פסלים, אפילו סופרים, מפורסמים יותר ופחות. לפרנסתם עבדו בתיירות, במפעלי ים המלח ובקריה למחקר גרעיני – קמ"ג – שליד דימונה.

בסוף שנות השישים נראה היה שהגיעו לנקודת שיא, כשהוקם מכון ווג'ס. למדו בו אקדמאים יהודים מכל העולם. ובאנגלית שפת העולם. ליוצאי הקיבוצים בסנדלים ובמכנסיים קצרות נפתח כאן כר נרחב להתרמות. במיוחד מארצות דוברות אנגלית. נראה היה שהעיר צועדת קדימה על דרך המלך. אמנם דיברו על עשרת אלפים תושבים, אבל הסתפקו בשקט באלפיים חמש מאות. בשנת 1966 הגיעו לערד עולים חדשים מרומניה. קצב הגידול היה איטי. מקורות התעסוקה מצומצמים.

ארץ ישראל יפה. סמל הפסטיבל המיתולוגי

ארץ ישראל יפה. סמל הפסטיבל המיתולוגי

הדשדוש הזה לא ריגש את מפלגת העבודה. להפך. המשיכו לשלוח עולים בלי לדאוג למקומות פרנסה עתידיים, מה שיהפוך שנים לאחר מכן לבעיה רצינית ומכרעת בחיי הישוב הקטן.

בשנת 1971 הגיעו עולים נוספים. מארה"ב, קנדה ודרום אפריקה. מאוחר יותר, בשנות השמונים והתשעים, הגיעו עולים מברה"מ, בשני גלי עלייה, ועולים מאתיופיה. גם מעט כושים עבריים מדימונה. נראה היה שמתהווה בערד קיבוץ גלויות ממש. עלייה ססגונית. עם ישראל בפסיפס של צבעים ותרבויות. כמה שארץ ישראל יכולה להיות יפה! התמונה הסוציאלית של ערד החלה להשתנות.

שכחו את ערד

אבל ממשלת ישראל כנראה בכל זאת שכחה את ערד.

"השינוי בערד מתחיל משנת שבעים ושבע", סבור יהושע אשכנזי. בשנת שבעים ושבע, לראשונה בהיסטוריה, עלה הליכוד לשלטון ומאז, הוא שם, למעט שנים מעטות במהלך שנות התשעים. והליכוד הזניח את מה שכבר היה והחל לבנות באזורים חדשים ולהפנות לשם את מרב המשאבים, על חשבון אחרים. כמו ערד. "התחילו לסלול כבישים ביהודה ושומרון. הפסיקו להזרים כספים לערד. הפסיקו להביא משקיעים, לפתח מפעלים, תיירות, תעסוקה לתושבים. כביש 31 ערד באר שבע לא שופץ וכל הנוער שגדל בערד והלך לצבא, לא היה לו לאן לחזור כי לא הייתה עבודה".

"אולי זה התחיל מוקדם יותר משנות השישים". כך אומרים הזקנים ומנידים ראשם בהכנעה. האם הם זוכרים? האם שכחו? ואולי הם צודקים. "אולי זה גורל של מקום," אומר אחד מהם. הרי רק מעטים מדור שנות  השישים המייסדים שרדו כאן.

יש התולים בראש הרשות לשעבר, שהלך להיות שר אוצר, את תחילת האשם. גם אם בייגה שוחט כבר איננו ראש העיר, יש מי שמדבר עליו כאילו הוא עדיין כאן. חי וקיים ושר האוצר לפחות. "כעסנו על בייגה שהלך להיות שר האוצר ושכח את ערד". הכל התדרדר כאן כי לא היה כסף. כי הממשלה לא הזרימה. כי הברז נסגר. אולי בייגה פחד שיגידו עליו שהוא עשה לערד פרוטקציה. כשהוא היה באוצר משהו בערד נעצר.

מלון פאר "מצדה". הפך למבנה נטוש ושבור    (צילום: מיכאלי)

מלון פאר "מצדה". הפך למבנה נטוש ושבור (צילום: מיכאלי)

משלהי שנות השמונים מקומות עבודה נסגרו. מלונות נעלמו. ענף השכרת החדרים בבתים פרטיים לתיירי מרפא נעלמה. במרכז המסחרי ישבו בצוותא בבתי קפה מנהלים עם עובדים בימי שישי וחג. כיום נעלמו בתי הקפה שוקקי החיים מהמרכז המסחרי והכיכר במרכזה התרוקנה.

מי שמסתובב כיום במרכז העסקים בעיר, רואה חנויות ובתי קפה. הרוב בבעלות בדואים. העשירים כאן הם העובדים הקבועים במפעלי ים המלח עם משכורות גבוהות. והדפוקים? הם כמעט כמו תמיד אצלנו, עובדי הקבלן.

עשרת אלפים תושבים קלטו כעשרת אלפים עולים

תהליך  השינוי בערד המשיך לשנות התשעים, כשאלפי עולים מברית המועצות משנים את צביונה של העיר. חמישים אחוז מתושביה דוברים רוסית. עשרת אלפים תושבים קלטו כעשרת אלפים עולים. שלחו אותם. אף אחד בממשלה לא בדק האם זה אפשרי. מהם הצרכים החדשים של העיר שמתחולל בה שינוי דמוגרפי מדהים. מה המחיר שמשלמים התושבים הוותיקים והחדשים? מה הם הצרכים המשתנים של צמיחה בחמישים אחוז של האוכלוסייה, בפרק זמן מועט. כמעט ללא סיוע ממשלתי. בלי תכנון מראש. כך התחיל להתפתח שוק תוסס למכירת דירות יד שנייה. ועדת הקליטה בוטלה. אט אט התמוססו כך גם חוקים חברתיים בתוך העיר, כמו לשמור על שקט בין שתיים לארבע אחר הצהריים, כדי שלא להפריע את מנוחת השכנים. בשנות התשעים כבר היו העולים רוב באוכלוסיית ערד.

משהו כמעט זז בערד ביוני 1995. יצחק רבין ראש הממשלה דאז שהכריז על ערד עיר. אך השמחה הייתה קצרה, כי חודש אחר כך נהרגו בפסטיבל ערד שלושה בני נוער. ומאז נראה שהיא מנסה להתאושש.  לפני כשש שנים התחילה הגירה שלילית. דור המייסדים נטש למודיעין. " לא היה לנו כסף לקנות במרכז ממש. עברנו למודיעין. לפני כשש שנים בנינו כאן גרעין של ערדניקים. בערד יש מיש-מש של אוכלוסיה. חלקם משלמים מיסים. חלקם לא. אוכלוסייה לא קלה," אומר אשכנזי ומאחל לראש העירייה הצלחה.

אוכלוסייה חלשה. חסידי גור במצפור הפסל של תומרקין (צילום: מיכאלי)

אוכלוסייה חלשה. חסידי גור במצפור הפסל של תומרקין (צילום: מיכאלי)

כיום חיים בערד כעשרים ושלושה אלף תושבים. זאת, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ערד מדורגת במקום החמישי מתוך עשר. לא משהו. יש בה חרדים מקהילת חסידי גור, קהילת חב"ד, אתיופים, בדואים, מהגרי עבודה מדארפור ומסודן. לא מעט מהאוכלוסייה החזקה של ערד הגבירה את קצב ההגירה למקומות אחרים.

תכנון העיר המקורי של אדריכל פיטלזון הוזנח ושונה במשך השנים, כי לא הייתה  הקפדה על תכנית האב המקורית. כמחצית האוכלוסייה מחזיקה על גבה את החצי השני. וכך, התקווה היום היא ראש העירייה החדשה, טלי פלוסקוב, מסיעת 'ישראל ביתנו'. תחשבו על הירושה שהיא קיבלה. ואם מדברים על דוגמה בלבד, של חמור שנושא על גבו משקל זהה לשלו, כמה זמן הוא יכול להחזיק מעמד? והאם הוא יפול או לא? וכמה זמן זה ייקח לו להחזיק מעמד.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, בארץ, חדשות בארץ, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על עצמאות 2012. ערד – החלום ושברו

  1. מאת חובב רוסיות‏:

    ערד הפכה לעיר של רכלנות ורוסיות ש"מיתחברות" מהר לכל התושבים… גם בדואיים שם מתרבים מהר ובנוסף תוסיפו את ההתחרדות והסודנים שבדרך…וקיבלתם עיר מוכת זנות ובלאגנים. ישנם הרבה גניבות של רכבים ובכלל.. העיר מדורדרת לגמרי.

  2. מאת ערדניקית של 20 שנה‏:

    אינ ערדנניקית לא מלידה. הגעתי הנה אחרי אסון הפסטיבל ובכל זאת בחרתי להתבסס כאן. מפתיע אותי תמיד ההשתלכות של בני המקום בעיר.לא חוכמה לקטר. ערד נתקלת היום כמו כל ישוב פריפריאלי אחר בבעיות שאינן קשורות בה באופן ספציפי אלא בסדר הקדימויות של מדינת ישראל,בשום מקום במדינה לא ניתן להשוות את מה שהיה פעם למה שיש היום. להזכיר לכותבת כי משחקי ילדים בחוץ כבר בקושי קיימים ומי שאחראית לכך היא הטכנולוגיה. יש כאן אנשים טובים , יש כאן תרבות למי שמחפש אותה ויש איכות חיים ונגישות רבה אשר אין להרבה ערים אחרות במדינה. בשנים האחרונות העיר עולה ופורחת ובהחלט לא מתדרדרת כמו שמתארת הכתבה. הבעייה הגדולה של ערד היא חוסר פטריוטיות של האנשים בתוכה . תושבי העיר ובניה אשר דואגים להתלונן ולקטר על כנפי התקשורת ובשיחות עם אנשים מבחוץ הם הם שגורמים ליצירת התדמית המוטעית כפי שהיא מוצגת בכתבה. גם כאן בין המגיבים יש מי שבחרו להעלות את כל הנושאים הקשורים לחצי הכוס הריקה. חישבו שוב האם זה יתרום בסופו של דבר לפיתוח העיר? התשובה היא לא! אתם עצמכם יוצרים את תדמית העיר בפרסום על כנפי התקשורת . תגובות כמו שלכם לא יאיצו הגעת תושבים נוספים לעיר (שאינם חרדים) לא יגרמו לתעשיות ועסקים להגיע לכאן. לכן את הכביסה המלוכלכת עדיף לכבס בפנים. ולגבי אלו שעזבו… תנו לנו את הקרדיט להמשיך ולפתח כאן עיר טובה אולי לא ממש כמו שהכרתם אבל אחת שמתאימה ומתקדמת בזמננו , כל מילה רעה שלכם מוליכה אותנו שוב לאחור. ולסיום קצת דרומית לנו אבל ממש קרוב ישנה עיר שמתמודדת עם בעיות דומות לשלנו אבל מעולם לא שמעתי את תושביה ועוזביה משתלכים בה כך. בעניין זה יש לנו הרבה מה ללמוד משכנינו בדימונה!

  3. מאת תושב שאכפת לו‏:

    הגיע הזמן שידברו גם על הדברים הטובים בערד ומספיק עם אותם יפה הנפש שעזבו עת ערד אחרי שהתעשרו בה בעבודתם במפעלים הגדולים ואחרי שיצאו לפנסיה עזבו בכל מיני תרוצים.
    גידלו פה ילדים לתפארת ויש עדיין משפחות לתפארת בערד. ולא רק רוסים , אתיופים וסודנים וחרדים.
    למה לא מדברים על זה שמתיכון בערד יצאו תחרות אולימפידת החלל ברוסיה תלמידים?
    שעדיין עושים בגרות בפיסיקה ובכימיה 5 יחידות מה שלא קורה הרבה בארץ(היה השבוע בעיתון).

    אז לכל יפי הנפש יש גם דברים טובים בערד ולא כדי לזרות רפש ולירוק בבאר שממנה שתיתם כמעט 35 שנה.

  4. מאת ערדניקית‏:

    חבל שבכל פעם שרוצים לדבר בגנות ערד מוצאים את יהושע אשכנזי…
    מדוע לא באתם לראיין תושבים שחיים כאן ,ובחרתם לשמוע את העוזבים?
    מדוע לא הזכרתם את הנוער הנפלא שגדל כאן, שזוכה בהערכה ובהתפעלות בכל מקום? בין אם במחנות למיניהם, טיולי מסע ישראלי, סיורים לפולין? המדריכים בכל מסגרת ארצית מתאהבים בערדניקים.
    למה לא סיפרתם על צוות המורים הנפלא בתיכון, שנותן יחס אישי ועזרה ואיכפתיות כפי שלא ראינו במקומות אחרים בארץ?
    או החיילים שלנו, שמסיימים כמצטייני קורסים פעם אחר פעם?

    נכון, ערד של היום אינה ערד של לפני 20 שנה. קיימת הגירה, בעיקר של ותיקים בעקבות ילדיהם. אך מגיעות גם משפחות צעירות ולא מעט בנים חוזרים.
    חרדים ילכו וישתלטו על שכונות בכל הארץ. ראו את התחזיות הדמוגרפיות. הם אינם ממלאים את ערד (עדיין) ומספרם כ-2000 מתוך 28,000 תושבי העיר.
    הבדואים שחיים כאן מספרם קטן ואלו המשכילים, שמעוניינים בחינוך טוב לילדים.
    הסודנים? מכת מדינה שאינה בידינו אלא בידי הממשלה. אך מספרם בערד הצטמצם ומדובר בעיקר במשפחות עם ילדים שאינן מעוניינות "לעשות בלאגן".

    אני אוהבת את ערד, את האקלים שאין כמותו בארץ, השקט, איכות החיים, ה"אין פקקים" ועם זאת הנגישות לכל השירותים.
    ערד היא עדיין "שמורת טבע", הטרוגנית להפליא, ועם הרבה תוכניות לעתיד.

    • מאת נורית קרטן‏:

      איני יודעת לגבי פרסומים אחרים. אבל לגבי כתבה זו – יהושע אשכנזי הוא היחידי שהיה לו את האומץ להתראיין בשמו. אז אם יש לך התחשבנות אישית עם האיש – עצוב שאת בוחרת לעשות זאת כאן. האיש מלא חיבה ואהבה לעיר, וביקורתו – כמו של רבים אחרים שהתראיינו בעילום שם, לגיטימית. לראייה, את עצמך נחבאת תחת כינוי "ערדניקית" ולא בשמך המלא. אז מלוא ההערכה לאשכנזי.
      אין לך מושג עם מי שוחחנו עם מי לא – משום שהיינו בערד ושוחחנו עם לא מעט אנשים.
      אם תקראי היטב, שוב, נאמרו הרבה מילים טובות על התושבים. הביקורת מופנית כלפי הנהגת המדינה שהתנהלותה הביאה את ערד ממקום איכותי ומשגשג למצב הקשה בו היא נמצאת בשנים האחרונות. ואם את מעדיפה להתעלם מכך – זכותך.

      גילוי נאות: משפחתי הקרובה ביותר מתגוררת בערד.

  5. מאת יוסי‏:

    כי אחד שמכיר קצת יותר, רוצה להגיד לכם שמאז הבחירות האחרונות הקהילה החרדית הכפילה את עצמה, לערד אין שום סיכוי להפוך לבירת הצעירים כמו שמבטיחים לנו.כל לכבוד לראש העיר שלנו, אבל זה לא יעזור לערד, סודנים ישארו בעיר, בדואים לא ילכו לשום מקום, בקרבת ערד יבנו עיר חרדית חדשה, ערד ב-2020 תחולק ל-3 חלקים : חרדים,סודנים ובדואים.
    לתושבים עכשיו אין ברירה!

  6. מאת ... ...‏:

    חצי מהכתבה הגזענית הזאת – שטויות!
    ולמה את משווה בכלל בין רוסים ואתיופים לערבים וסודנים?
    ערד זו עיר שקטה ורגועה ועכשיו בזכות טלי היא ניראית הרבה יותר טוב (מכל הבחינות)

  7. מאת יוסי‏:

    אהבתי את תגובתך האופטימית והחמימה, עינת, אך אני מעט קודר יותר…
    ערד על פניה נראית במגמת שיפור, פרוייקטים יפים וססגוניים, שיפוצים בכמה מן השכונות, הכל טוב ויפה.
    אבל, וזה אבל גדול, ערד סובלת מהלב, מפנים. לא משנה כמה בלטות יחליפו וכמה מנורות לד יאירו את הרחובות, ערד סובלת מהגירה שלילית של האוכלוסיה החזקה ומהגירה חיובית של אוכלוסיה חלשה.
    לא צריך להיות גאון כדי לראות את זה, רק זוג עיניים. צאו לרחובות וראו מה קורה. צבא של חרדים קנה כל חלקה טובה בעיר, לא רק בחלמיש ואבישור, אלא גם בנעורים, גבים, מעוף ואפילו בווילות. אלפי ׳מהגרי עבודה׳ נרקבים ברחובות, שיכורים. המרכז המסחרי כבר מזמן לא בחזקת איזור בילוי. מעבר למשיכה בכספומט, שגם זה הפך לעסק מצמרר מלווה במבטים, אין מה לחפש שם.
    אמנם את אומרת שהלימודים מתחילים להראות ניצוצות, אני אומר שזה זריקת אנדרנלין לחולה בזמן טיפולי החייאה.
    את מקומות העבודה החדשים שיפתחו בישפרו וצים סנטר, יתפסו הבדואים. גם את רישיונות העסק וגם את העבודות עצמם. הם מטילים אימה ובריונות בעיר ואין דין ואין דיין כנגדם. הם נוסעים כמו משוגעים, נטפלים לעוברי אורח, במיוחד מהמין היפה, פורצים וגונבים ובורחים לוואדי נחלתם הגובלת בכל שכונה בעיר. והמשטרה? הם בעצמם בדואים. מכירים את הפושעים מילדות ויושבים באפס מעשה למראות הקשים. את את בדיקות הנשיפה, רשיונות, חנייה, מפעילים כנגד האזרח הפשוט, זה שישלם את הדו״ח בזמן, וניתן לאתרו כי הרי יש לו כתובת.
    יוצאי הצבא הפונים לאקדמיה לא ישובו לערד, כי אין למה… אולי רק אחוז קטן מאוד מהם, וזה גם הגיוני מאוד כי היצע המשרות האקדמיות בעיר הוא אפסי, והשכר גם אינו הולם את המעמד.
    אם בחור פשוט ירצה לחפש שרה בינונית בעיר, עליו לדבר עברית, רוסית וערבית רהוטה כדי להתקבל, ואם אתה יודע רק עברית או אנגלית, גוועאלד, אז תחפש עבודה במקום אחר.
    בקיצר, אני מאוד אוהב את ערד, וגר בה כבר 26 שנים, הורי גדלו בה וסבי וסבתי היו מחלוצי העיר, אבל כנראה שאני כבר לא אשאר פה לעוד הרבה זמן, וכנראה שגם הורי לא.

    • מאת אשדות עתידה‏:

      הגענו לערד בשנת 1963 והתגוררתי בה 45 שנה. לא עזבתי בגלל אכזבה מהמקום
      קשה להתרגל לאקלים במקום אחר. לדעתי זוהי אחת הערים שנתברכו המזג אויר כה טוב ובריא כמו בערד. וחבל שפרנסי העיר לא ידעו לעודד תיירות מרפא לערד.
      בזמנו הגיעו תיירים שסבלו מקשיי נשימה מכל העולם.
      הייתי עדה להצלחה הקצרה בקרב אורחים שהגיעו אלי מארצות שונות וחזרו והגיעו מדי שנה בשנה.

    • מאת ורד‏:

      אני רוצה לחזק את יוסי.
      מילים כדרבנות.
      אנחנו הצעירים פה בעיר חוץ מכיכרות לא רואים שום שיפור.
      אני בת 25 גם סבתי והורי הם ממייסדי העיר.
      אני בוגרת לאדריכלות ועיצוב פנים, לאחרונה אפילו הסבתי את מקצועי ואני עדיין לומדת…
      אני גם אמא לילד שבעוד 4 חודשים כבר יעלה לכיתה א', רק הידיעה הזאת משרה בי פחד עצום מה יהיה איתו והאם גם הוא יגדל כמוני לתוך מציאות קשה שאומנם הדירות בה הן מרווחות אבל אין תחרות בשווקים(גם ל"ביג" החדש מבאים את אותם מותגים כגון שופרסל סופר פארם עידן 2000 וכ'ו…), בתי הספר מכילים כיתות של יותר מ 40 ילד לכיתה.
      שלא נדבר על המשרות בערד, אמא שרוצה להתפרנס בכבוד לא בשביל להיות עשירה עם וילה ובריכה ואיזה ג'יפ בחניה באמת רק בשביל לחיות בנחמדות, אוכל חשבונות, אוליי איזה צעצוע לילד פעם בחודש או איזה בגד חדש שמי כמוכם ההורים יודע הם זקוקים לזה.
      אין מישרה שאני מגיע אליה לראיון(אם זה בערד) שאני צריכה לוותר על כל זכות קיומית בהיותי אם בישראל ולהסכים לעבוד לילות ובשעות מוזרות כי כאשר אני מציבה תנאים של בוקר אני אנני טובה מספיק. שלא נדבר על מחירי הארנונה בעיר עלק משלמים על איכות חיים… אוליי במרכז הדירות קטנות ויקרות אבל שאר הדברים כמו אוכל ביגוד הנעלה וצעצועים יותר זולים בהרבה ובתי ספר מקומות עבודה לא חסר. העיר ערד צריכה שינוי משמעותי מהיסוד בשביל להשתנות, כמה כיכרות ואיזה כביש רחב וחדש לא באמת יביאו את השינוי המיוחל. אני יכולה רק לומר דבר אחד בעוד מספר קטן של שנים שלא עולה על 5, אני והילד שלי פה לא נמשיך לחיות. אני רוצה להתפרנס בכבוד לא סתם השקעתי בלימודים. אני רוצה שלילד שלי יהיה את כל הדלתות שהעולם מציע פתוחות ולא לקבור אותו ולהחליט את הגורל עבורו שמתבסס על בינוניות ומטה. העיר ערד זאת עיר שחיה בבועת זמן, 0 התקדמות 0 עשייה (לטעמי). מזל שיש כאן מובטלים ונכים וכל מיני כאלה שלפחות ב 14 ו 28 לכל חודש רואים את בתי הקפה עמוסים (כולם קיבלו קיצבה) אחרת בטח גם זה לא היה. אני לא מאמינה בקרבנות או בחשיבה קורבנית אני באמת מאמינה שההצלחה תלויה בידיו של האדם וכל עוד הוא יהיה נחוש להצליח השמיים הם רק ההתחלה. אבל אנשי ערד הם נמצאים מחוץ לכלל בזכות העיר ערד.

  8. מאת איליה‏:

    לא גזען בכלל, רק אדיוט.
    כאשר אנחנו – "העולים" הגענו ארצה, לא ממש יכולנו לבחור לאן להגיע. זרקו אותנו בערד ואמרו כאן אתם חיים.

    התגובה שלך לא ממש מצדיקה יותר מילים מזה.

    • מאת ג'וני‏:

      איליה – זאת הבעיה, שזרקו אותכם בערד ולא פיזרו אותכם בכל מיני מקומות בארץ. יצרו אוכלוסייה של 5000-10000 עולים חדשים בכל עיר בדרום עם אחוזים גבוהים של פשע, זנות ועוני, ואתה יודע שאני צודק למרות הגאווה הרוסית שלך.

  9. מאת ג'וני‏:

    בתחילת שנות ה-90 עם גלי ההגירה מברה"מ ואתיופיה קפצו על ההזדמנות ראשי הערים בדרום, חלקם אידיוטים גמורים, והכפילו את האוכלוסייה שלהם תוך דקות ספורות והכל למען התואר "ראש עיר" במקום "ראש עיירה" ועוד 3000 שקל למשכורת החודשית, אבל בפועל הסכמתם לקבל 10,000 פליטים לעיר שלהם הרסה את הציביון של הערים.

    אני לא גזען אבל גם החרדים, בדואים וסודנים אשמים בדיוק כמו הרוסים והאתיופים בחורבן הזה.

  10. מאת יוסף לוין‏:

    בגדול תיאור המצב בכתבה הוא נכון. ערד מידרדרת משנה לשנה. ראש העיר חדשה מנסה לבנות חלונות ראווה וטלאים פה ושם אך אין שינויים מהותיים ומשמעותיים בעיר שתושבים ציפו ממנה. חבל ועצוב.

  11. מאת עינת חייט‏:

    כתבה כל כך לא רלוונטית לערד של היום ונראה כאילו היא מוזמנת על ידי גורמים אינטרסנטיים הפועלים לקידום פרוייקט אליו מתנגדת מרבית האוכלוסייה.
    העיר ערד מתפתחת ונמצאת בשינוי מרענן לטובה הן בפיתוח ותשתיות, הן ביחס לתושבים, הן בגיוס כספים לפרוייקטים שונים לטובת העיר. בזמן שמרכז הארץ משלמים אלפי שקלים לדירת חדר או 2 חדרים, בערד שוכרים ואף רוכשים דירות מרווחות.
    בתיכון המקיף בערד קיימת המגמה השניה בארץ לאוירו חלל, מגמה יוקרתית לתלמידים מצטיינים. בנוסף בתיכון יש מגמות נוספות, בדומה לתיכונים אחרים בארץ, עיוני, אדריכלות, ניהול עסקי, אלקטרוניקה ועוד, כאשר מאז כניסתו לתפקיד של מנהל בית הספר החדש, אחוזי הבגרויות עולים בכל שנה.
    החל משנת הלימודים הבאה, יתמקדו בתי הספר היסודיים בתחומי עניין שונים לכל בית ספר ותהיה אפשרות רישום חופשית על פי תחומי העניין של כל ילד, אם זה מוזיקה, אומנות, תקשורת ועוד, ללא קשר לאזור המגורים. גם בתחום התרבות יש פעילות – מרכז הצעירים בערד שוקק פעילויות לצעירים מגיל 18 עד 35 וכולל טיולים, מופעים וכמובן הכוונה מקצועית, הכוונה בבחירת מקצועות לימוד, פסיכומטרי ועוד. אחוז האקדמאים בערד, הוא מהגבוהים בארץ ועסקים ומיזמים חדשים נפתחים בעיר ובהחלט יש מגמת פיתוח חיובית.