השיקום הרפואי לקשישים הוא אחד הנושאים הכאובים בהם עוסק דוח המבקר ובשל קצב הגידול באוכלוסיית הקשישים בישראל, המצוקה רק תגבר. השיקום הרפואי הוא שלב טיפולי בתהליך של ריפוי מתמשך, והוא נועד לשפר תפקודים תנועתיים וקוגניטיביים שנפגעו בשל מחלה או פציעה. תכלית הטיפול היא להגדיל את עצמאות החולה ולהקטין את תלותו בזולת לקראת חזרתו לאורח חיים פעיל ובריא. רוב החולים המופנים לשיקום הם קשישים.

במדינת ישראל חיו בסוף שנת 2009 כ-740,000 תושבים בני 65 ומעלה, שהם כ-10 אחוזים מתושבי המדינה; כמחציתם מעל גיל 75. משנת 1995 חלקם של הקשישים באוכלוסייה יציב (כעשרה אחוז), אך על פי התחזיות, עד שנת 2030 יגדל חלקם באוכלוסייה ויגיע ל-14 אחוז, כלומר אוכלוסייה זו תוכפל ותמנה כ-1.4 מיליון איש.

שיקום קשישים לאחר אירוע רפואי חריף חשוב בשל כמה היבטים. בהיבט הרפואי – קשיש הזקוק לשיקום ואינו מקבל אותו נשאר ברמת תפקוד נמוכה מהצפוי לאחר השיקום, ופעולות יומיומיות שאדם מבצע באופן עצמאי עלולות להיפגע, כגון הליכה, דיבור ושליטה בסוגרים. במקרים הקשים עלול הקשיש להישאר באשפוז זמן ממושך או להיות מרותק למיטה, וכך עולה הסבירות להידרדרות במצבו. בהיבט הכלכלי – סיבוכים רפואיים, שעלולים להתפתח אצל חולה שאינו משוקם, מביאים לפניות חוזרות לחדרי המיון ולאשפוז במחלקות שהאשפוז בהן ממושך ועלותו גבוהה. בהיבט האנושי, איך נראית חברה שכך נוהגת בזקניה ומה צפוי לכול אחד מאתנו, אם יזדקק בבוא היום לטיפול שיקומי, עבורו או עבור בני משפחתו.

עיקרי הממצאים:

מחסור במיטות אשפוז לשיקום ולגריאטריה שיקומית: למרות הגידול באוכלוסייה והגידול במספר הקשישים, ירד מספר המיטות לגריאטריה שיקומית בישראל מ-1,047 בסוף שנת 2003 ל-895 מיטות בלבד בסוף שנת 2009 (ירידה של כ-15% במספר המיטות). כמו כן, חלה ירידה ניכרת בממוצע השנתי של ימי האשפוז במחלקות לגריאטריה שיקומית מ-37.5 ימי אשפוז בממוצע ב-2003 ל-26.9 ב-2009.

שיעור התפוסה הממוצעת השנתית במחלקות אלה גדל בשנת 2009 ל-105.9%. יתרה מזו, יש מצוקה ארצית גם במספר המיטות לשיקום כללי, ושיעור תפוסתן בשנת 2009 היה 105.7%.

פיזור גאוגרפי לא אחיד של מיטות לשיקום ולגריאטריה שיקומית: הנתון הכללי על מספר המיטות עשוי להטעות, שכן פריסתן של המיטות באזורים גאוגרפיים שונים היא מהותית. בכל מחוז הצפון יש מחלקה אחת בלבד לגריאטריה שיקומית – במרכז הרפואי הממשלתי פוריה שבטבריה – ובה רק 18 מיטות; ומחלקה אחת בלבד לשיקום – בבית החולים הממשלתי לגליל המערבי שבנהריה – ובה 11 מיטות. בסך הכול, בממוצע במחוז הצפון יש מיטה אחת לשיקום או לגריאטריה שיקומית לכ-3,200 קשישים; ואילו הממוצע הארצי הוא מיטה אחת לשיקום או לגריאטריה שיקומית לכ-486 קשישים. עקב כך רבים מהקשישים ממחוז הצפון נאלצים לעבור שיקום במרחק גדול ממקום מגוריהם. משך האשפוז הממוצע במחלקה לגריאטריה שיקומית בפוריה בשנת 2009 היה הקצר בארץ. דהיינו, עקב מחסור במיטות מקוצר משך האשפוז של קשיש הזקוק לשיקום, ולדבר זה עשויות להיות השפעות רפואיות. מחסור במיטות ניכר גם באזור ירושלים: בסך הכול, במחוז ירושלים יש מיטה אחת לשיקום או לגריאטריה שיקומית לכ-1,268 קשישים.

נזקים שמקורם במחסור במיטות לשיקום ולגריאטריה שיקומית ובהיעדר אחידות בפיזורן: העברת קשישים שזקוקים לשיקום באשפוז לאשפוז במחלקות סיעודיות: מנתונים שהציג האגף לגריאטריה במשרד באוקטובר 2010 עולה, כי צוותי הבקרה של המשרד מאתרים חולים שמתאימים לשיקום במחלקות סיעודיות. כמו כן, פניות לא מעטות לקבלת מימון של המדינה לאשפוז סיעודי של קשישים מתבררות כלא נכונות, והקשישים מופנים חזרה למסגרות השיקום. מצב דברים זה מעיד על בעייתיות רבה במתן השיקום לקשישים.

אי-מתן שיקום לחולים הזכאים לכך ופערים במתן השיקום בין אזורי הארץ: מסקרים שעשה המשרד בשנים 2009-2010 עולה כי 20% מהחולים לאחר אירוע מוחי ו-10% מהחולים לאחר שבר בצוואר הירך שהיו ברי שיקום, לא קיבלו שיקום כלל – לא באשפוז ולא בקהילה. עוד עולה כי נמצאו פערים של ממש בין מחוזות קופות החולים בשיעור הקשישים ברי השיקום, שלא קיבלו שיקום לאחר שבר בצוואר הירך או אירוע מוחי. למשל, כ-29% מהקשישים לאחר אירוע מוחי שהיו ברי שיקום במחוז ירושלים לא קיבלו כל שיקום. במחוז הצפון רק 43% מהלוקים בשברי צוואר הירך ואירוע מוחי קיבלו שיקום באשפוז לעומת 76% במחוז תל אביב-יפו.

השהיה מיותרת של קשישים במחלקות חריפות לפני העברתם לשיקום: נמצא שעקב מחסור במיטות לגריאטריה שיקומית, קשישים מושהים במחלקות האשפוז החריפות ובהן מחלקות פנימיות, שגם הן עמוסות ביותר. כך למשל, נמצא, כי באחד מהימים במרץ 2011 המתינו 13 חולים ממבוטחי שירותי בריאות כללית במחלקות החריפות בבית החולים "וולפסון" ו-26 חולים במחלקות חריפות בבית החולים "איכילוב" לאחר שהוחלט כבר כי הם זקוקים לשיקום באשפוז.

אשפוז לצורכי שיקום במחלקות ובמוסדות ללא רישוי מתאים: ממסמכי המשרד וגם משיחות של נציגי משרד מבקר המדינה במהלך הביקורת עם בכירים בתחום השיקום והגריאטריה השיקומית עולה, כי אפשר עדיין למצוא מקרים לא מעטים בהם קופות החולים מאשפזות קשישים הזקוקים לשיקום באשפוז, במחלקות ובמוסדות שאין להם רישוי למיטות לשיקום או לגריאטריה שיקומית. הדבר מעורר חשש שאיכות השיקום שלהם תיפגע.

השפעת פיצול האחריות לטיפול הרפואי בין משרד הבריאות לקופות החולים על מימוש הזכות לשיקום: חוק ביטוח בריאות ממלכתי פיצל את האחריות לטיפול הרפואי בקשישים בין המדינה לקופות החולים לפי מצבו הרפואי של הקשיש. עוד ב-1990 הציגה ועדת השופטת נתניהו את חסרונותיו של פיצול האחריות לאספקת שירותי בריאות בין קופות החולים למשרד הבריאות. למרות האמור, עד עצם הימים הללו קופות החולים והמשרד טרם הגיעו להסכמות בעניין זה, ולכן גם לאחר 17 שנה האחריות לטיפול עדיין מפוצלת; קופות החולים אחראיות לשיקום ומממנות אותו, והמשרד אחראי לאשפוז הסיעודי ולמימונו. לפי תכנית העבודה של המשרד לשנת 2010, הפיצול יוצר לקופות החולים תמריץ לא לייחד מאמצים לטיפול השיקומי; שכן אם החולים אינם משוקמים ומצבם נעשה סיעודי, האחריות למימון עוברת למשרד הבריאות ולמשפחות.

ההפרדה בין מחלקות אשפוז לשיקום למחלקות אשפוז לגריאטריה שיקומית: בביקורת עלה כי קיימת אי-הסכמה בין העוסקים בשיקום כללי ובין העוסקים בשיקום גריאטרי בשאלה האם נכונה ההפרדה בין מחלקה לגריאטריה שיקומית לבין מחלקה לשיקום והאם אין צורך במחלקת שיקום בלבד שבה תתאפשר גמישות ניהולית למנהל המחלקה.

אי-מתן אישור להפעלת מיטות פרטיות לגריאטריה שיקומית: משרד הבריאות, הוא גם המחוקק וגם הבעלים של בתי חולים ושל מוסדות גריאטריים ממשלתיים. נמצא כי למרות המצוקה הקשה והמתמשכת במיטות לשיקום בצפון הארץ, הקשה המשרד על הוספה של מיטות פרטיות לגריאטריה שיקומית במוסדות סיעודיים פרטיים שהיו יכולות להקל את המצוקה בצפון.

תיאום בין מערכות ציבוריות שונות הפועלות בנושא השיקום: כדי להשיג את מטרות השיקום – החזרת הקשיש לתפקודיו הקודמים, הרי שנוסף על השיקום הרפואי שאחראית לו מערכת הבריאות, צריך גם לשקמו מהבחינה החברתית, שיקום שמערכות ציבוריות אחרות אחראיות לו – המוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים והרשויות המקומיות. ואולם, אין צוות רב-משרדי שמרכז את נושא השיקום על כל היבטיו.

"במדינה שבה אין שר ש'מתנדב' להיות שר בריאות, לא יהיו לעולם די תקציבים לשיקום. ובלי תקציבים ראויים אין למשרד הבריאות את הכלים לעשות שינוי אמיתי" (פנינה רוזננוויג, עמותת נאמן, נפגעי אירוע מוחי)

חסמים כלכליים במתן השיקום לקשישים: בגין שיקולים כלכליים של קופות החולים: בשל ההפחתה המתמשכת במספר ימי השיקום לחולה בשנים האחרונות, חולים אינם מגיעים למלוא מיצוי הפוטנציאל השיקומי שלהם. לכן החלה עמותה להפעיל בשנת 2002 מרכז יום שיקומי במרכז הארץ, שאליו מתקבלים לטיפול רק חולים שוועדה בראשות רופא מומחה בשיקום החליטה – לאחר בחינת המידע הרפואי בעניינם – כי לא מומש מלוא הפוטנציאל השיקומי שלהם. יוצא שהמגזר השלישי מספק שירות שהוא בליבת הפעילות של מערכת הבריאות הציבורית, ועל פי התוספת השנייה לחוק, קופות החולים אחראיות לו.

פנינה רוזנצוויג, מנכ"לית עמותת נאמן, נפגעי אירוע מוחי, אומרת כי מתוך דו"ח המבקר עולה תמונה קשה ומטרידה של מצב השיקום בישראל, בעיקר לקשישים. לדבריה, עמותת נאמן מתריעה כבר זמן רב בפני אנשי משרד הבריאות על הליקויים והטיפול המערכתי בשיקום ובפרט אצל קשישים: "מתוך הפניות הרבות המגיעות לקו התמיכה של העמותה, אנו למדים לדעת על הקשיים בהן נתקלות משפחות רבות, העומדות בפני שוקת שבורה בעקבות הטראומה של הפיכת יקירם לנכה ומוגבל לאחר שלקה באירוע מוחי. אנו שומעים על מדיניות של מניעת שיקום מחולים, בעיקר קשישים, והפנייתם למוסדות סיעוד במקום לשיקום; על היעדר נהלים מסודרים וקבועים להפנייתם לשיקום ולשמירה על הרצף הטיפולי הבינמוסדי; על העברתם למרכזי שיקומיים מרוחקים ממקום מגוריהם, כי אין כמעט בפריפריה  מיטות שיקום. כל זה נעשה בלי להתחשב בעומס הרגשי והכלכלי המוטל, בשל כך, על בני המשפחה".

רוזנצוויג מפנה אצבע מאשימה בראש ובראשונה למשרד האוצר ולראש הממשלה: "במדינה שבה מחלקים את התקציבים רק למי שיודע לצעוק בקול החזק ביותר, אין סיכוי  שיישמע קולם של נפגעי אירוע מוחי. רבים מהם, כידוע, נפגעים ביכולת התקשורת שלהם. במדינה שבה אין שר ש'מתנדב' להיות שר בריאות, לא יהיו לעולם די תקציבים לשיקום. ובלי תקציבים ראויים אין למשרד הבריאות את הכלים לעשות שינוי אמיתי. אני קוראת לממשלת ישראל להעלות את נושא השיקום על סדר היום הציבורי, להפנות באופן מיידי תקציבים ולהביא לפתרון הבעיה".