"זה בוודאי המקום" הוא בוודאי הקולנוע המוזר המושלם. הבמאי פאולו סורנטינו יצר סרט קסום עם נופים מדהימים, פסקול שמיימי ושון פן בתפקיד נדיר. חובה לראות

ביקורת סרט / שי שגב

ציון: 10

"זה בוודאי המקום" הוא בוודאי הסרט המוזר המושלם. בעיקר בזכותו של שון פן, שנקלע לסיטואציות משעשעות ביותר באחת הדמויות האקסצנטריות והרציניות ביותר שגילם עד היום.

שַׁייאֵן (שון פן, "מילק" ו"מיסטיק ריבר") הוא זמר גותי מזדקן, שנראה כמו אדוארד בסרט "המספריים של אדוארד", רק עם קול חלוש והליכה גמלונית. אך הוא נחמד. הוא מיודד עם בחורה  צעירה ואף מסייע לה לצאת עם בחור. הוא אוהב את אשתו הסובלנית (פרנסיס מקדורמנד, "פארגו"). הוא קצת מוזר, אבל תמיד אומר את האמת. 

רק בשביל הסצנות הראשונות שווה להגיע לסרט. בפתיחה אנו נכנסים לחייו המשעשעים של שייאן, וזה עוד הרבה לפני שמתחילה העלילה עצמה: בעת לווית אביו מגלה שייאן כי האב הקדיש את מרבית חייו לצייד אחר פושע נאצי שהתעלל בו בתקופת השואה. שייאן מחליט להמשיך במסע שאביו לא סיים. האיש המוזר עלי אדמות יוצא לטפל בסיטואציה ההיסטורית הרצינית ביותר – ועל זה העלילה.

מסע החקירה של שייאן הוא אוסף של היכרויות מוזרות עם אנשים – וזה עובד מצוין. הוא מתחפש לדמות חשאית כדי להוציא מידע ממורה לשעבר בבית ספר, והסצינה הופכת לסרט קצר על מפגש בין תרבויות קיצון. יש קטעי מתח בסגנון מיטב סרטיו של היצ'קוק, ומבחר קטעי מוזיקה שמימיים.

יתכן וחלק מהקהל הפוקד את הסרט עשוי למצוא את "זה בוודאי המקום" מעט איטי, אך יש לשים לב כי זה מכוון, אם כי לא משעמם. מי שחובב את סרטיו של ג'ים ג'רמוש ("נרדפי החוק", "פרחים שבורים"), או את הסרט "הכל מואר",  ימצא להם מכנה משותף עם הסרט זה – כל מפגש אקראי בין הדמות העיקרית לדמויות משנה הופך למיצג של אמנות מופשטת.

הבמאי, פאולו סורנטינו (יוצר הסרט "האלוהי"), וירטאוז השפה הקולנועית, יצר סרט קסום להפליא. צילומים מדהימים של שטחים פתוחים ברחבי הנוף האמריקאי, פסקול אלמותי של דיוויד בירן (הסולן והמנהיג לשעבר של להקת "ראשים מדברים – Talking Heads"), דמויות ייחודיות והבלחות תכופות של הומור חסר הבעה. הסרט הוא שמיכת טלאים מטורפת ומשעשעת.

"זהו בוודאי המקום" הוא סרט שבוודאי חובה לראות.