ביום העצמאות מצאנו כ-15 אנשים, חברי קבוצת "זוכרות", עם דפים קטנים מודפסים, עומדים ביציאה מבניין באבן גבירול, מוקפים בעשרות שוטרים המונעים מהם את היציאה לרחוב. 15 איש עם שלטים זו לא הפגנה, ודאי לא כזו שמצריכה רשיון. קוראים לזה כליאת שווא 

מאת יפעת סולל

תתארו לכם את רחוב אבן גבירול, בואכה כיכר רבין, בערב יום העצמאות. אלפי אנשים ברחובות – שיכורים, משתוללים, מכים האחד את השני בפטישי ענק מפלסטיק ומטנפים אנשים ומכוניות בקצף ממכלי ריסוס.

בתוך כל האנדרלמוסיה הזו, החליטה משטרת ישראל, כי 15 אנשי "זוכרות" שביקשו להניח דפיA4  הנושאים שמות של כפרים פלסטינים שנהרסו במלחמה העצמאות (הנכבה הפלסטינית) יביאו לפגיעה בסדר הציבורי.

היה קרוב לחצות, והיינו כבר בשלב של אכילת העוגה, כשאחד מאיתנו קרא בפייסבוק שהמשטרה מונעת מחברי "זוכרות" לצאת מהמשרד שלהם, הממוקם לא רחוק מהכיכר. החלטנו לעזוב את המסיבה ולבדוק מה קורה. מצאנו כ-15 אנשים, חלקם מבוגרים מאד, שמחזיקים דפים רגילים, עליהם מודפס משהו, עומדים ביציאה מבניין מגורים באבן גבירול, והם מוקפים בעשרות שוטרים, אשר מונעים מהם את היציאה לרחוב.

לעורכת הדין גבי לסקי, שהוזעקה למקום, נמסר על ידי המשטרה, כי יציאה עם אותם "שלטים" היא הפגנה לא חוקית. אבל 15 איש עם שלטים זו לא הפגנה, ודאי לא כזו שמצריכה רשיון. הפעילים בכלל התכוונו להניח את הדפים על המדרכה, אבל, מה זה משנה. אחרי כמה דקות המשטרה שינתה את גישתה ואמרה, כי היציאה לרחוב עם השלטים תהווה הפרה של הסדר הציבורי. מבט מהיר מסביב העלה, כי הסדר הוא לא בדיוק הצד החזק של החג הזה, אבל זה לא מנע מהשוטרים להמשיך ולמנוע מהקבוצה לצאת מהבניין.

לעומת זאת, השוטרים גם לא עצרו את הפעילים ואף לא עיכבו אותם. למעצר צריכה להיות עילה, ועיכוב אינו יכול להימשך יותר משלוש שעות. סתם לא נתנו להם לצאת בלי לתת הגדרה חוקית.  קוראים לזה: כליאת שווא.

קצין המשטרה האחראי גם לא אהב את העובדה שהתאסף קהל וביקש משוטריו לפנות את "כל מי שלא קשור" מהמקום. המקום, להזכירכם, רחוב באמצע תל אביב. הסברנו לו שאנחנו מוחים ושזה חוקי לחלוטין. לתהייתו אם אנחנו מצטרפים למפגינים הבהרנו, שאנחנו לא מוחים בעניין הנכבה, אנחנו מוחים נגד ההגבלה על חופש הביטוי והתנועה של מי שמבקשים להביע את דעתם. נשארנו.

אסור לשוטר לדרוש הצגת תעודת זהות, אלא בחשד לביצוע עבירה

לאחר שחילחלה לראש קצין המשטרה ההבנה, שמדובר בכליאת שווא, הודיע שכל מי שרוצה לצאת (בלי הדפים, שחלקם הועברו כבר לאנשים שבחוץ) יכול לעשות זאת, אך בתנאי שיזדהה בפני השוטרים ויציג תעודת זהות. בדצמבר האחרון קבע בית המשפט, כי אסור לשוטר לדרוש הצגת תעודת זהות, אלא בחשד לביצוע עבירה. מאחר שלא בוצעה כל עבירה, אסור היה למשטרה לדרוש הצגת תעודות זהות. אבל כנראה שכחו לעדכן את שוטרי מרחב תל-אביב, שהתעקשו למנוע מחברי הקבוצה לצאת בלא זיהוי. שניים שניסו לצאת בכל זאת – נעצרו.

אם עד אותו רגע נראה היה שמשטרת ישראל שוברת שיאים בהגבלת חופש הביטוי והדמוקרטיה, התברר שהשיא עוד לפנינו. יובל הלפרין, שהגיע בעקבות הפייסבוק, התייצב במקום, אבוי, עם ספר היסטוריה בידו, נעמד בינינו והחל קורא בקול רם שמות של כפרים וישובים פלסטינים, שנהרסו במהלך מלחמת העצמאות באיזור תל-אביב-יפו. לא עברו יותר משתי דקות, עד שניגש אליו קצין משטרה והודיע לו שהוא מפר את הסדר הציבורי, ובעוד הפעיל ממשיך לקרוא בקול – עצר אותו וגרר אותו לניידת!

לקראת שתיים בלילה, לאחר כארבע שעות של כליאת שווא, הסירה המשטרה את המחסומים ואפשרה לפעילים לצאת לחופשי. בלי להזדהות.

המצב הולך ומחריף: המשטרה עוקבת אחר פעילות מחאתית בפייסבוק ובטוויטר
ומנסה להרתיע פעילים מלקחת חלק בהפגנות

 אין זו הפעם הראשונה שמשטרת ישראל פועלת תוך הפרה של חופש הביטוי וההפגנה ועוצרת מפגינים בלא כל עילה חוקית. המצב הולך ומחריף: המשטרה עוקבת אחר פעילות מחאתית בפייסבוק ובטוויטר ומנסה להרתיע פעילים מלקחת חלק בהפגנות. חברים סיפרו לי שקיבלו שיחות טלפון ממי שהזדהו כאנשי משטרה, לאחר שנרשמו בפייסבוק כמשתתפים באירועי מחאה, ונדרשו לתת את שמות המארגנים. אף "הומלץ" להם להמנע מלהגיע ולהפגין. אמנם נראה כי פעילי שמאל חשופים יותר מאחרים, אולם המלצות דומות ניתנו גם לפעילים מוכרים במחאה החברתית ובצידן איומים במעצר, אם רק יעזו להראות פניהם בהפגנה.

השבוע ביקשה משטרת ישראל למנוע מקבוצה של אנשי מרצ, שכללה ח"כים, ח"כ לשעבר ושגרירים לשעבר, מלהגיע אל שכונת האולפנה בבית אל כדי למחות נגד התעלמות הממשלה מהחלטת סופית של בית המשפט העליון, אשר קבע כי יש להרוס חמישה מבנים בשכונה, שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית גזולה.

מפקד המשטרה במקום נראה מופתע מן הטענה, לפיה אין למשטרה סמכות למנוע את הכניסה ואת המחאה. באופן הטבעי ביותר הוא דילג מעילה של "חשש ליצירת הפרת סדר" ל"התקהלות בלתי חוקית" – שתיהן עילות עמומות, שאין להן מקום בספר החוקים של מדינה דמוקרטית. רק לאחר שעה של עיכוב והתערבות אישית של מפכ"ל המשטרה, אושר מימושן של זכות היסוד לחופש תנועה ולחופש הבעת דיעה והופסקה הפרת החוק על ידי המשטרה במקום.

ישראל, בשנתה ה- 64, כנראה מרגישה מאד מאוימת, עד כי היא נדרשת לפיתוחה של משטרה מחשבות, המפשפשת בדפי הפייסבוק ועוקבת אחר תגובות בטוויטר. לאחר 45 שנות כיבוש, חילחלו דרכיו לכל חלקה שלטונית והדמוקרטיה הישראלית מדרדרת לתהומות, שרק הפסימיים ביותר בינינו צפו מראש. עם כובש אינו עצמאי. ודאי שאינו חופשי. הכיבוש כבר עמוק עמוק בתוכנו.

• עו"ד יפעת סולל מתמחה בזכויות אדם