קבעתי איתו באור יום, במקום הומה אדם, וזיהיתי אותו מיד: הוא היה הכי פחות דומה לבחור מהתמונה מכל האנשים שעמדו שם. פרק 3 בסיפור סקס, ייאוש ויונה יהב - אישה בורחת ממצורע. מאת עופרי כרמלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
כמומלץ, קבעתי עם הבחור באור יום, במקום הומה אדם, הגעתי בכוחות עצמי וזיהיתי אותו מיד: הוא היה הכי פחות דומה לבחור מהתמונה מכל האנשים שעמדו שם. סקס, ייאוש ויונה יהב, פרק 3
מאת עופרי כרמלי
לאחר שהגדרתי לעצמי מה אני רוצה, ובעקבות המלצתו של יונה, נרשמתי לאתר שהפייסבוק המליץ עליו. פשוט לחצתי על הפרסומות בצד, אלה שאת ממש מנסה להתעלם מהן, אלו שגורמות לך להצטער על זה שטרחת לספר לצוקרברג שאת רווקה, אלו שתמונה אחת של "נושי אוכל בננה" תעלים אותן לנצח נצחים ותשים במקומן אינספור פרסומות לחיתולים…
כשאני אומרת "פשוט לחצתי" אני מתכוונת, בהיתי בפרסומת כמה דקות, היא בהתה בי בחזרה, גם הבחור החתיך בתמונה, תהיתי אם אני באמת עד כדי כך נואשת, והאם כבר כלו כל הקיצין. אמרתי על החיים ועל המוות, ואז "פשוט" לחצתי. רק כדי לגלות כמה ימים אחר-כך שבעצם כולם, ואני מתכוונת כו-לם (אפילו הבוס שלך לשעבר שרק התגרש לא מזמן, והחבר של אחיך הקטן, וחצי מהבחורים שאי פעם יצאת איתם… כלומר אלו שעדיין לא התחתנו עם איזו קונפה מטומטמת) באתר. אה, כן, ובינינו, גם כל החברות שלך כבר מזמן באתר. אתר אחד? מה פתאום, לפחות שלושה, כי אם פרינס צ'ארמינג מסתתר אי שם, אז צריך להגדיל את הרשת כדי לתפוס אותו. מה לא ככה?!
אבל אנחנו עדיין ברגע הזה שבו עוד לא ידעתי את כל זה, ורק בהיתי מתוך בלבול קל במשבצת הלבנה מתחת לכותרת "על עצמי". אני יודעת הרבה דברים על עצמי, במיוחד למדתי על עצמי הרבה דברים בשנתיים האחרונות, אבל אני לא בטוחה אם העובדה שאני בחורה לא החלטית, שאוכלת במבה כשאני צריכה חיבוק, שמוכנה לטבוע בעבודה כדי להדחיק רגשות קשים ומפיגה את הבדידות עם סיטקומים אמריקאים וסיגריה, זה בדיוק הדבר הראשון שאביר חלומותיי צריך לדעת.
אז מה כותבים במשבצת הזו? אני חושבת שאף אחד לא ממש יודע, כולם מנסים להיות מקסימים, נעימים ושנונים. לחלקם זה אפילו מצליח, למיעוטם יש תמונה ברורה, עם אחד מהם יצאתי לדייט.
נקרא לו פשוט ג', לא כי שאר השמות פה לא בדויים, לא כי הוא לא בן-אדם שראוי לשם, אלא פשוט כי לא נשארתי מספיק זמן כדי להתרשם איזה שם בדוי יכול להלום אותו, וקמצן זה לא שם. נערכתי לדייט הזה כמו למבצע קומנדו. יצחק קדמן והמועצה לקידום בטיחות באינטרנט (נדמה לי שיש משהו כזה) היו ממש גאים בי. קבעתי את הדייט באור יום, במקום הומה אדם, הגעתי בעצמי, וזיהיתי אותו מיד. הוא פשוט היה הבחור הכי פחות דומה לבחור מהתמונה מכל האנשים שעמדו שם…
אני לא יודעת אם זה רק המראה שלו שדחה אותי, אבל בערך חמש דקות לתוך שיחתנו, עוד לפני שהספקנו להתיישב לכוס קפה, ידעתי שאני לא רוצה לראות אותו שוב, וגרוע מכך – ידעתי שאני לא רוצה לראות אותו גם ממש ברגע זה.
הבחור פשוט ברבר את עצמו לדעת
אבל הנימוס מחייב, בכל זאת הבחור טרח להתלבש (בסווטשירט שידע ימים טובים יותר, בשנות ה-90 המאוחרות), לצאת מהבית (מעונות), ולהגיע (באוטובוס). אז ישבתי שם, הקצבתי לכל הסיפור שעה, בערך 20 דקות מתוכה הוא ניסה להחליט מה הוא ישתה. ב-39 הדקות הבאות הבחור פשוט ברבר את עצמו לדעת, מתרברב על דברים שאני לא בטוחה אם אמורים להסב לו יותר גאווה ממבוכה, רגשי הנחיתות שלו הדהדו היטב מכל משפט שני. אחרי 59 דקות לא הצלחתי להחזיק את עצמי יותר, ביקשתי חשבון, שמתי סכום כלשהו שכיסה את הקפה והותיר טיפ (כמובן, בלי כל ריקוד הוצאת הארנק, "לא אני אשלם", "לא, זה בסדר", "אני מתעקש, בפעם הבאה", כי לא תהיה שום פעם הבאה) וחיכיתי שכבודו יסיים לשלם 13שקל בעשרות אגורות וחצאי שקלים…. ארגגגג… בשלב כלשהו נשברתי הוספתי עוד מטבע, אמרתי "מצטערת, אני לא חושבת שזה יעבוד, שיהיה בהצלחה בהמשך", והלכתי. יותר נכון, רצתי בלי להביט לאחור.
בבית כתבתי ליונה מייל: "אני לא חושבת שהאתרים האלו בשבילי".
כעבור דקה חזר אליי מייל תשובה אוטומטי: "מר יהב מחוץ למשרד, עניינך יועבר לנוגעים בדבר ויטופל בהקדם", אז הבנתי שיש לי לפחות כמה שבועות להמתין בסבלנות, בכל זאת אני לא בטוחה מי בדיוק הנוגעים בדבר ומה זה בהקדם מבחינתם, והלכתי לישון.
המשך בשבוע הבא