במוצאי שבת תערך בכיכר רבין בתל אביב הפגנה, שלדברי מארגניה, מסמנת את תחילתה של תקופת מחאה חדשה, "עצרת אלטרנטיבית שלא נראתה כמוה במחוזותינו". האם קיץ 2012 יהיה קיץ מחאתי כמו הקיץ אשתקד? האם מדובר בשחזור המחאה או שלפנינו משהו מפותח יותר, בשל יותר? הפגנת ה-12 במאי, ב-12 שאלות, תשובות ונקודות למחשבה

לוח אירועים להפגנת 12 במאי >>

מאת נגה פסו

פניתי למארגנים ומשתתפים פעילים במחאה והפניתי אליהם את השאלות הבאות:

1. האם אתה חושב שהפעם המחאה תצליח? האם המחאה הזו בעינייך היא המשך ישיר של המחאה שהייתה בקיץ? או שזו מחאה אחרת, שונה?

דוד ענבר, יוזם "המשמר החברתי": "המחאה היא לא תרגיל בחשבון שיש לו תשובה אחת או שורת רווח/הפסד רבעונית, זה תהליך ומאבק על שינוי פניה של החברה בישראל, שהתפרץ בגדול בקיץ 2011. עצם הראיון הזה הוא דוגמה לשינוי השיח בארץ ולקיומו של השיח החברתי, שכמעט ולא היה קיים טרום קיץ 2011. מה שקורה היום הוא המשך ישיר לקיץ שעבר, השוני הוא שאנחנו יותר חכמים, קצת פחות תמימים, יותר לומדים, יותר מאורגנים, יותר מבינים את הכוחות שמולם אנחנו עומדים, יותר מבינים איפה הבעיות החברתיות של ישראל ואיך צריך לשנות אותן. בגלל זה האירוע של מוצ"ש הוא שונה מאוד מעצרות שהיו עד כה והוא בעיקר עוסק ב-איך עושים את השינוי".

אסף קוזובסקי, מיוזמי "הפגנת המתופפים": "אני לא חושב שהמחאה בקיץ שעבר לא הצליחה. לא ניתן למדוד הישגים של ארגון מסוים (המחאה) לפי פעולותיו של ארגון אחר (הממשלה). לפי דעתי, אנחנו עדיין רואים את התהודה של אירועי הקיץ, שמשתקפת בשיח הציבורי, שיח שהשתנה לחלוטין ולעולם לא יחזור להיות מה שהיה".

עידן אוחיון, משתתף פעיל באירועי המחאה מאז שנה שעברה וגם כיום: "אני חושב שהמחאה תצליח! יותר הפעם מאשר בפעם שעברה. המחאה גם לה אבולוציה משלה. בשנה שעברה יצאנו בהמונינו אל לב המדינה וגילינו דבר מעניין. הדבר המשותף היה, שלרבים מקרב אוכלוסיית ישראל קראה איזו שהיא קריאה לצאת ולהתאחד… אך גם גילינו שאנחנו לא יודעים על איזה בעייה להצביע קודם, מה חשוב יותר בסדר ביום… למעשה אנחנו פשוט לא רגילים להכתיב לעצמנו את השיטה, כי אנחנו רגילים שהיא מוכתבת לנו מלמעלה. ולכן התבלבלנו. אבל מה שבטוח, התאחדנו מעט יותר. אני לא יודע אם הפעם תבוא עלינו ההרמונייה המיוחלת לטובה. אך מי שאני מייצג היום זה אזרח שמצטרף אל הרחוב, הפעם לא בשביל לצעוק או לבכות, לא בשביל להיות נגד לשום דבר מסוים, לא בשביל לקלל את ביבי או להאשים את השיטה במצב.

"הפעם אצא לרחוב פשוט בשביל להיות! לצאת מאיזור הנוחות שלי ולו לכמה שעות, להתחבק עם אנשים כמוני ולהסכים איתם שצריך לעשות משהו. יתרה מזאת, זה לא מסתיים כאן. אני הולך לחבור עם אנשים שמעניינים אותי באמצעות הרשת החברתית האינטרנטית וללמוד ולהעשיר את עצמי במתכונים לצרכנות נבונה, יצירתיות בעבודה, גידול בעלי החיים, צמחי מרפא, תחבורה לא מזהמת, קמפוסט, מיחזור, ספורט ובילויים וכל מה שעולה על רוחי. המידע זמין לי להתפתח ולעזור לפתח את האנושות. לא מתוך המנגנון הכלכלי המושחת שלנו, אלא עכשיו מתוך שיתוף הפעולה החברתי והאקטיביזם הפנימי. זה גם יותר כיף. אין שיגרה, כל יום הוא יצירה חדשה של רעיונות חדשניים שיכולים להיטיב ולחבר עוד אנשים אל תוך חיי בלי אינטרס כספי אלא סחר חליפין של אנרגיה, אהבה אם תרצו. לא על יוקר המחייה אני יוצא לכיכר מחר, אלא לחייך לאנשים הזרים הרחוב. אלא שאולי מכרתי להם דבר מה בעבר, אלה שהתחמקתי מלהסתכל להם בעיניים בעבר".

2. מה אתם מנסים להשיג באמצעות המחאה המחודשת?
דוד ענבר: "המחאה היא לא מחודשת, היא המשך של קיץ 2011, היא לא נפסקה לרגע, היא אולי הפסיקה להיות מסוקרת בתקשורת, אבל היא לא נפסקה לרגע. אנחנו רוצים שלכל אזרח יהיה מגורים, אוכל, ביגוד, חינוך ורפואה-מה שמכונה חמשת הממים של ז'בוטינסקי בצורה נגישה ושווה לכל נפש, די

להזנחת הפריפריה. אנחנו רוצים שתופסק ההפרטה, שתקוים רגולציה על המגזר הפרטי בו זכויות העובדים הן המלצה בלבד. אנחנו רוצים שקיפות שלטונית, אנחנו רוצים דמוקרטיה ישירה, אנחנו רוצים שיפרקו את הריכוזיות במשק, בלי כל הפירמידות, הדואופולים והאוליגאפולים – שליטת הטייקונים והעדר הרגולציה הם חלק מרכזי מהסיבה ליוקר המחיה.

"אנחנו רוצים העסקה ישירה בחקיקה – די לתופעת עובדי הקבלן, אנחנו רוצים שיבטלו את חוק ההסדרים האנטי דמוקרטי, אנחנו רוצים שיפסיקו לעבוד עלינו עם השכר הממוצע, שהוא נתון שקרי, ויתייחסו לשכר החציוני כאל מדד לשכר האמיתי במדינה. אנחנו רוצים שכל עמלות הבנקים יבוטלו – הם עושים מספיק כסף מכל שאר הפעילויות שלהם. שתיפסק האוליגרכיה השלטונית הזאת והדמוקטטורה."

אסף קוזובסקי: "כתמיד, המטרה העליונה שאני רואה לנגד עיני היא להעיר אנשים מהתרדמת. להיות כוח מנוגד ל'הפרד ומשול' שמטפטפים לנו מלמעלה. אני רוצה שאנשים יקחו אחריות על חייהם, שיבינו שהיכולת לשנות נמצאת אך ורק בידיים שלהם – שם תמיד הייתה. אם מי מהמפגינים שיחזור הביתה יחליט ליזום ולקדם שינוי לטובה במדינת ישראל, בעירו או אפילו בשכונתו הקטנה – אדע שהצלחנו".

עידן אוחיון: " אני מוחה על האדישות, אני מוחה על ניכור הלב וחוסר האיכפתיות של השיטה מכלל אנשיה. אני לא חושב שצריכה להיות באמת מחאה אלא הפגנת בעד!  כל אחד ומה שהוא בעדו – איכות סביבה תרבות דיור בריאה, תרבות צריכה נכונה, זכויות בע"ח, זכויות אדם, חוקה, כל אחד והנושא שנוגע לליבו".

3. האם אתה חושב שהמחאה הקיץ תהיה עוצמתית כמו המחאה בקיץ הקודם?

עידן אוחיון: "אני מאמין שיהיו יותר אנשים מבשנה שעברה".

דוד ענבר: "אנחנו פועלים להעלות את המודעות של האנשים ולגרום להם להיות יותר מעורבים, השינוי הוא הם, שהם צריכים להתחיל להיות יותר מעורבים, לא לקוות שמישהו אחר יעשה את העבודה, לא לחשוב שהפתק פעם בארבע שנים מספיק. שעה, שעתיים, ארבע, ביום, בשבוע, בחודש, שכל אחד ייתן ורק ביחד נעשה את השינוי. זה מאבק כוחות בין האזרחים  לטייקונים ולבנקים ששולטים בנו ולנבחרי ציבור שלא עושים את עבודתם ושומרים עלינו ועושים לטובתנו. כיום הם עושים רק לעצמם ולמקורבים שלהם. בכנסת כמו ברשויות המקומיות".

4. מדוע לדעתך נגדעה המחאה שהייתה בקיץ?

אסף קוזובסקי: "המחאה לא הופסקה מעולם, במהלך האירוע נקרין על מסך את פעולות המחאה שנעשו בחורף, עצם העובדה שהתקשורת לא דיווחה עליה, לא אומר שלא קרה כלום".

דוד ענבר, מחזק את דבריו: "לא הייתה הפסקה, הייתה התארגנות כל הזמן, היו הפגנות, היו חרמות, היו מפגשים".

עידן אוחיון: "המחאה לא הופסקה, היא פסקה באופן טבעי.  אי אפשר כל החיים רק למחות, בכל זאת צריך לפרנס את המשפחה וללכת לישון מדי פעם. המחאה ממשיכה גם בבתים, בתוך הדיכאון ההמוני היא מחלחלת ומייחלת לימים של חופש, ימים של שלווה ושל אי מלחמה".

5. האם בעקבות המחאה נעשו צעדים שבעינייך הם משמעותיים?

דוד ענבר: "קמו יוזמות ו/או נחשפו לציבור יוזמות קיימות, שבאות לטפל בדיוק בנושאים שפוגעים לנו בכיס, ובאיך החיים פה נראים. לדוגמה: המשמר החברתי בכנסת, המשמר החברתי המקומי, העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, כנסת פתוחה, מתפקדים, ישראל יקרה לי, j14, חדר מצב, 99% עיתונות אזרחית, קמו קואפרטיבים חדשים – עצם הרעיון הקואופרטיבי נבחן מחדש ונמצא כפתרון מעולה.
אני נהייתי פעיל חברתי".

עידן אוחיון: " המחאה משמעותית בעיקר לגיבוש העם והבנת העובדה הפשוטה: אנחנו העם, כל אחד ואחד מאיתנו הוא חלק במסה הזאת שהיא 99% מאוכלוסיית העולם. המשמעות של הדברים האלה אומרת, שברגע שנבין את זה לא נצטרך בכלל מחאה. פשוט נתפנה ליצירה משותפת למען כולם. מה בסך הכל צריך בן אדם?".

אסף קוזובסקי: "אפשר לראות את זרזיפי השינוי הראשוניים. חלק ממסקנות ועדת קדמי, חלק ממסקנות ועדת הריכוזיות, ועדת זליכה ועוד סממנים רבים. אין ספק, עם זאת, שהדרך עוד ארוכה ואני מצפה לראות חקיקה משמעותית לטובת אזרחי ישראל מצד ממשלת האחדות החדשה".

6. מהו "המשמר החברתי"?

דוד ענבר מספר על היוזמה ועל איך הפכה מרעיון למציאות: "המשמר החברתי המקומי הוקם לצד המשמר החברתי בכנסת. המשמר המקומי מתמקד ברשויות המקומיות, שסובלות מאותן מחלות שסובל השלטון המרכזי. הצעדים המרכזיים הם הגברת השקיפות והמנהל התקין לצד לוביזם חברתי ומעורבות ציבורית בהחלטות ובניתוב של כספי הציבור ברשות המקומית.

"תודעה קולקטיבית שנותבה ונפגשה דרך הפייסבוק. חמי שטורמן ואוסו באיו, פעילים חברתיים, הקימו קבוצה בפייסבוק ובאו עם הרעיון השלם – מה שהתמזג בצורה מושלמת להבנה שלנו בראשון לציון שצריך להתחיל להגיע לישיבות מועצה. הקבוצה הוקמה ב-1 לנובמבר ואנחנו את הצילום הראשון במועצה עשינו ב-2 לנובמבר.

"אנחנו לומדים תוך כדי עשייה. המשמר החברתי פועל ברמת גן, גבעתיים, ת"א, נס ציונה, כרמיאל, נהריה, חיפה, קרית שמונה ויהוד, ובכל יישוב שבו פועלת היוזמה הדברים שונים מטבעם. אנו פועלים להרחבת הידע המקצועי, ההכשרה ולימוד משותף בין המשמרות מהניסיון המצטבר. אצלנו בראשון לציון אנחנו מצלמים בווידאו את כל ישיבות מועצת העיר כבר ששה חודשים ומעלים נושאים שאנחנו חושבים שהם חשובים ליו טיוב וחושפים אותם בפני הציבור. אנחנו עושים לובי אצל חברי המועצה בנושאים שאנחנו רוצים לשנות/להשפיע עליהם, כמו שכבר חודשיים אנחנו עובדים על הפסקת פרויקט הצבת 1000 מצלמות מעקב בראשון לציון".

7. "מעגל המתופפים" – מה משמעותו במחאה?

אסף קוזובסקי מספר איך "מתופפי תל אביב", שרגילים להיפגש בחוף הים בימי שישי, בחרו יחד עם מתופפים נוספים שהצטרפו אליהם, להשתתף בהפגנת ה- 12/5: "מעגל התופים שלנו הוא חלק מהאירוע המרכזי בהפגנת ה-12 במאי. הוא לא דרך חדשה להפגין, אלא חלק מהתכנית האמנותית. יהיו גם להקות לייב, יהיו קטעי וידיאו ארט, יהיו מיצגים אמנותיים. זו עצרת אלטרנטיבית מזן חדש לחלוטין, שטרם נראה במחוזותינו, זה באמת יהיה שונה לחלוטין מכל עצרת אחרת שאי פעם התקיימה בכיכר רבין.

8. מהי "מהפכה של אהבה"?

עידן אוחיון: " אני פעיל חברתית בקבוצה שנקראת מהפכה של אהבה. אנחנו כמאה אנשים שמוצאים את המהות שלהם בחיים, בין היתר בלהיות עמדה לאהבה בתוך כל הסחף המטורף של ימינו. אנחנו גם יוצרים. למשל, התוכנית החודש היא שכל יום בשבוע, במהלך חודש מאי, אנחנו מקיימים את "אי של שפיות" שהוא מעיין מקום קטן לדוגמה, על המדשאה בכיכר רבין, בו אנחנו מזמינים את העוברים והשבים להצטרף לעצור את הסחף הפנימי ולהרגע קצת, עם כוס לימונדה או מים, ולהשתתף בפעילויות נעימות ודיונים נעימים על המצב, קצת יוגה ומדיטציות.

"ביום שלישי האחרון למשל אירחנו אנשי מוסיקה ואנשים קסומים מקצוות הארץ, שבאו לנגן ולהרקיד ולחבר את העם לצלילי "שירה מקודשת" ולמען התפילה לאחדות. היו שם ממיטב הנגנים בארץ והנגינה ארכה עד שתיים לפנות בוקר, כי אנשים לא רצו ללכת מרוב שהיה להם כיף להיפגש. כמובן שבשעות האלה הם נגנו ללא הגברה מפאת כבודו של הציבור הישן בבתים הסמוכים.

"מהפכה של אהבה היא התנועה הגדולה ביותר בעולם כרגע. היא למעשה הרשת של כל העמותות והאירגונים החברתיים, שמתחילה להתאחד לכדי רקמה חיה. אנחנו, ספציפית בתל אביב, מספר אנשים שהם גם חברים שנפגשים ומתנדבים כדי ללמוד וללמד איך לפעול מתוך ערכים טובים בחיינו. אנחנו עושים פעילויות רחוב מאירות פנים לאורך השנה ושוקדים על הווה מבורך ועתיד הרמוני. זה לא ממש משנה לאיזה קבוצה את/אתה רוצים להשתייך העיקר ללכת אחרי הלב ולעשות! זה לא סתם, זה למען הילדים שלנו וגם הילדים שלכם ושלהם ושלהן ושל כולנו. ובואו נגיד די! בשביל זה צריך לצאת אל הרחוב, הפעם עם חיוך. לדעתי, המחאה צריכה להתמקד בנושא: ואהבת לרעך כמוך".

9. האם אתה פעיל ביוזמות מחאתיות נוספות?

דוד ענבר: "אני פעיל בקהילת המחאה של ראשון לציון, אנשים שהכירו במאהל ראשל"צ, שהיה בקיץ,  ונפגשים פעם בשבוע בימי שלישי, כדי ללמוד עוד על הנושאים שאנחנו רוצים לשנות ולדון בפעילויות שלנו. המטרה היא למידה ועשייה חברתית. אני גם פועל ב'הרחוב' – שהוא עלון מחאה שיוצא פעם בחודש, ומהווה אלטרנטיבה לתקשורת הממוסדת שאינה חופשית כי היא נשלטת ע"י טייקונים. העלון מופץ ברשת וגם בעותקים שמחולקים ברחוב לאנשים".

אסף קוזובסקי: "בעברי הייתי פעיל ב'מחאת הקוטג', לאחר מכן יסדתי, ביחד עם עוד 13 חברים, את 'ישראל יקרה לנו'. הקבוצה שמה לה למטרה להוריד את יוקר המחיה ע"י ביזור הריכוזיות והכנסת תחרות לשוק. בחרנו להתמקד בתחום המזון כי אלו הם המוצרים הבסיסיים ביותר והחשובים ביותר שניתן לרכוש".

10. איזה יוזמה לדעתך היתה הכי משמעותית במחאה שהייתה בקיץ?

דוד ענבר: "3 יוזמות, חוץ מ'המשמר החברתי המקומי':

• המשמר החברתי בכנסת, שביחד עם אתר 'כנסת פתוחה' נותנים לנו לדעת בדיוק מה קורה בבית המחוקקים. המשמר הוציא מדד חברתי שמודד את חברי הכנסת לפי ההצבעות שלהם.
• מתפקדים – שזו יוזמה של התפקדות למפלגות הקיימות. כי בעצם מי שבוחר את הרשימות של המפלגות זה חלק מאוד קטן באוכלוסיה, אפילו מזערי. רק כ-120 אלף איש מחליטים על מי ייכנס למפלגות. 2 אחוזים מהאוכלוסייה מחליט בשביל השאר. הזוי. אנשים צריכים להתפקד למפלגות ולפי המדד החברתי של המשמר בכנסת, הם ידעו את מי להכניס לרשימות. מי חברתי ומי לא. כי זה מה שחשוב. עידן הבטחוניזם בסופו. כל עוד לא משנים את שיטת הבחירות, זו יוזמה חשובה.
•  'ישראל יקרה לנו' שיודעים לזהות ולפעול נכון בסוגיה הצרכנית, שמהווה חלק ניכר מההוצאות של כל משק בית".

"יש גם את משאל העם הכלכלי, יוזמה חשובה שיוצאת בימים אלה ותסייע לנו להתאים את הדרישות שהתגבשו בקהילת המאבק עם רחשי הציבור כולו".

11. האם אתה מרגיש בחסרונה של המחאה של קיץ 2011?

דוד ענבר: "לי אישית חסר מה שהיה בקיץ 2011, להיפגש עם אנשים מהעיר שלי במרחב הציבורי ולדבר על מה שמפריע לנו ואיך אפשר לשנות את זה. חווית השיתוף, ההקשבה והביחד".

12. האם לדעתך המחאה צריכה להתמקד בנושא מסוים או ללכת על כל הנושאים במקביל, כמו שקרה במחאה הקודמת?

אסף קוזובסקי: "המחאה אינה "מטפלת" בנושאים. אנו אזרחים רגילים, ללא סמכות וללא חלק בממשל. אלו שבידיהם הסמכות החוקית והחובה המוסרית לטפל בנושאים בוערים, כמו יוקר המחיה הבלתי אפשרי או המחדלים העצומים בחינוך, הם אשר לא טיפלו בנושאים הללו.

"אנו כאזרחים עושים את מה שאנחנו עושים הכי טוב – אנחנו משנים את המציאות הישראלית מלמטה. יש המקימים קואופרטיבים, יש השולחים נציגים אל הכנסת שיפקחו וידווחו לציבור מה קורה בחדרי חדרים, יש המדירים את רגליהם מחנויות יקרות ועוברים לקנות מיצרנים קטנים – לא מתאגידי ענק. יש הצועדים ברחובות ומעירים את שאר אזרחי ישראל ומעודדים אותם לפעול בעצמם. אבל יותר מהכול, כולם ביחד מעבירים את הידע הזה הלאה ומפיצים אותו לכל עבר – משום שהחושך הוא הנבערות והדרך היחידה להילחם באלו המעוניינים לשמור אותנו באפילה – היא בעזרת אור הידע וההשכלה. לפי דעתי, מי שהתעורר בדרך הזו לא יכול לחזור לתרדמת לעולם".

דוד ענבר: "המחאה היא זעקה, היא לא גוף. אנחנו אנשים שלא הכרנו לפני קיץ 2011. מצחיק אותי עצם השימוש במושג הזה, כאילו המחאה היא אדם או חברה בע"מ. דעתי היא שצריך לשנות ולפעול בכל החזיתות, ייקח אולי 10 שנים, אבל שינוי יהיה. עומק לוקח זמן, כל עוד לא יהיו שינויים מהותיים, אנשים ימשיכו למחות. לא סתם נאמר בקיץ שעבר 'העיניים שהתעוררו לא יחזרו לישון שוב'.

"אנחנו מזמינים את כולם לכיכר רבין בשבת למתחם יוזמות, שיהיה בכיכר משעה 17:00, וכמובן לאירוע המרכזי שיתחיל ב-20:30 – בתל אביב, קרית שמונה, באר שבע, נהריה, ירושלים, אילת, חיפה, פרדס חנה ועוד".