ההפגנה הערב בכיכר רבין, בהשתתפות כמה אלפים, נראתה יותר דומה לשבוע הספר מאשר לכל הפגנה שהשתתפתי בה בקיץ שעבר: דוכנים דוכנים של הארגונים השונים, במקום להחתים על אנציקלופדיות החתימו על חברות במשמר החברתי ובקואופרטיב "שלנו", ובאזור ליד הבריכה חילקו תה קר חינם.

גם מבנה ההפגנה היה שונה: במקום שהבמה המרכזית תהיה ליד בניין העיריה, היא היתה איפשהו באמצע הכיכר, כמעט בלי הגבהה. במקום שיהיו קריאות אחידות וקצובות של "העם דורש צדק חברתי", כפי שהורגלנו, היו קריאות שונות בו-זמנית מאזורים שונים של הכיכר, תחת הדגלים השונים. המסר הכללי שעבר – מחזירים את המדינה לאזרחים.

הנאומים של הבמה המרכזית הוקרנו על מסכים, ומסך אחד יוחד לשידור חי מאירועים דומים ברחבי העולם. "אני כאן כי…" פתחו הדוברים בזה אחר זה ואמרו את סיבותיהם השונות, כשמידי פעם נשמעת מוזיקה חיה. ואחד מהם התייחס לחברינו בחו"ל: I'm here because enough is fucking enough (אני כאן כי מספיק זה מספיק, לעזאזל).

"זו לא הפגנה פוליטית", אמרו שוב ושוב הדוברים, "המפלגות נכשלו. אם הן היו מצליחות, לא היינו כאן. ההפגנה הזאת היא לא של פוליטיקאים אלא של אזרחיות ואזרחים. אנחנו לוקחים את הכוח שלנו בחזרה. כל העם אופוזיציה!" עם זאת, היתה נוכחות חזקה מאוד לדגלים הירוקים של מרצ, והיו הרבה קריאות "העם דורש את ביבי לגרש".

השלט החביב עליי ביותר היה "קירחים מכאן ומכאן". קבוצת חבר'ה שהסתלבטה על הדשא מול דבוש, בקצה הדרום-מזרחי של הכיכר, תלו שלטים בהמשכים – "עברה שנה וכלום לא השתנה".

בסביבות תשע וחצי אמר אחד הדוברים: "העצרת נגמרה, אבל ההפגנות רק התחילו". והשלט על המסכים אמר: קיץ 2011 היה רק הפרומו".

נראה לי שהפעם זה יהיה סרט אחר, לטוב או לרע. זה פשוט חייב להיות.