מחאת קיץ 2011 מעולם לא נפסקה, היא פשוט משנה צורה יום יום, דרך עשייה חברתית. מאות ואלפים שלא הכירו זה את זה מחוברים לרשת מדהימה של עשייה שרק הולכת וגדלה. אתמול נתנו המארגנים בכיכר הזדמנות  לקהל הרחב לראות מה נהיה, הזדמנות לאילו שלא הכירו ורוצים להצטרף, להירשם, לקחת חלק, לתת יד, לתרום.

וכל זה שוב רחוק מעיני התקשורת הממוסדת, שמחפשת דרמה ורייטינג וממש לא יודעת לראות התרחשויות מעבר למוכר לה. לצערי העיתונות הקיימת וכותבי המאמרים שבויים באמונות של עצמם: אין פתיחות, אין טריות, אין שם רצון לשנות את המוכר. לא עוסקים בבני אדם, עוסקים במה שהיה או שיהיה. לא מזהים רגעי שינוי, לא אמיצים מספיק לומר – דבר כזה עוד לא ראינו.

זה לא היה שבוע הספר, זה היה עם  הספר, שביקש להראות, להזכיר לכולנו, מה אפשר לעשות ביחד אם לוקחים אחריות על חיינו.

אנחנו רגע לפני חג השבועות, ואתמול בכיכר הרגשתי כמו בשוק גדול של אנשים שגאים להביא טנא ביכורים. איש איש ועשייתו, קבוצה קבוצה ופירותיה, והכל מן הסתם שייך לזרעי קיץ 2011. לא סתם היה לנו חורף עם גשמי ברכה. התעוררות קיץ 2011  פתחה שערי שמיים.

אתמול שמעתי גם צעירים מאוכזבים: חיכו למנהיג, לנאום, שכחו לרגע שהם עצמם מנהיגים, ויש להם אפשרות לפגוש את היכולות שלהם בעשייה, כמו אותם עשרות רבות של אנשים שהרימו את הערב,  כמו אותם אלפים שכבר עושים.

זה  לא היה פיקניק, זה היה מפגן  של עוצמה. חברה מתעוררת, יש עוד מלא מה לעשות, זו התחלה מבורכת, תודה גדולה לכולם.

קריאה נוספת:

אם קיץ 2011 היה הפרומו, הסרט יהיה כנראה שונה לגמרי

האבולוציה של המחאה

הפגנות נגד הממשלה: כל העם אופוזיציה

מרחבי הלב – הבלוג של נינו הרמן