Skip to content

"לא כותבים מחזות על אהבות שמחות. רק לאומללות יש פוטנציאל דרמטי"

הבמאית עדנא מזי"א מצאה ברומן הראשון של שלום עליכם, "סטמפניו", את כל החומרים לדרמה טובה: "רציתי להראות החמצה הפוכה. אישה הולכת אחרי האהבה ובסוף מבינה שהחמיצה את האהבה השקטה של בעלה". עכשיו על בימת הקאמרי עם יחזקאל לזרוב בתפקיד הראשי מאת יעל חן   לא ברור מה שלום עליכם היה אומר על ההצגה החדשה "סטמפניו", המבוססת […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הבמאית עדנא מזי"א מצאה ברומן הראשון של שלום עליכם, "סטמפניו", את כל החומרים לדרמה טובה: "רציתי להראות החמצה הפוכה. אישה הולכת אחרי האהבה ובסוף מבינה שהחמיצה את האהבה השקטה של בעלה". עכשיו על בימת הקאמרי עם יחזקאל לזרוב בתפקיד הראשי

מאת יעל חן  

"השמחה והעצב מהולים בסיפור כמו בחיים". מזי"א. צילום: ורדי כהנא

לא ברור מה שלום עליכם היה אומר על ההצגה החדשה "סטמפניו", המבוססת על הרומן שלו באותו שם. הבמאית עדנא מזי"א מודה שלקחה לעצמה חופש מלא בכתיבת המחזה, ולדבריה השתמשה בנובלה של שלום עליכם הצעיר כ"פיגום לבנין המחזה" ויצרה עלילה מיוחדת ומורכבת שנטועה בעולמו של שלום עליכם, אבל, כמו שאומרת מזי"א,  "לא תמיד אני מצייתת לחוקיו".

"סטמפניו" המועלה בתיאטרון הקאמרי, מציג עולם של כליזמרים בתחילת המאה ה-18, בתקופה שבה נדדו להקות של כלייזמרים יהודים, על טהרת הגברים בין כפר לכפר. סטמפניו הוא נגן-אמן והסיפור הוא על אהבות מאכזבות ולא ממומשות.

מזי"א ביימה יחד עם יחזקאל לזרוב, שמשחק בתפקיד הראשי. השנים יצרו מחזה המעוטר במוזיקה נפלאה שכתב אסף תלמודי ובריקודים שאת הכוריאוגרפיה שלהם חיבר לזרוב, לשעבר רקדן בלהקת בת שבע ("אנאפאזה", "מבול").

לצידו של לזרוב מופיעות אורלי זילברשץ, רונה-לי שמעון, ליאת הרלב, עדנה בליליוס ועוד. התפאורה והתלבושות, שעיצבה אורנה סמורגונסקי ביחד עם המוזיקה והריקודים, יוצרים מחזה מכושף.

מזי"א מעידה על עצמה כמי שמאוהבות בשלום עליכם, ולדבריה, כבר ברומן הזה ניכרים קווי ההיכר של יצירתו הרחבה – הומור, פיוט, אירוניה וחמלה.

פיוט וחמלה. יחזקאל לזרוב ורונה-לי שמעון. צילום: ז'ראר אלון

מדוע בחרת דווקא בסיפור הזה?

"זה הרומן הראשון של שלום עליכם, ותמיד עדיף לעשות עיבוד ליצירה שאינה מבושלת עד הסוף. רציתי גם לעסוק במוזיקה ובתנועה, והעובדה שסטמפניו הוא כלייזמר, שירתה את הרצון". 

המחזה מלא במוזיקה ובריקודים, ובכל זאת הוא עצוב.

"השמחה והעצב מהולים בסיפור כמו בחיים. קראנו למחזה 'קומדיה טראגית'. הכתיבה סחבה אותי לכיוון העצוב. שום דבר לא מתוכנן מראש, אבל ברגע שאתה כותב על דמויות שאינן מודעות לעצמן, הפוטנציאל הטרגי מצוי בפנים. המחזה הוא על אהבה. לא כותבים מחזות על אהבות שמחות. רק לאומללות יש פוטנציאל דרמטי"

בעצם שינית את סוף הסיפור.

"הסיפור המקורי הוא סיפור החמצה קלאסי. האוהבים לא יכולים לממש את אהבתם בגלל אילוצי התקופה. ברגע שפתחתי את הסיפור וקירבתי אותו אלי, רציתי לעדכן אותו לתקופתנו. זה חלק מהדיאלוג שלי עם הסיפור". 

"ענת ואני שוברות את הראש למצוא פרוייקט שיעניין אותנו". גוב. צילום: ורדי כהנא

מה המסר הכי חשוב בעיניך, העולה מהמחזה?

"האמת, שלא חשבתי על מסר, אלא יותר על דרמה ועל הפתעה. כל מקרה הוא לגופו. במקרה הזה רציתי להראות החמצה הפוכה. אשה הולכת אחרי האהבה ובסוף מבינה שהחמיצה את האהבה השקטה יותר של בעלה. החיים פחות מעניינים אותי. אני בשירות הדרמה".

ענת גוב ואת בכתיבה חדשה משותפת?

"ענת ואני כל הזמן שוברות את הראש בניסיון למצוא פרויקט חדש שיעניין אותנו. כשנעלה על משהו, נפצח בו בהתלהבות". 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן