איתרתי אותו ברחוב וצירפתי אותו אל כלבתי האהובה פיפי, בעל כורחה, כמו אח קטן, שובב ומעצבן

כתבה וצילמה: הדס פרידמן 

את ג'יימסון לקחתי מהרחוב. היתה חבורה של גורים מתוקים וחברותיים, שיחקתי איתם כמה דקות. שמתי עליו עין מההתחלה, והוא, האמת, היה הכי חששן ולאו דווקא שש לקראתי. מצד שני, כשהחלטתי שאני לוקחת אחד כולם ברחו מאוד מהר. אמנם גם הוא הסתובב ללכת, אבל השתהה והלך לאט לאט, בערך כמו ה"אני הולך" של מוכר הארטיקים בים – הוא רק מאיים, אבל בעצם רוצה שתעצרי אותו.

הוא היה קטן מספיק בשביל להסתדר עם פיפי, הכלבה שלי, או יותר נכון, לא להתנפל עליה. ומבחינתה – היא הייתה חייבת לקבל אותו, כי זה מה יש. הפרצופים הפולניים שלה לא עבדו הפעם. כמה שהיא רכושנית, היא קיבלה את רוע הגזירה.

פיפי מאוד סיקרנה אותו, ואילו מבחינתה הוא היה יצור קטן שלקח לה את הספייס. היא מאוד נהנית לנבוח עליו ולגעור עליו כשהוא עושה דברים שאסור – כמו להרוס את הספה וכן הלאה.

די מהר ג'יימסון גדל לממדים די עצומים, ואפילו עבר אותה, אבל יש לו המון כבוד אליה והוא לא תוקף אותה. רק משחק ואוכל לה את האוכל. המשחקים הכי אהובים עליו הם העכבר של המחשב – ופיפי.

ג'יימסון גרגרן, גם באוכל וגם בפינוקים. מאוד אוהב ליטופים, הרבה פעמים דורש אותם בקול רם ללא הפסקה. הוא בוכה אם משאירים אותו לבד בבית (בלי פיפי). הוא אומר קודם לה שלום, אחר כך לי.

לפעמים הוא נעלם לשעות, ואחרי שאני מחפשת אותו בכל הבית בדאגה, אני מגלה שהוא בארון, מנמנם.

הוא עומד על שלו, יש לו קטעים, הוא סך הכל ג'ינג'י, ועם ג'ינג'ים לא מתעסקים.

קריאה נוספת:

שלישיית חתולים בפנסיון אצל סבתא | קפה חתולים ביפן | קוראים לי ליאו ויש לי חיים של דוגמנית בלונדינית

• גם לכם יש סיפור על חיית המחמד שלכם? כיתבו לנו