Skip to content

פוחדים מהתשוקות של עצמנו, ולפעמים רוצים את הדבר שהכי מפחדים ממנו

משאלה ופחד הולכים יד ביד לפעמים אפילו מתבלבלים ומתחלפים ביניהם. כלומר, מה שהחל כמשאלה הופך בחוויה שלנו לפחד, ולהפך. מסובך, לא? מאת אילנה ארד לוין
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

משאלות ופחדים הולכים יד ביד, לפעמים אנחנו מתבלבלים ומתחלפים ביניהם. כלומר, מה שהחל כמשאלה הופך בחוויה שלנו לפחד, ולהפך. וכך אנחנו מקבלים אשה שמאוהבת בגבר המתעלל בה, או גבר שמרוב שהוא תלוי באשתו וזקוק לה – כמעט היה רוצה שתיעלם מחייו

מאת אילנה ארד לוין

בטרם ברא אלוהים את העולם על פי תוכנית אדריכלות היסוד המכונה "אדם קדמון" (לפי הקבלה, כמובן), הוא התלבט (לדעתי, כמובן), איזו מתנה יעניק לאדם, מתנה שתעסיק אותו כל ימי חייו. כשאדם אינו עסוק בעשייה או בהסחת הדעת, גרס אדריכל-העל, הוא יתעסק במתנה ללא לאות ושיעמום, שכן עליה להיות הולכת במעגלים וסובבת  לנצח, מתנה שאינה נגמרת ונפלאותיה מי ישורן.

החליט אלוהים לתת לאדם במתנה נפש מורכבת ומסובכת להפליא, כולל מודעות, שתגרום לאדם להתבונן פנימה ולחטט ללא הרף. לאחר שאלוהים נפח באדם נשמת חיים (בראשית, ב' 7), שהייתה לו לנפש ולחיוּת פיזיולוגית, הוא התלבט באשר לחומרים ולתכנים שירכיבו את הנפש. והתשובה: משאלות (תשוקות, מאווים) ופחדים. איך אני יודעת? זה פשוט! הרי כל עניין אדם וחווה שאכלו מפרי עץ הדעת והתחבאו מאחוריו מפחד האלוהים (בראשית, ג') מבטא זאת להפליא. המשאלה / תשוקה לטעום מהפרי האסור ולאחר מכן הפחד מהנזיפה ומהעונש.

התשוקה היא פחד

אבל אם לא נסתמך על היקר שבספרים שבו יש אסמכתא לכל נושא, הרי שמשאלה ופחד הם מיסודות חקר הנפש בפסיכולוגיה בת זמננו. רב התסמינים או המצוקות הנפשיות מתוארים כמייצגים בו זמנית משאלות וגם פחדים. הפסיכולוגים הגדולים עסקו בהתבוננות עצמית לתוך נפשם (אינטרוספקציה), ומתוך חקר נפשם בנו את התיאוריות אודות הכלליות של נפש האדם.

חכם
אפילו החכמים הגדולים אינם מבינים הכל (צילם: עמית מנדלזון)

הבודהה במזרח לפני 2600 שנה, שהיה מגדולי הפילוסופים-פסיכולוגים של אותה עת, טען שמקור הסבל האנושי הינו בהשתוקקות, בתשוקה, בהיאחזות ברצון, וכל אלה יוצרים בנו פחד שמא לא נשיג את אובייקט ההשתוקקות, כמו גם את הפחד לאבדו.

למעשה אין אפילו צורך בגדולי הדורות כדי לדעת, וזאת מתוך הכרות עצמית של כל אדם עם עצמו, כי שתי תנועות נפש עיקריות פועלות בתוכנו:

האחת היא התנועה להשגת הדבר אליו אנחנו משתוקקים (מוטיבציה, השקעה, תיכנון, התכוונות, עוצמת המשאלה ברגש, הגעגוע והתשוקה לדבר), ולאחר מכן הפחד פן נשיג את הדבר ושוב לא נתמלא ממנו והוא יאבד מערכו, או שמא, חלילה, לא נמצא חן בעיני הדבר או לא נעמוד בו – והאובייקט הרצוי יהפוך ללא מצוי וידחה אותנו עד שנהיה נטושים על ידו.  מכאן, משאלה ופחד הולכים יד ביד לפעמים אפילו מתבלבלים ומתחלפים ביניהם. כלומר, מה שהחל כמשאלה הופך בחוויה שלנו לפחד, ולהפך. מסובך, לא?

בולט הדבר ביחסי זוגיות והשגת בן זוג אהוב. בולט הדבר מאוד גם בנושא של תשוקה מינית או תשוקה לאספנות. כל תשוקה גדולה שהיא, שלאחר שהיא מסופקת, נוצר רוגע לזמן קצר – ולאחר מכן מתפתח שוב הרעב לתשוקה חדשה, כמו גם הפחד לאבד אשר הושג (הסתייגות:  יש, כמובן, גם אנשים גם שבהחלט נהנים ממה שהשיגו, והם חווים ביטחון וחיים לנצח באושר ועושר. לא כולם נוירוטיים).

החיבור שבין משאלה לפחד מטריד. בחורות קלילות, חופשיות, מנוסות בהרפתקאות, חלקן נועזות ואוהבות אתגרים, נעשות חרדתיות כשהן הופכות לאמהות. איזו אמא לא דואגת לילדיה? גם אבות כלולים בעניין. הורות, ההתיחסות לילדיך כאל הדבר היקר מכל, יותר מעצמך, מובילה להתפתחות דאגה כרונית (פחד), לשלום הצאצאים.

האישה שפחדה יותר מדי

מטופלת שלי, יפה, חכמה ומשכילה, מספרת שוב ושוב שהיא דוחה הזמנות לדייט עם גברים שהתאהבה בהם וחלמה עליהם, משום שהיא נכנסת לחרדה ומאבדת שליטה, וכתוצאה מכך – דוחה את הגבר בתואנות שונות. אחר כך היא כועסת על עצמה חודשים ארוכים, שונאת את עצמה ושוקעת בדיכאון. היא מסרבת לקיים את הדייט שעליו פינטזה מתוך פחד, חוששת שהבחור לא ימצא אותה ראויה. ככלל, חוששת שאינה ראויה לאדם הראוי בעיניה. ללא כל סיבה מובנת בהיסטוריה האישית שלה, היא חשה מצד אחד מוצלחת ומיוחדת (מה שנכון) ומצד שני פועלת כמי שאינה ראויה להגשים את משאלותיה מתוך פחד משתק.

מה עובר לו בראש?
מה עובר לו בראש? מה עובר לה בראש? (צילם: עמית מנדלזון)

מטופלת אחרת שלי, באמצע שנות ה-20 לחייה, אף היא יפה וחכמה, מחוננת בכשרונות נדירים ומהווה רצף של סיפורי הצלחה בכל מעשיה, פוחדת מקשר זוגי, ומתאהבת רק בגברים הגורמים לה סבל ופחד, כמו האיש  הביקורתי שנוהג לפגוע בה ולאכזב אותה. בעוד הוא פוגע בה, היא נשארת בקשר מתוך פחד לאבד את אובייקט אהבתה הדמיונית, אהבה שכלל אינה קשורה להתנהגות הגבר במציאות. במקרה אחר היא הגיבה באופן דומה לאחר שהתאהבה בגבר שהעניק לה פירורי יחס בלבד.

משאלה לא-מודעת הופכת לפאניקה

מסובכת עוד יותר התנהלות הנפש, כאשר המשאלה מתחלפת והופכת לפחד, ואילו הפחד מתחלף והופך למשאלה. כלומר, בנפש מקיימים שינויי צורה והתחפשויות. לפעמים מה שאנחנו חושבים הוא בדיוק היפוכו, שכן זו היא דרכה של הנפש האנושית, שהיא פתלתלה, דרכים רבות לה וכולה מבוך שאין לו סוף.

קחו לדוגמה את בוב, המפתח דאגה הקרובה לפאניקה בכל פעם שאשתו נוסעת רחוק במסגרת עבודתה. בוב דואג פן תארע לה תאונת דרכים, והוא מגיב במתח רב, אם כי, הנסיעות היומיומיות השגרתיות שלה אינן מדאיגות אותו כלל. בוב תלוי מאוד ביחסה של אשתו אליו ויש לו כלפיה כעס מתמיד: הוא זקוק ללתשומת לבה באופן גורף ומתמיד. בעוד היא פרקטית ועסוקה בעבודתה ובילדים, הוא מוצא עצמו נטוש מבחינה רגשית, חסר  חיבוק, הערכה וקירבה שהוא זקוק להם. המיניות ביניהם היא סוג של "קח כדי לשתוק". הוא מדוכא, ולא מצליח למצוא נחמה בחברות עם אנשים אחרים. האובייקט המרכזי להזנה חיובית עבורו היא אשתו, שעליה הוא כועס רוב הזמן. לדעתו, אם היא לא תשתנה לרצונו (אף שאין סיכוי שיקרה אי פעם), כדאי שהיא תיעלם מחייו בדרך מסתורית כלשהי. הכעס והתיסכול מוליכים את בוב למשאלה לא-מודעת, להיעלמותה / מותה של אשתו, משאלה שמתבטאת במודע דווקא בפחד ופאניקה כשהיא נוסעת רחוק.

במקרה אחר, עקרת בית המכורה לניקיון, מקרצפת כל סנטימטר בביתה. המשאלה הגלויה היא כפייתיות בתחום הניקיון, הסדר והאסתטיקה החיצונית. הפחד: אם לא אחיה בבית מסודר ומצוחצח, אני עצמי לא אהיה  נקייה וטהורה, ואז יגלו מי שאני באמת. כלומר, הניקיון והאסתטיקה הם סוג של מסכה לה היא משועבדת לחלוטין. הפחד גורם לאישה להאמין שאם לא ישרור ניקיון מופתי בחוץ, יתגלה "הלכלוך" הפנימי, שפירושו – רגשות של תוקפנות, קנאה, שנאה, כעס וכיוצא באלה.

המיליארדר שסובל מפחד גבהים

ולסיפור אחר. "אני סובל מפחד גבהים" (כך הצהיר חיים סבן, המיליארדר היהודי-ישראלי-אמריקאי בהישענו קלות על מעקה המרפסת בסוויטה שלו בקומה ה-15 של מלון הילטון). "ישמור האל מלהיות במרפסת", הוא אמר ומיהר לחדר. מה מקור הפחד? הרי המעקה נמצא בגובה בטוח לגמרי. מקור הפחד הוא במשאלה לא מודעת לכך שהגובה יהפוך למשאלה כפייתית ולפיתוי – לקפוץ למטה.

הקיצור: ככל שאתה משתוקק יותר, אתה עשוי לפחד יותר. ככל שכיוונת גבוה יותר והגעת להישגים, אתה עלול לפחד לאבד את הישגיך. ככל שאתה מפחד יותר, ייתכן שבתת-מודע קיימת דווקא משאלה לממש אותו דבר עצמו ממנו אתה מפחד כל כך. סיבוך אמיתי.

אז מה עושים?

הבודהה הציע פשוט לוותר על כל מושאי התשוקה – לסגת מהם לחלוטין, לא לרצות דבר, להיות נזיר נודד, לקבץ נדבות ולהגיע לשלווה עמוקה של היעדר פחד. גם לא לרצות במיוחד לחיות ולא להיאחז בחיים (טוב, הוא האמין בגלגול נשמות, אז מה החוכמה?). בהיעדר השתוקקות, גם הפחד נעלם.

אך בחיינו השזורים אידיאלים ואובייקטים להשתוקקות כגון יופי, נעורים, אהבה, מימוש עצמי, ביטחון, הצלחה, עושר וכולי, קשה לנו להגיע לתחושות של הבודהה. איננו יכולים להיות מסופקים, רגועים ומאושרים.

קשה להיות אדם. אם נפתור בעיה אחת, תמיד תצוץ אחרת במקומה. אם נשיג משאלה מסוימת, תמיד תצוץ חדשה במקומה. וכך סובב סיפורה של הנפש האנושית ונפתוליה, אותה נפש שהיא המקור לכל היצירות בתחומי החשיבה והרגש,  המדע והאמנות.

  • אילנה היא פסיכולוגית קלינית, יועצת נישואין וסקסולוגית. האתר של אילנה


error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן