Skip to content

הזכרונות מעצבים לנו את הרגשות, הרגשות מעצבים את הזכרונות

יש המצליחים להפוך אירועים "שליליים" כביכול לחיוביים, ויש המצליחים להפוך טובים ל"רעים". מאת אילנה ארד לוין
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

אין זכרונות אוביקטיביים, כל אירוע נחווה אחרת על ידי כל משתתף. כל אירוע, זעיר כגדול, הוא עניין של תפישה ונתון לפרשנות. מלבד ההקשר המיידי בזמן ובמקום, קיים גם הקשר יותר רחב של מערכת היחסים, היסטוריית היחסים והקשרים נוספים של הסיפורים. יש המצליחים להפוך אירועים "שליליים" כביכול לחיוביים, ויש המצליחים להפוך טובים ל"רעים"

מאת אילנה ארד לוין

תמי ואני נכנסות לדירה אלגנטית, נקייה ומצוחצחת להפליא, עם מעט פריטים ורהיטים בקווים ישרים. תמי מתרשמת מאנרגיות פתוחות. אני מרגישה שהדירה קרה, ועליי ללכת על קצות האצבעות כדי שלא להשאיר חלילה סימנים. אותה דירה, שני אנשים, שתי חוויות שונות לחלוטין.

תמי ואני נכנסות לדירה אחרת, עמוסה ומבולגנת. איזה יופי, אני אומרת, מרגישים שחיים פה אנשים, אפשר להרגיש נוח, לחלוץ נעליים, להשתרע על הספה. דוחה, אומרת תמי, איזה בלגן! איזה עומס! אנשים זרוקים המשדרים חוסר אכפתיות ואפילו חוסר אחריות.

דוגמה נוספת: שתי מכוניות מתחככות זו בזו ונשרטות מעט. נהג א' מגיב ברוגע: בסך הכול שריטה. כולה צבע, העיקר שלא קרה כלום וכולם שלמים ובריאים. השני רותח מזעם, מתפרץ בצעקות, מאשים, דורש פרטים, נפגע ורותח עד מעמקי נפשו. מוכר, לא? הנהג הרגוע חווה יום שגרתי ואילו האחר עבר חוויה מעצבנת ומכעיסה שהסתיימה בצעקות: מי בכלל נתן לך רישיון? אסור לך לעלות על הכביש!

בעולם בני האדם אין אירועים אובייקטיבים. כל אירוע נחווה ומפורש באופן שונה על ידי כל משתתף. כל אירוע, זעיר כגדול, הוא עניין של תפישה ונתון לפרשנות. כיוון שלכל אדם תחושות, רגשות, אמונות, דעות, השקפות עולם ומטען חווייתי שונה, הרי כל אירוע מקבל פרשנות ומשמעות שונות. כל אירוע הופך לחוויה טובה, רעה או נייטרלית, בהתאם למשמעות שהענקנו לו. מכאן, אירוע מתפרש כחוויה הנובעת ממנו.

יש המצליחים להפוך אירועים "שליליים" כביכול לחיוביים (אז מה אם קיבלתי 33 במבחן בספרות אמר בני, יש לאן להתקדם – והלך בשלווה לקרוא). ויש המצליחים להפוך טובים ל"רעים" (כמה אוכל הגישו שם לשולחן, ממש להתפקע. כנראה רצו להרשים, להראות שאין עליהם?).

אוהבים על ערסל
מייצרים זכרונות נעימים בצוותא (צילום: FreeDigitalPhotos.net)

כל אירוע נחווה ומפורש בהתאם להקשרו. הֶקשר מורכב ממעין מעגלים בתוך מעגלים, כמו אבן הנזרקת לבריכה ויוצרת מעגלים מתפשטים. כך, מלבד ההקשר המיידי בזמן ובמקום, קיים גם הקשר יותר רחב של מערכת היחסים, היסטוריית היחסים והקשרים נוספים של הסיפורים, המשמעויות והמיתוסים הנלווים לאירוע.

מעשה בכורסת מלכים

בגיל שלוש קיבלתי מאבי כורסת ישיבה קלועה מקש בצבע טבעי, ולרוחבה פסים צבעוניים נאים. יופי של כורסה. שמחתי ומיהרתי לשבת בה. אבל, סיפור הכורסה הפך לסיפור ענק של מלחמת בני אור בבני חושך, לפי המיתוס שאבי בחר לספר לי כדי לשעשע ולהאדיר את העניין.

אבי סיפר שכיתת רגליו בכל העיר כדי למצוא בדיוק את הכורסה שתתאים לי, עד שהגיע לחנות מסוימת, ושם צדה עינו מפלס עליון מכוסה בווילון. הוא מיהר וטיפס לשם, וכשהסיט את הווילון, התגלתה כורסתי במלוא הדרה. המוכר, לדברי אבי, החביא אותה במכוון, כי הייתה כה יפה בעיניו עד שסירב למכרה. לאחר ויכוח סוער הצליחה הכורסה להגיע אליי, ומיד הפכה בעיניי למושב מלכים. סיפורו של אבי הפך את הכורסה לאחד הפריטים היותר מיוחדים שהיו לי. יופי של רעיון ויופי של סיפור.

נטישה – זה רוב הסיפור

ועכשיו לעניין הטיפול הנפשי. לטיפול מגיעים לעיתים קרובות אנשים שחוו היסטוריה אישית של ילדות קשה ומכאיבה. אֵם קרה ואדישה; הורה שעזב את הבית והשאיר ילדים שחוו נטישה מכאיבה; הורה שאינו מעניק יחס אם בשל היעדרות פיזית ממושכת או בשל אופיו; מקרים של התעללות פיזית – מכות, השפלה; ניצול מיני על ידי בן משפחה; ריבים אלימים בין ההורים שיוצרים בילדים מתח, פחד עמוק ובדידות עד כדי הוצאה מן הבית לפנימייה בתחושה ש"לא רוצים אותי ומרחיקים אותי".

ילד עצוב
תחושה קשה של נטישה (צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net)

בין המקרים הקשים של טראומה נפשית ניתן למצוא מבוגרים שנמסרו לאימוץ עם לידתם או כעבור חודש. המשפחות שנבחרות בארץ לאימוץ עוברות מיון קפדני, ואכן, כל ההורים המאמצים שפגשתי אצל מטופליי, היו הורים מעניקים, אוהבים ותומכים. ההורים המאמצים נחוו כהורים ראויים וטובים מכל בחינה שהיא. אלא שמטופלת שאומצה בשלב כה מוקדם בחייה, נושאת פצע של חווית נטישה ודחייה עמוקה, אף על פי שהיא אינה זוכרת זאת באופן מודע. כיצד אמי ויתרה עליי, ומדוע? לעתים קרובות מתלווה כאב הנטישה לתחושה שאם ויתרו עליי, סימן שאיני ראויה לאהבה. ברור שהוויתור על התינוק נעשה בשל חולשתה הנפשית של האם הביולוגית, ואין הדבר מעיד על התינוק שנמסר לאימוץ, אלא אך ורק על האם. אלא שהילד חש הזדהות תת-מודעת עם האם הביולוגית הנוטשת, ומכאן נובעת פרשנות חווייתית רגשית אישית שלילית, ודימוי עצמי פגוע וכאוב.

כאשר מטופל מספר על אירועים אובייקטיביים קשים שגרמו לו לחוש בודד, פגוע וכואב נפשי ופיזי, האם העלאת פרשיות אלה תסייע לשיקומו? הרי אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור, לשנות או למחוק את אשר אירע. אם כן, האם ניתן לשנות את המסקנות והחוויות השליליות שהוטבעו במטופל? זוהי שאלת הליבה של הטיפול הפסיכולוגי.

הטיפול מנסה לזקק את האירועים הקשים באופן שהכאב יהיה נסבל יותר, או, במקרה האידיאלי, ייעלם. לעתים הטיפול עוסק באופן פרדוקסלי דווקא ביתרונות שעוצבו בעקבות החוויות הקשות, כמו גם בתכונות רוחניות ופסיכולוגיות משמעותיות לגבי המטופל, שבגלל כאבו הנפשי הוא טרם מצא להן ביטוי הולם.

כאן צריך להתייחס למנגנון הזיכרון האנושי לטווח ארוך, ולמנגנון הרגש האישי, הבנויים נדבך על גבי נדבך, כשהזיכרון והרגש בלולים ומעורבים זה בזה. כלומר, אין זיכרון ללא רגש המלווה אותו, לטוב או לרע. כל אחד מהם משפיע על האחר ולהיפך, זיכרון מעצב רגש, ורגש מסוים מעצב זיכרון.

דוגמה: אני כועסת על אברהם, מכר ותיק. הוא לא החזיר לי הלוואה קטנה שנתתי לו כטובה אישית וכבר עבר זמן רב; הוא לא עמד בהתחייבויות שנתן והבריז מספר פעמים מפגישות שקבענו. כשאני נזכרת באירועים אלו עולה בי טינה כלפיו. אבל היום יש לי מצב רוח מרומם, פגשתי את אברהם (מצחיקן, חם, רחב לב) ברחוב. שמחנו, התחבקנו והוא הזמין אותי לבראנץ'. היה כיף. ברגע זה הרגש שלי כלפי אברהם חם ואני נהנית בחברתו. ומה עם הזכרונות השליליים שהזכרתי קודם? טוב, נו, כרגע הם לא ממש חשובים. קורה לכל אדם. הוא אינו מושלם. ובכלל, לא בא לי להתעסק עם זה עכשיו.

משמעות הדבר, שהרגש הנעים בהווה דחק הצידה את הזכרונות הלא נעימים וקידם התייחסות חיובית לאברהם. הן הרגש והן ההקשר הכולל בו אני רואה את אברהם השתנו עכשיו. ייתכן שחוויית המפגש הנעים תשכיח לזמן מה את טינתי כלפיו, ואולי היא תחזור ותעלה כאשר אהיה מעוצבנת או כעוסה על משהו או מישהו.

זיכרון דינמי כנגד זיכרון סטטי

רגשות קשורים בקשר אסוציאטיבי זה לזה, כשטוב קשור לאירועים חיוביים, ורע קשור לאירועים מכעיסים ומכאיבים, כי הזיכרון אינו סטטי. עוצמתו, משמעותו והאיכות הרגשית המיוחסת לו דינמיים ותזוזה מתמדת בהווה משפיעה על הזיכרון באופן רטרואקטיבי (כולל הרגש וההקשר הכולל), כפי שהזכרונות משפיעים על ההווה. גם "זכרונות עתידיים", כוונות ותוכניות לעתיד משפיעים על חווית הזיכרון.

דוגמה: אהוד נפרד ממני, ולבי שבור לזמן מה. כשאני נאחזת בחוויה טובה, זיכרון טוב, הכאב שלי על הפרידה גואה ומתחזק. כשאני נזכרת בטענותיי כלפיו, אני חשה הקלה על כך שנפרדנו. (ברוך שפטרנו). כשאני פוגשת את אלעד החמוד, ומתחיל סוג של קשר (תקווה לזיכרון עתידי), הפרידה מאהוד נראית פחות דרמטית. אני זורמת הלאה, לפחות בדימיון, בתקווה ובמשאלה. מה שקרה קרה, ואולי טוב שכך. כלומר, חווית העבר נצרבת בזיכרון באופנים משתנים לפי זכרונות נוספים הנקשרים אליה מכיוונים שונים, לפי מצב רוחי בהווה ובהתאם לתקוותיי העתידיות.

ה"חיטוט" הפסיכולוגי בעבר מבוסס על ההבנה של זיכרון עבר דינמי ושל רגשות דינמיים ומשתנים. הבדידות קשורה לחוויית נטישה, דחייה ואי שייכות, או חוויות אשמה עצמית על פגמים שבי הגורמים לי לכך.

המשאלה להיות אהוב, שיתייחסו אלי כל הזמן, היא המשאלה הסודית שאיני מעז לבטא ישירות, ולכן אני עוטף אותה בכוחנות, בהתנצחות, בעצמאות יתר, בדעתנות או בהתנתקות והסתגרות.

בטיפול מגיעים לחלקים היותר פנימיים והיותר כואבים, שבחלקם מוסתרים היטב כסודות שמורים. עצם חשיפת הסוד בפני אדם נוסף מביאה להקלה, שכן שמירת הסוד גוזלת כוחות נפש רבים.

צו פיוס: אתה לא לבד

לעיתים הסוד היה בכלל בלתי מודע, ואז ההקלה, הנחווית באופן פיזי ורגשי בחדר הטיפול, כפולה. הסוד צף ועלה באופן מפורש ומילולי באוזני אדם אחר, והעיקר – הסוד התקבל בברכה, מבלי האשמה ודחייה. להיפך, הוא התקבל בשמחה על שסוף סוף נחשפה אמת פנימית.

ועיקר העיקרים: בתוך מעמקי הכאב, הייאוש והבדידות המלווים את חוויית העבר הכואבת, נמצא איתך המטפל, החש כלפיך ברגע זה אהבה, אהדה, חמלה אמיתית ואכפתיות, מטפל שרוצה להקל עליך. רגשות ההווה בחדר בין המטפל והמטופל מתערבבים איפוא עם רגשות הבדידות והכאב שהיו ומפחיתים אותם. המטופל שנזכר באירועי העבר בהם היה בודד ונואש, שוב אינו לבד. עכשיו נמצא לידו מטפל חם ואוהב, ויש בכך נחמה גדולה.

  • אילנה היא פסיכולוגית קלינית, יועצת נישואין וסקסולוגית. האתר של אילנה
צילומים: FreeDigitalPhotos.net
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן