"צללים אפלים" של הבמאי טים ברטון, המבוסס על מעלליו של הערפד ברנבס קולינס, מצטיין בעיקר באפקטים חזותיים ובליהוק מוצלח של שחקניות המשנה – הלנה בונהם קרטר, מישל פייפר ואווה גרין

ציון: 7

ביקורת סרט / שי שגב 

 לומר בנשימה אחת כי "צללים אפלים" מסמל את חזרתו של הבימאי טים ברטון, יהיה שקר ארור. לעומת זאת, זהו סרטו הראשון של ברטון מזה עידנים, המרמז על פוטנציאל היוצר לחזור לתור הזהב.

במהלך שנות ה-80' ברטון ביים יצירות מופת כ"המספרים של אדוארד" ו"ביטלג'וס", ובשנות ה-90' יצר סרטים טובים, כ"באטמן חוזר" ו"סליפי הולו". עם זאת, משנות ה-2000, מתחילה ירידה תלולה באיכות סרטיו, עם "כוכב הקופים", "צ'ארלי וממלכת השוקולד" ועוד. אוהדי טים ברטון ישמחו לדעת כי "צללים אפלים" מסמן את עלייתו של ברטון על המסלול הנכון אחרי האכזבה מהסרט "אליס בארץ הפלאות" (2010).

רעיון הבמאי לצלם את "צללים אפלים" התחיל לפני שנים אחדות, כשידידו, ג'וני דפ (כיום בן 48), צפה בצעירותו באופרת סבון על-טבעית טלוויזיונית בשם זה, ששודרה בערוץ ABCהאמריקאי בשנים 1966-1971. עתה, שיתוף הפעולה השמיני בין ברטון לדפ, הוליד מיזם יוקרתי זה – אך הפעם, כקומדיה גותית.

הסרט מבוסס על מסעותיו המטלטלים של הערפד ברנבס קולינס (ג'וני דפ). בהתאם לסדרה המקורית, משפחתו של קולינס עברה בשנת 1752 מליברפול למדינת מיין שבארצות הברית. רומן בלתי מחושב של ברנבס עם אחת המשרתות, אנג'ליק בושארד (המגולמת על-ידי אווה גרין), עולה לברנבאס במחיר אובדן חיי הוריו, התאבדות אהובת ליבו, הפיכתו לערפד ונעילתו בארון מתים למשך 250 שנה.

ב-1972, לאחר תקופת חושך זו, קבוצת פועלים מוצאת את ארונו בחניון של מקדונלד'ס. עם פתיחת ארון הקבורה, הוא מתעורר – והורג את הפועלים, כיוון שלא אכל 250 שנה. מה לעשות?  ברנבס חוזר לטירת משפחתו ומגלה את צאצאי המשפחה מנסים לשרוד בתקופה כלכלית של עידן מלחמת וייטנאם, ומחליט להחזיר עטרה ליושנה: להשיב את משכנו וקרוביו לעידן של זוהר ועושר.

הסרט הנוכחי של ברטון הוא המהנה ביותר מכל סרטיו בשני העשורים האחרונים. את דפ כבר ראינו בתפקידים הרבה יותר מוצלחים ומעניינים, כולל בשיתופי פעולה עם ברטון, כמו למשל בדמות הכובען המטורף או ווילי וונקה. 

ההופעות המרהיבות מגיעות דווקא משלוש שחקניות משנה: הלנה בונהם קרטר – שקל לזהות ששתיית כוהל עושה לה רק טוב בסרט; מישל פייפר – שבפעם אחרונה שהופיעה תחת חסותו של הבמאי, הביאה את אחת ההופעות הטובות ביותר בכל הזמנים, כאשת החתול בסרט "באטמן חוזר"; ואווה גרין שיודעת לתת הופעה סקסית ורעה כאחד.

הסרט מקפיד לשחזר לבוש, שפה ומנהגים כבתקופת הסבנטיז, ועמוס שירים קלילים של הקרפנטרס לעומת הרוק הכבד של אליס קופר. מבחינה ויזואלית "צללים אפלים" הוא סרט מעולה הכולל תפאורת ריהוט מהודרת ואינספור יצירת אמנות ובית הגיבור אפוף מעברים סודיים וגילופים מסובכים, שחלקם אף מתעוררים לחיים. כצפוי בסרטיו של ברטון, האפקטים החזותיים הם תמיד יצירת אמנות.

בשקלול כלל המרכיבים, הסרט "צללים אפלים" אינו יצירת מופת, לא ייכנס לפנתיאון יצירותיו של הבמאי, ולכן ציון הסרט בקושי טוב. אבל זהו צעד בכיוון הנכון של במאי מוכשר.