Skip to content

זכות ההיפרדות

אפילו הפלמים והוואלונים בבלגיה מתחילים להבין שאי אפשר לערבב בכפייה שתי אוכלוסיות שונות, זו בזו. רק אצלנו מתעקשים לערבב אפריקנים בדרום ת"א, חרדים בשכונות חילוניות, מתנחלים בלב אוכלוסייה פלסטינית וערבים - בחסות בג"ץ - ביישובים יהודיים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

על דבר אחד לא צריך להיות ויכוח: את הפורעים שתקפו מהגרים אפריקנים צריך לעצור, להעמיד למשפט ולאפסן בכלא לתקופות המאסר המקסימליות שהחוק מאפשר. חזיונות מסוג "ליל הבדולח" – לא בבית ספרנו! לא אצלנו!

בדיוק באותה המידה, חייבים למצות את הדין, בחומרה הגדולה ביותר, עם האנסים, השודדים ושאר הפושעים מבין האפריקנים, המתגוררים בתוך שכונות בדרום תל אביב. מי מתוכם שאנס, שדד או תקף – לא צריך לראות אור יום, במשך כמה שיותר שנים.

אבל דבר אחד אסור לעשות – אסור להכליל. לא כל תושבי דרום ת"א הם פורעים. לא כל הסודאנים הם אנסים ופושעים. בשתי האוכלוסיות האלה מדובר במיעוט קטן, אבל מיעוט הרסני, שמטיל פחד ואימה על סביבותיו. במיעוט זה חייבים להלחם כפי שנלחמים בארגוני טרור. את המיעוט הזה יש לעקור מן השורש.

תושבי השכונות בהפגנה בשכונת התקווה אתמול (צילום: רפי מיכאלי)
לא כולם "פורעים". תושבי השכונות בהפגנה בשכונת התקווה אתמול (צילום: רפי מיכאלי)

בד בבד עם הטיפול החוקי המתבקש, חייבים להפריד, הפרדה פיסית, בין שתי האוכלוסיות האלה – ויפה שעה אחת קודם. את האפריקאים חייבים לשלח בחזרה למדינות מוצאם. שכונות דרום ת"א צריכות לקבל סיוע, כדי להשתקם מן הטראומה הלא פשוטה שעברה עליהם.

אבל ישנם כמה דברים שחייבים להיאמר על הצביעות החוגגת, כמעט מכל צד, כאשר מדובר על סוגיית המסתננים האפריקנים. לכל אחד מאותם גורמים יש סיבה טובה ליטול קורה מבין עיניו. כל אחד ואחד מהם סובל מעיוורון צבעים קשה, כאשר מדובר על חסרונותיו, מחדליו או צביעותו.

חלק מגורמי השמאל וארגוני הסיוע לפליטים, למשל, סובלים מעיוורון צבעים קשה כאשר מדובר בסבלותיהם של תושבי דרום ת"א. ישנם בהם כאלה המוכנים להעמיס על כתפיה הצרות של שכונת שפירא את כל צרות העולם השלישי והרביעי – ובתנאי שזה לא יגיע לחצרם האחורית. כמה מה"נשמות הטובות" האלה מוכנות לארח עשרות אלפי מהגרים מסודאן או מאריתריאה בצפון ת"א, בשכונת רחביה בירושלים או בכפר שמריהו? מישהו מהם היה מוכן לעבור – ולו ליום אחד – את מה שעוברים תושבי דרום תל אביב מדי יום ביומו?

גם שר הפנים, אלי ישי, שקורא לכלוא ולגרש את כל האפריקנים ("תנו לי את הכלים ותוך שנה לא יישאר אף מסתנן אחד בארץ") הוא לא פחות מצבוע. איפה היית עד היום, אלי ישי? העדפת להתעסק דווקא עם ילדי הזרים, שהתאקלמו היטב בארץ וחלקם אפילו התגייסו לצה"ל – במקום לעסוק ב"הארד קור" של תופעת ההגירה הבלתי חוקית לישראל. למה לא קראת לפני שנה, לפני שנתיים "לתת לך את הכלים" כדי לגרש את המסתננים מהארץ? למה לא הפכת שולחנות?

וגם לא ראינו את אלי ישי יוצא מגדרו, כדי להגן על תושבים בשכונות חילוניות, שאוכלוסיה חרדית פולשת לשטחן ומנסה להשתלט עליהן ועל אורחות חייהן. שכונת קריית היובל בירושלים – אחת השכונות החילוניות האחרונות בבירה – מנהלת מלחמת מאסף נגד ניסיון השתלטות חרדי עליה. לא שמענו את אלי ישי זועק חמס. לא שמענו קולות מחאה רמים מפיו של השר ישי, גם כאשר הטרור החרדי השתולל בעיר בית שמש נגד תושביה החילוניים והדתיים-לאומיים. בית שמש, כדאי לזכור, הפכה לעיר חרדית לא מעט בעידודה ובתמיכתה המלאה של מפלגתו, ש"ס.

גם הימין החילוני והדתי-לאומי, שנזעק להגן על תושבי דרום ת"א, לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו. אותו ימין, שזועק נגד השתלטות האפריקנים על דרום תל אביב – הפך לאידיאולוגיה ולשיטת פעולה את ההשתלטות על שכונות פלסטיניות – תוך דחיקתם של הפלסטינים וכמעט תמיד תוך הטלת אימה ופחד על אוכלוסייתן. כך בחברון וכך גם בירושלים – בשכונות כמו שייח' ג'ראח, סילואן, א-טור, הרובע המוסלמי בעיר העתיקה ועוד.

נכון, ברוב המקומות הללו יש לנו זכות היסטורית או זכות קניין – אבל בכל המקרים הללו אין שום סיכוי ששתי האוכלוסיות האלה, שאחת מהן נכפתה על השנייה, יחיו בשלום זו בתוך זו. הפיצוץ בוא יבוא – וזו רק שאלה של זמן. אי אפשר לכפות עם אחד על עם אחר. אפילו הפלמים והוואלונים בבלגיה מתחילים להבין את זה. מי שרוצה מדינה יהודית ודמוקרטית – יצטרך להיפרד מהפלסטינים. מי שרוצה דם ואש ותימרות עשן, מוזמן לבנות עוד התנחלויות – ובעיקר בתוך היישובים הפלסטיניים, כדי להוציא להם את העיניים.

ואי אפשר בלי לומר מילה גם על מערכת המשפט, שמתוכה יצאה הפסיקה שכפתה על היישוב קציר את קבלתם של בני משפחת קעדאן. תזכורת קצרה: עאדל ואימאן קעדאן, תושבי באקה אל-גרבייה, חפצו להצטרף לאגודה השיתופית קציר, הסמוכה למקום מגוריהם. לאחר שנדחתה בקשתם להתקבל לישוב, פנו בני הזוג לבית המשפט הגבוה לצדק, באמצעות האגודה לזכויות האזרח. בג"ץ החליט לדון בנושא בהרכב מורחב של חמישה שופטים.

בפסק-הדין שניתן במרץ 2000, אחרי חמש שנים, התקבלה העתירה ונקבע כי דווקא מפני שמדינת ישראל היא יהודית, עליה לקדש את ערך השוויון – ומכאן שהתרת התיישבות ליהודים בלבד היא בגדר הפרה של החוק. "אין כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה", כתב נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק. "נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא – נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

בניגוד לרוב בקהיליה המשפטית, שאמר במקהלה "אמן" לפסק דין קעדאן, הביעה פרופ' רות גביזון דעה אמיצה ויוצאת דופן. במאמר שכתבה ב"הארץ", קבעה פרופ' גביזון שישראל מחויבת, וצריכה להיות מחויבת, באופן מלא, לא להפלות ערבים החיים בה וכי טוב עשתה ההחלטה בעניין קעדאן שהבהירה עקרון זה. "אבל אם ההלכה קובעת גם שאי אפליה היא 'עיוורון לאומים' בהתיישבות – נראה כי היא מוטעית. ליהודים החיים ביישוב קטן זכות לרצות להתגורר ביישוב שתרבותו הציבורית מתאימה להם, ממש כפי שזכות זו קיימת לערבים או לחרדים. זו אחת הסיבות שיהודים באו לישראל על מנת לממש בה את זכותם להגדרה עצמית. שוויון פירושו לא יישובים דו-לאומיים כפויים אלא סידורי התיישבות הולמים לכל הקבוצות".

אני, הקטן, מזדהה באופן מוחלט עם עמדתה של רות גביזון. כל ניסיון לכפות אוכלוסייה מסוג אחד על אוכלוסייה מסוג אחר, גם אם בשם "המלחמה בגזענות" – נידון מראש לכישלון כניסיון לערבב שמן במים. ניסיון כפייה כזה גם אינו מוסרי. לכל אחד הזכות לחיות את חייו כאמונתו וכהבנתו – בלי שינסו לכפות עליו אורח חיים זר ובלי שהוא ינסה לכפות את עצמו או את אורח חייו על אוכלוסייה אחרת. ההתקרבות, אם תהיה – תבוא רק בתהליך הדרגתי ארוך טווח.

2 Comments

  1. ניר
    28 במאי 2012 @ 12:47

    ומה עם זכותם של צברים תושבי קריית מלאכי לחיות בקהילתם, ללא אתיופים? מה שאתה מגדיר "זכות ההיפרדות" משרת בראש ובראשונה את החזקים בחברה שלנו. צא וראה כמה מבין תושבי המצפים והיישובים הקהילתיים למיניהם הם אשכנזים מהמעמד הבינוני-גבוה. זה מקרי שהתשתיות שם הן ברמה גבוהה הרבה יותר מהתשתיות במגדל העמק או שלומי, שלא לדבר על היישובים הערביים, שאליהם אתה מוכן לשלוח את משפחת קעדאן. הניסיון מראה שככל שההתבדלות בין יישובים ובין מרכז לפריפריה היא מובהקת יותר, כך גדול הניכור החברתי. אגב, אותו ניכור שגורם למדינה שמצפון לאבן גבירול להתעלם ממצוקת תושבי התקווה ושפירא. אגב, אם תשאל את תושבי התקווה – רובם, הרוב השפוי, לא מתלוננים על הצבע או התרבות של האפריקאים, אלא על עניינים מאד קונקרטיים – אלימות, שכרות, אנשים שעושים את הצרכים שלהם בחוץ. ובזה אפשר וחובה לטפל.

  2. בנצ
    26 במאי 2012 @ 6:49

    אהבתי את הסייפא- את האומץ שלך להזדהות עם עמדה לא פופולרית (ישובים יהודים טהורים או ישובים ערבים טהורים). לא ראיתי אותם יפי נפש שתומכים בפס"ד קציר מביעים את תמיכתם הקולנית כאשר יהודים קונים נדל"נ בשכונות ערביות בירושלים ומנסים לגור שם. נהפוך הוא- הם יצאו חוצץ נגד מהלך זה.

    בנושא הפליטים אני מעדיף את האמרה- ההבדל בין חכם לפיקח הוא שהפיקח יוצא מצרות שהחכם לא נכנס אליהן. אשמות הן ממשלות ישראל לדורותיהן שעצמו עין בלתי מכוונת. מי שסובל הוא הדרום (התל אביבי כמובן) ולא פלא שהאנשים שם התפוצצו ונסחפו למחוזות מכוערים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן