לאחר 12 שנים על כסא השיפוט בבית המשפט העליון, ו-36 שנים כשופט, פורש היום המשנה לנשיא, אליעזר ריבלין. הנשיא גרוניס אמר בטקס: "דומה כי לא היה ענף משפטי בו לא עסק השופט ריבלין. בשנות כהונתו היה קולו קול ייחודי במשפט הישראלי – חד, בהיר, נוקב לפרקים, אך מלא חמלה"

מאת אבירם זינו

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין (70), פושט הבוקר את הגלימה לאחר 12 שנים על כסא השיפוט בבית המשפט העליון, וסך הכול 36 שנים כשופט. לפני כשבועיים הפסיד את המערכה על תפקיד מבקר המדינה, לאחר הצבעה צמודה בכנסת ולא פחות משלוש סבבי הצבעה, לשופט יוסף שפירא.

את חותמו השאיר ריבלין באופן בולט בתחומי נזיקין וחופש הביטוי. פס"ד האחרון שייקרא יעסוק בהולדה בעוולה – האם ילוד בעל מוגבלות יכול לתבוע פיצוי בגין עצם היוולדו וחייו, ואם כן, מהם גבולותיה של עילת התביעה.

ריבלין נפרד מבית המשפט העליון והזכיר את השופטים שליוו אותו. הוא הודה לנשיא אהרון ברק ש"אימץ אותי בבית המשפט העליון. לו אני חייב את היפות בשנותיי", לנשיאה לשעבר, דורית ביניש, "משפטנית מן הדרגה הראשונה, שופטת אמיצה, מופת לעקרונות וערכים", ולנשיא המכהן, השופט אשר גרוניס, "מי שכבר הוכיח עצמו כקברניט איתן, המנווט בתבונה רבה את ספינת בית המשפט".

בדבריו גם התייחס בהומור לכך שלא נבחר לתפקיד מבקר המדינה, והזכיר את חברו, השופט אליעזר גולדברג, "הלכנו באותה הדרך, בעצם אני לא נבחרתי להיות מבקר המדינה". גולדברג, כזכור כיהן כמבקר המדינה עד שנת 2005.

הנשיא גרוניס אמר בטקס: "דומה כי לא היה ענף משפטי בו לא עסק השופט ריבלין. בשנות כהונתו היה קולו של השופט ריבלין קול ייחודי במשפט הישראלי – חד, בהיר, נוקב לפרקים, אך מלא חמלה".

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אמר: "זה רגע מיוחד. נפרדים אנו משופט שלום, שופט בית המשפט המחוזי, שופט בית המשפט העליון, שהשכיל לקרב את הצדק למשפט, ככל ששופט יכול לקרבם. לא נגזים כהוא זה אם נאמר, שהמשנה לנשיא ריבלין הוציא תחת ידיו פרקים מפוארים בהלכה המשפטית, פרקים המשקפים את רוח הצדק והמוסר של החברה הישראלית".

שר המשפטים, יעקב נאמן: "אני לא אפרט את כל הפסיקה, כי אז רבותיי נצטרך לשבת פה במאסר עולם, אבל מה שיש להדגיש זה הצניעות של כבוד השופט ריבלין, השקט שהוא השרה בדיונים וההרגשה שהוא נתן למתדיינים בשני הצדדים, שהם יכולים להביע את דעתם."

ריבלין היה המשנה לנשיאה בייניש במהלך כל תקופת כהונתה. הוא ויתר על תפקיד נשיא בית המשפט העליון בשל התקופה הקצרה שנותרה לו עד לפרישה, וליווה את הנשיא אשר גרוניס בחודשיו הראשונים כנשיא העליון. במערכת הבחירות האחרונה היה יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.

ריבלין נולד במאי 1942 בירושלים, נצר למשפחת עולים מעליית תלמידי הגר"א. לריבלין ארבעה ילדים והוא לא השופט היחיד במשפחה – בן דודו, יוסף ריבלין, הוא שופט בבית המשפט השלום בירושלים.

את לימודי המשפטים סיים באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1968 ועסק בעריכת דין בעיר באר שבע, בעיקר במתן ייעוץ משפטי לרשויות ציבור. שמונה שנים לאחר מכן מונה לראשונה לתפקיד שפיטה בבית המשפט לתעבורה, וכעבור שנתיים לבית המשפט השלום בקרית גת. בשנת 1982 התקדם ריבלין למחוזי בבאר שבע למשך 17 שנים, עד למינויו לעליון.

ריבלין נשאר קרוב לתחום התעבורה וכתב ספר בשנת 1993, "תאונות הדרכים – סדרי דין וחישוב פיצויים", שהפך ברבות הימים לאבן דרך בתחום.

בין פסקי הדין המרכזיים של ריבלין אפשר למנות את הלכת אטינגר – קבעה את הזכות לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות ב"שנים האבודות"; "הזכות לפרסום"- בעניינו של שחקן מכבי תל אביב בכדורסל, אריאל מקדונלד, שם נקבע, כי "ידוען יכול ליהנות מהזכות להגנת הפרטיות, כאשר הוא נמנע מלעשות שימוש מסחרי בשמו"; דחיית העתירה של התנועה לאיכות השלטון לפיטורי השר צחי הנגבי, ועיגון כלל ברירת הדין בנזיקין במשפט בינלאומי הפרטי ל"מקום קרות העוולה".

בערעור על דחיית תביעת פיצויים של אישה שנפגעה במהלך קרב בין חיילי צה"ל למחבלים פלסטינים, קבע השופט ריבלין ש"פסק זמן בפעולה המלחמתית, (הוא) פרק זמן שבו מתחדדת האחריות כלפי חפים מפשע, וירי רשלני במהלכו אינו נהנה מחיסיון"‏, והוסיף בשולי הדברים, לאחר שדחה את הערעור, "אף שהמחבלים אינם מכבדים כללי התנהגות אנושיים בסיסיים, ואף שלא הוכח כאמור שהמנוחה נפגעה מכוחות צה"ל, טוב היה לו נחלצה מדינת ישראל, ולו לפנים משורת הדין, וכמחווה אנושית, להקל על מכאובם של חפים מפשע שנפגעו. בכך הייתה מגלה אך גדלות"‏.

במקום אחר כתב, בעניין פיטום אווזים, "כשלעצמי, אין ספק בלבי כי ליצורי הבר כמו לחיות המחמד – רגשות. הם ניחנים בנפש החווה את רגשות השמחה והצער, האושר והאבל, החיבה והפחד. יש בהם המטפחים רגשות מיוחדים כלפי ידידם-אויבם האדם… יאמר המצדיק, כי ראוי כי רווחת האדם תגביה עוף אף במחיר עמלם של עופות בני רשף. אלא שלכך יש מחיר – והמחיר הוא גריעה מכבודו של האדם עצמו."