בעיה קטנה של עצירת שתן למשך יום גרמה לי לארוז את ניקי שלי בתרמיל ולקחת אותה אל ד"ר רובי. הוא בדק אותה היטב ומצא אצלה באותה הזדמנות כל מיני תחלואים שלא חשבתי שיש גם אצל חתולים – וגם הסתבר לי אחרי כל השנים האלה שיש לי חתולה גיבורה

מאת שרית פרקול

תמיד ידעתי, בפינה נסתרת של מוחי, שגם בעלי חיים מזדקנים. כן, 15 או 16 השנים שעברו עליי עם ניקי, החתולה הפרסית שלנו, עברו גם עליה, ואצלה זה לא רק חלק מהחיים, אלא רוב החיים. אז הפרווה שלה הרבה יותר לבנה מאשר אפורה, היא כבר לא קופצת על אדן החלון, והיא קצת פחות מתרוצצת, אבל חשבתי שבכך מסתכמת ההזדקנות שלה. זהו, שלא.

בעיה קטנה של עצירת שתן למשך יום (היא מתיישבת בארגז שלה ועושה את כל התנועות הנכונות, אבל כלום לא יוצא) גרמה לי לארוז אותה בתרמיל – כן, אין לנו כלוב, והיא מאוד אוהבת לשבת על תרמילים – וללכת איתה, אחרי שנים רבות מאוד, לווטרינר.

גיהינום על גלגלים

כל הדרך הלא מאוד ארוכה היא השמיעה יללות מחאה. אחרי הכל, היא לא רגילה לצאת מהבית (קומה שנייה), ומתוך התרמיל בטח כל המכוניות שנוסעות בסוקולוב ובריינס נשמעות עוד יותר מפחידות. כיוון שאני בדיוק צופה בסדרה "גיהינום על גלגלים", אני מתארת לעצמי שניקי חווה אוטובוס או אופנוע כמו שהאינדיאני חווה את הרכבת הראשונה שראה – כמו מפלצת ברזל.

אצל ד"ר רובי תל-ארי ניקי התנהגה למופת. הם בטח אומרים את זה שם לכולם, אבל רוויתי נחת כשאמרו לי שהיא יפה וטובה. שכבה שם בסבלנות על השולחן הקר, בעוד אנשים זרים (אם כי מאוד רחמניים) מחטטים באיבריה המוצנעים והאחרים, כמעט לא השמיעה הגה, אפילו כשכאב מאוד.

ד"ר רובי היה פחות מוטרד מעניין השלפוחית, דווקא, אבל מצא אצלה שפע של מחלות זיקנה. אז מסתבר שיש לה קטרקט בשתי העיניים, מה שגורם לכך שהיא רואה פחות טוב בלילה. יש לה גם "דיסק" בגב, ובנוסף, הציפורניים שלה צמחו יותר מדי ודקרו לה בבשר. וככה היא הסתובבה, החתולה המלאכית הזאת, בלי להתלונן, במשך די הרבה זמן, כנראה. לדברי ד"ר רובי, אם לבנאדם היתה ציפורן חודרנית כזאת, הוא לא היה מסוגל לדרוך על הרגל.

אז הציפורניים נקצצו, הרגל נחבשה, האיברים הפנימיים נבדקו באולטרסאונד, האוזניים נבדקו עם קיוטיפ, וגם השיניים עברו בדיקה קפדנית (יש אבנית!).

ניקי קיבלה זריקת אנטיביוטיקה, ויצאנו משם עם ארנק מרוקן אבל מצויידים באוכל מיוחד שאמור להסדיר לה את ענייני הפיפי-קקי. כשהיא תלך שוב לשירותים בצורה סדירה, אצטרך להתחיל לתת לה גם תוסף מזון של אומגה 3+6 לחידוש הסחוסים.

הדרך חזרה היתה קצת יותר רגועה, ניקי התעייפה מהטיפול. היא נחה קצת – למרבה הפלא הצליחה לזנק על המיטה שלי גם עם הרגל החבושה – ועכשיו היא טועמת את האוכל החדש והמשוכלל ששמתי לה בקערה.

אחלו לה יציאות טובות 🙂

גם לכם יש סיפור על חיית המחמד שלכם? שתפו אותנו