כה אמרה לי דינה: כשרוצים להתחתן לא צריך ניצוצות!!! צריך גבר טוב, מבית טוב, עם עבודה טובה, שנראה קצת יותר טוב מקוף ולא מסתכל לצדדים. וזהו מאמי! ניצוצות היא רוצה זאתי… סקס ייאוש ויונה יהב, פרק 7

מאת עופרי כרמלי

>>> הפרק הקודם: סחתיין, את נראית מיליון דולר! אז מה אם זה לקח ארבע שעות. דייט כמעט מושלם

שבע בבוקר, אני בדיוק מושכת את עצמי החוצה מהמיטה, מנסה להזכר מי אני, איפה אני, למה קמתי, והאם ייתכן שהלכתי לישון עם חיוך, כשלפתע הטלפון מצלצל. בצד השני של הקו זו דינה מלשכתו של ראש העיר. היא כבר הספיקה לשטוף שלוש קומות, ולפני שהמשרד מתמלא באנשים,  היא צריכה לבדוק מה איתי ואם שמעתי בקולה ויצאתי לדייט עם הבחור מהאתר. כן, יצאתי היה נחמד, הוא ממשיך לעמוד בדרישות, אבל אין ניצוצות, עדכנתי.

"ניצוצות? ניצוצות?? מה זה פה קפצונים באקדח של פורים?! סטרטר במוסך של אבו-עלי?! כשרוצים להתחתן לא צריך ניצוצות!!! צריך גבר טוב, מבית טוב, עם עבודה טובה, שנראה קצת יותר טוב מקוף ולא מסתכל לצדדים. וזהו מאמי! ניצוצות היא רוצה זאתי… ניצוצות הופכים לשריפה!"

שבע וחמישה, אני עדיין ישנה בעיניים פקוחות, חושבת לאט, מהרהרת אם באמת תמיד ניצוצות הופכים לשריפה. מצליחה לדלות מזכרוני דוגמה אחת שתומכת בזה ודוגמה אחת שסותרת, לא בטוחה בשעה כזו מה חוקי הלוגיקה אומרים על מצב כזה, לא יודעת אם אני יכולה להסביר את זה לדינה עכשיו, ובכל אופן אין סיכוי שאני אצליח לדבר כל-כך הרבה לפני הקפה הראשון.

"הלו? נרדמת כפרה? בטח ככה את גם נרדמת בטלפון לבחורים!"

 (כן, אם הם היו מתקשרים אליי בשבע בבוקר…)

אבל דינה כבר ערנית ונחרצת ואי אפשר לחפף אותה, אז אני עונה שלא, אני דווקא ערה, אבל אני צריכה לצאת לעבודה, שאני יודעת שניצוצות זה לא הכל בחיים, ושאם הוא יתקשר אני אצא איתו שוב, כי סך הכל היה נחמד.

היא סוף סוף מתרצה ומשלחת אותי לדרכי. אחרי שהיא מנתקת אני נזכרת שדווקא רציתי לשאול אותה מה דעתה על זה שיצא שכל הזמן דיברנו על מוות ומחלות, אבל זה כבר מאוחר מדי.

כבר קרה לי שאחרי דייט מעולה-פלוס הבחור נעלם

אני מכינה קפה לדרך ותוהה אם הוא יתקשר ומתי. כבר קרה לי שאחרי דייט מעולה-פלוס הבחור נעלם, כבר קרה שאחרי דייט רע-מינוס הבחור התעקש לא להבין שלא. ובכלל, אני מנסה להחזיר את המושכות לידיי, לפני שאתאכזב.

ככה זה הלך אצלי בראש:

את רוצה שהוא יתקשר? כן. למה? קודם כל זה יעשה לי נעימים באגו. חוץ מזה הוא חמוד, חתיך, יפה, משכיל, ידיים יפות, אצבעות ארוכות, לא דקות מדי, מה אני צריכה יותר מזה? הוא היה קצת מאופק בנשיקה, אבל אולי זה עוד לא אומר כלום. זה לא נשמע לי טוב, לא ככה את נשמעת כשאת מתלהבת… מה לעשות, לא נפלתי מהכסא, לא התחלתי לרחף באוויר, אבל זה רק בגלל שאני מתחזקת רשימת מנגנוני הגנה ענפה שהייתה יכולה לספק לאנה פרויד שעות של הנאה. אולי זה כי אני נזהרת, עדיין לא הייתי לגמרי אני איתו, עקפתי נושאי שיחה בעייתיים בעדינות. טוב, אז בפעם הבאה תנסי להיות קצת יותר את, לא המודל המשודרג הזה שאת משחקת בדייטים ראשונים. אולי, אם תהיה פעם הבאה…

נוסעת לעבודה, בודקת את המצברוח שלי במראה. לבושה יפה, נראית היום טוב, קצת עייפה, חצי חיוך מחוק – לא רע לשבע וחצי בבוקר בסתם יום רחוק מדי מהסופ"ש.

נכנסת למשרד, מדליקה את המחשב, קוראת כמה כתבות על כלום בשביל להתעורר, מכינה עוד כוס קפה, עובדת קצת.

סמס. הראל. "רק רציתי להגיד שממש נהניתי אתמול, מקווה שגם את. שיהיה לך יום מחויך!".

מחייכת. סמס בשעה כזו? מרענן… אהבתי. מסמסת: "כן גם אני, עכשיו הוא לבטח מחויך… נקודתיים סגור סוגריים".

מה פתאום נתתי לו את המפתח לחיוך שלי?

מהצד השני של מסך המגע אין תגובה, שומר על סוג של פאסון, אולי מתחרט שנחפז. אני מתחילה להתחרט בעצמי, מה פתאום נתתי לו את המפתח לחיוך שלי? איך גיליתי לו שהחיוך על פניי היום תלוי ב-50 תווים שלו?

יוצאת מהמשרד, כבר לילה, מה זה אומר הסימוס הזה בעצם? מתי הוא יתקשר? לא משנה, בכל אופן הוא בעניין. אז למה את חסרת שקט?

המשך בשבוע הבא