יותר מכל מצביעה הנוכחות הסמלית של עיתונאים בהפגנה נגד העמדתו לדין של כתב הארץ אורי בלאו על אי אכפתיות. ועל עוד משהו: עיתונאים לא מוכנים לחצות את קו הגבול לכיוון ירושלים. המון מלים מתלהמות נכתבו בימים האחרונים על החלטת היועץ המשפטי להעמיד לדין את בלאו ועל 'סתימת פיות' ו'פגיעה חמורה בחופש העיתונות' – עד שהמחאה עמדה למבחן נוכחות בהפגנה

מאת אורה עריף כץ

ההסעות המאורגנות מתל אביב, הפרסומים בפייסבוק, הצטרפות אגודות העיתונאים מתל אביב ומירושלים וההתגייסות של ארגון העיתונאים החדש, כל אלה הצליחו להביא עשרות בודדות של עיתונאים, בהם כאלה שהגיעו למשימת סיקור, להפגנה מול לשכת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.

בכרזות נכתב: "קו אדום", "עיתונות חוקרת היא לא פשע", "עיתונאות חוקרת לא יכולה להיות עיתונאות חצר" ו"סכנה! חופש העיתונות".

וכדי להעמיד דברים על דיוקם, כדאי לציין כי אורי בלאו, השאהיד התורן של העיתונות והגיבור הלאומי מגן הדמוקרטיה, לא יועמד לדין בגלל אחזקת מסמכים סודיים, או בגלל פרסום חלק מהם. הוא חתם על הסדר טעון שבו הבטיח להחזיר את כל המסמכים הגנובים שבידיו בתמורה לכך שהוא או מקורותיו לא ייפגעו. מתוך 1,800 מסמכים שהחזיק, הוא החזיר 50, אותם גם טרח לגבות בעותק נוסף ששמר אצלו. אחר כך, ברח ללונדון ונמנע לשוב עד שעיתון הארץ, שמימן את שהותו בחו"ל באותה תקופה, הצליח לחלץ אותו מן המיצר.

ההפגנה היום באה בעקבות שורת פרסומים במגוון זירות, בהן בפייסבוק, נגד המהלך של וינשטיין. כמו שנכתב באחת הכרזות, ראו כל הכותבים המלומדים במהלך של וינשטיין 'דגל אדום'.

אגודת העיתונאים בירושלים הוציאה גילוי דעת האומר כי החלטת היועמ"ש מחזירה את ישראל שנות דור לאחור ומעמידה בספק את הגדרתה כמדינה דמוקרטית אמיתית: "ההחלטה מצטרפת לשורת צעדי החקיקה שנועדו לפגוע במעמד העיתונות ובתפקידיה החיוניים לקיומו של כל משטר דמוקרטי. הפרסומים של אורי בלאו עברו צנזורה והעיתונאי מ"הארץ" עשה מה שכל עיתונאי טוב צריך לעשות: לחשוף לעיני הציבור ולהביא לשיפוטו את מה שמנסים להסתיר מעיניו. מאכזב שהיועץ מצטרף בהחלטתו המבישה לפוגעים בחופש הביטוי, במקום להיות זה שמגן עליו מפני הגורמים השלטוניים המבקשים להצר את צעדיו".

יו"ר האגודה, דני זקן, הצהיר כי האגודה תפעל לביטול ההחלטה ותסייע בכלים העומדים לרשותה להגן על בלאו, ועל העיתונות החופשית בישראל.

מארגון העיתונאים יצאה לשון  מחאה הקובעת כי החלטת היועמ"ש מסכנת את חופש העיתונות שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה: "במסגרת עבודת העיתונאי והיחסים המיוחדים שבין עיתונאי לבין מקורות הנמצאים בתפקידים רגישים, נחשף עיתונאי למידע רב שחלקו בעל היבטים ביטחוניים. כמי שפועלים לפי כללי האתיקה וחוקי המדינה, עיתונאים בכלי תקשורת ישראליים מפרסמים ידיעות בעלות גוון ביטחוני רק לאחר שהן מאושרות על ידי הצנזורה. כך פעל גם אורי בלאו. עוד דורשים כללי האתיקה, שכל פרסום, ובעיקר פרסומים רגישים הכוללים חשיפת מחדלים של גורמים שלטוניים ואחרים, יהיה מגובה במסמכים שיאפשרו לעיתונאי להוכיח את טענת "אמת דיברתי".

כל עיתונאי חוקר , נמסר מארגון העיתונאים, מחזיק ברשותו מסמכים שהודלפו ממקורות לא רשמיים. "אנו לא מכירים דרך אחרת לחשוף בפני הציבור מקרים של שחיתות שלטונית, עוולות ועבירות שמבצעיהן היו מעדיפים שימשיכו להתקיים באין מפריע".

הארגון ציין כי מדובר בסירוס של העיתונות מהיכולת הבסיסית לבקר ולסקר את מערכת הביטחון. לכן, נמסר מהארגון, מדובר בכתב אישום נגד כל עיתונאי ישראל.

השמירה על חופש העיתונות היא ערך עליון וחשוב. חשיפות עיתונאיות חשובות מאין כמותן לשמירה על ערכי הדמוקרטיה. אלא שחשיפות עיתונאיות על טייקונים שעושקים את הציבור, או על בעלי אמצעי תקשורת שעושים שימוש לא הולם בכוחם, הן נדירות.

האם היה במסמכים אלה כדי לסכן חיים של חיילי צה"ל?

השאלה היא אם יש גבולות לחופש העיתונות. אם נשיאת תעודת עיתונאי מכשירה כל פרסום, או שעיתונאי צריך לתת את הדין על פגיעה בערכי אתיקה, או פגיעה בבטחון המדינה או בבטחון חיילי צה"ל, כפי שנטען לגבי המסמכים שהחזיק בידיו בלאו. איש, למעשה, לא התעמת עם השאלה העקרונית והחשובה באמת, אם היה במסמכים אלה כדי לסכן חיים של חיילי צה"ל, כפי שמנמק את החלטתו היועץ המשפטי.

מצד שני, ירו לעצמם העיתונאים ברגל כשהשלו את עצמם שחבריהם יטריחו את עצמם לבוא בהמוניהם, ועוד לאן. לירושלים. הצחקתם אותם. בפעם הבאה, בשדרות רוטשילד. זה הרבה יותר אפקטיבי, כבר הוכח.

קריאה נוספת:

שלטון שרודף את מי שפרסם את קלונו במקום לבדוק עצמו – בדרך לדיקטטורה

הכללים השתנו, העיתונות נרמסת והדמוקרטיה הישראלית נדרסת