"השף" הוא קומדיה קלילה ומעוררת תיאבון, למרות שלא כל חומרי הגלם שומרים על רמה אחידה. כוכב הסרט, המאסטר שף ז'אן רנו, מצליח נגד כל הסיכויים לשמור על מעמדו במטבח הצרפתי ומזכיר לכולנו, ש"הבישול הוא בראש סדר העדיפויות"

ציון: 7

ביקורת סרט / שי שגב 

הבמאי והתסריטאי דניאל כהן מגיש קומדיה קלילה ומתובלת בעדינות בסרט "השף". אומנם לא כל חומרי הגלם שזורים בסרט באופן אחיד, אבל הוא בהחלט ישביע את לבבות הצופים; אם כי לא מומלץ להגיע רעבים לקולנוע.

כבר בסצינת כותרות הפתיחה נכנסים לאווירת הסרט, כששמותיהם של חברי צוות ההפקה מלווים באנימציה של כלי מטבח, אוכל ושאר חיות הדומות למוזכרים בכותרות (בצרפתית).

כוכב הסרט, השחקן הקומי ז'אן רנו, לוקח על עצמו תפקיד משעשע כשף של מסעדת יוקרה פריזאית. רנו, הידוע כשחקן הקשוח של הקולונוע הצרפתי, עם הסרטים "ניקיטה", "לאון", "רונין" ו"נהרות הארגמן", עוטה בדרך כלל את הדמות האכזרית, בעלת ידע ומומחיות בלוחמה עירונית הנאבקת בטוב או ברע. הפעם דמותו ממוקדת באוכל, עד כדי כך, ש"הבישול בראש סדר העדיפויות".

רנו מגלם את אלכסנדר לגארד, ידוען ושף של מסעדה פופולארית על-שמו, המחזיקה בשלושה כוכבים בספר דירוג נחשב. לגארד נמצא בקונפליקט עמוק עם סטניסלס מאטר, מנכ"ל הקבוצה המחזיקה במסעדתו.

מאטר זומם לגרום לו לאבד כוכב במדריך – ולהחליפו בשף צעיר ומודרני. הסיבה: לאגרד איזו זורם בעידן הגסטרונומי הפוסט מודרניסטי – המטבח הכימי המולוקולרי (רמז מובהק בסרט למסעדת "אל בולי" של פראן אדרייה שנסגרה לא מכבר).

חבריו של השף מספרים לו כי מבקרי המסעדות מחפשים כיום קולינריה של בריאות, דיאטה, אורגני ותהליכים מהונדסים בהכנת מזון.

בדיוק כשהכל אבוד, כמו מתנה משמיים, הוא פוגש בז'קי בונו (מייקל יואן), טבח שרכש את הידע שלו באופן אוטודידקטי, ולמד כל דבר הקשור במטבח עלית.

יואן נחשב כיום לקומיקאי ואיש מדיה צרפתי מפורסם. בסרט זה, דמותו מעצבנת ולעיתים מוגזמת, בעיקר כשהוא מחופש לאישה יפנית היוצאת לרגל במסעדה מתחרה. המרדף של דמותו אחר המזון המושלם גורמת לתגובות של יואן להגיע עד הגרוטסקי והאבסורד, והשיא כשאחד האורחים במסעדה מזמין צלי עגל עם היין הלא נכון.

אך כרגיל, מהו סרט צרפתי, בעיקר קומדיה, ללא קמצוץ של אהבה? לגארד מסייע לז'קי להשיב אליו את מערכת היחסים עם אהובתו, בעוד לגארד נזכר בבתו בת ה-22 שעדיין מתגוררת איתו.

"השף" מקושט באינספור יצירות קולינריות מביף בורגיניון עד סקאלופ מנדרינה – והצילומים הקולנועיים המבריקים בהחלט מגבירים את התיאבון. הבימאי מקפיד על אסתטיקה נעימה לעין, שאינה נפוצה בסרטי קומדיה צרפתיים, אך גם מבהיר באופן חד משמעי, שאוכל מהווה מרכיב חשוב בתרבות היום-יומית של כולנו.

למרות השוטים היפים של הכנת מזון, התסריט של כהן שוזר אינספור עלילות משנה שאינן מבושלות דיין. עם זאת, "השף" הוא סרט כיפי, נקי וקליל. בין אם אתם אוהבי גסטרונומיה או מחפשים הפוגה קומית לא מכבידה מדי – כדאי לראות.