Skip to content

על הפוליטיקאים הערבים לגלות מנהיגות ולתמוך בגלוי בשירות האזרחי

כך יוכלו המנהיגים הערבים במצפון נקי לעמוד מול ראש הממשלה ושריו, מול הציבור הישראלי כולו, ולדרוש את מלוא הזכויות שמגיעות להם ."חוק טל" הוא הזדמנות גדולה לחברה הערבית. מאת רן מלמד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כך יוכלו המנהיגים הערבים במצפון נקי לעמוד מול ראש הממשלה ושריו, מול הציבור הישראלי כולו, ולדרוש את מלוא הזכויות שמגיעות להם ."חוק טל" הוא הזדמנות גדולה לחברה הערבית 

מאת רן מלמד

לפני מספר ימים שמעתי באחד מאמצעי התקשורת את אחד ממנהלי הארגונים החברתיים המנסים לקדם שיח של דו קיום בין החברה הערבית לחברה היהודית כשהוא מבקש מוועדת "חוק טל" לעשות הפרדה בין הדרישה לגייס לצבא את הציבור החרדי לבין התביעה לשירות אזרחי של הציבור הערבי.

לכאורה יש בבקשה הגיון רב. החברה הערבית, בניגוד לציבור החרדי, היא חברה מקופחת. רמת הקיפוח היא כל כך גדולה, שממשלות ישראל לדורותיהן הקימו ועדות על ועדות שכתבו תוכניות חירום ותוכניות חומש לצמצום הפערים ולהענקת זכויות חברתיות לחברה האזרחית, אך אלו נשארו כמעט תמיד כאות מתה בספרי ההיסטוריה שלנו.

דווקא הממשלה הנוכחית מנסה לשנות את המצב. מנהלת מיוחדת הוקמה במשרד ראש הממשלה, והיא מכוונת ומתאמת את נושאי התעסוקה והתשתיות החשובים כל כך לצמצום הפערים החברתיים והכלכליים. יש נסיונות, לא מספיקים אמנם, לשנות את מערכי הלימודים ולקבלת תלמידים ערבים לאוניברסיטאות. נשיא המדינה אף יזם את הקמתה של  מערכת לקידום העסקתם של  אקדמאים ערבים, תוך שהוא פועל לשכנע את המעסיקים היהודיים בתחומי ההייטק והתעשייה המתוחכמת לקלוט אותם. זה לא מספיק. אבל זו התחלה.

"מאהל הפראיירים" נגד חוק טל (צילם: רפי מיכאלי)
"מאהל הפראיירים" נגד חוק טל (צילם: רפי מיכאלי)

בדיון על השוויון בנטל מנסים לכרוך את הציבור החרדי יחד עם הציבור הערבי, הואיל ושני המגזרים אינם משרתים בצבא, אחוז האבטלה גבוה בשניהם ורמת העוני בהתאם. למרות זאת ההבדלים בין שני המגזרים גדולים, והחיבור ביניהם אינו מתבקש.

החברה הערבית המקופחת טוענת, ובצדק, שממשלת ישראל חייבת קודם כל לספק לה את המגיע לה בתחום המשאבים הכלכליים והזכויות החברתיות, ובכלל זה מערכות חינוך מתקדמות, תעסוקה הולמת, מערכת בריאות שוויונית, תשתיות של דיור ותחבורה המתאימות תרבותית לדרך החיים של האוכלוסייה הערבית ועוד ועוד.

החברה היהודית מתייחסת, שלא בצדק, לחברה הערבית כאל אזרחים סוג ב'

השורה התחתונה היא מי ימצמץ קודם. צריך להבין שהחברה היהודית מתייחסת, שלא בצדק, לחברה הערבית כאל אזרחים סוג ב', פוטנציאל לגיס חמישי ובגידה במדינת ישראל. ולכן יש צורך לבנות מערכת של אמון. אמון הדדי. לעומת היהודים נוהגים הפוליטיקאים והמנהיגים הערבים להשתמש בביטוי השגור בפיו של ראש הממשלה  – "יתנו, יקבלו". קודם תתנו מה שמגיע לנו, ואחר כך נדבר על מה אנחנו ניתן בתמורה.  הבעיה היא שזה לא בונה אמון.

השירות האזרחי של ערביי ישראל הוא מחוייב המציאות. הוא אכן אינו קשור כלל לשירות הצבאי, הוא אינו קשור להתנהגותו של הציבור החרדי. אבל אם האזרחים הערבים דורשים את המגיע להם בתחומים האזרחיים השונים, הרי זה לא בגלל שהם ערבים – זה פשוט בגלל שהם אזרחים במדינת ישראל, ובתור שכאלה הם זכאים לאותם הזכויות מהם נהנה כל אזרח אחר.

ייטיבו המנהיגים של החברה האזרחית אם יעודדו את השירות האזרחי, שמתבצע ממילא במוסדות השייכים לחברה האזרחית ומשרת את הציבור הערבי בכללותו, ובכך יסייעו להתפתחותם של הצעירים והצעירות הערבים שייחשפו לשוק העבודה.

אני סבור כי במקרה הזה צריכים הפוליטיקאים הערבים לגלות מנהיגות ולתמוך, בגלוי, בחובת השירות האזרחי, או-אז יוכלו במצפון נקי לעמוד אל מול ראש הממשלה ושריו, אל מול הציבור הישראלי כולו, ולדרוש את מלוא הזכויות שמגיעות להם.

"חוק טל" הוא הזדמנות גדולה לחברה הערבית להתעלות מעל לוויכוחים הפוליטיים צרי האינטרסים ולאפשר לצעירים ולצעירות הערבים ליצור לעצמם עתיד, במדינה שצריכה עוד ללמוד לכבד את המנהגים והתרבות של רכיביה השונים.

קריאה נוספת: 

יש פתרון פשוט והגיוני לסוגיית חוק טל: שירות בעם ולא בע"מ / צבי גיל

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן