אותה שכבה של סופרים מבוססים שמשתכרים היטב יכולה להרשות לעצמה לאסור עתה את מכירת ספריה במבצעי שבוע הספר.  ברשימה זו נמצאים, בין היתר, מאיר שלו, צרויה שלו, עמוס עוז ודויד גרוסמן. הסופרים שאינם נמצאים באותה רשימה מכובדת משוועים למכירת ספריהם, אפילו בזול. ושוב אנו עדים לתהליך קפיטליסטי שבו רוכבים העשירים על גב העניים, ועוד זוכים למחיאות כפיים

מאת אורה עריף כץ

המאבק היצרי סביב מבצעי ה'אבא במאה' ומבצעים מקבילים של סטימצקי משמח, ולו משום שהוא מצביע על אכפתיות  בעולם שבו הנורמה השלטת היא 'לעשות לביתי'. פתאום קמים אנשים ונזעקים מרה נגד הפגיעה בסופרים הישראלים שנעשקים תחילה בידי המו"לים ולאחר מכן, בידי רשתות השווק הגדולות המדמות את עצמן לשוק ירקות ופירות שמחיריו יורדים בערוב יום שישי, לפני שהמוצרים יירקבו ויושלכו לפח.

אלא שבין הנהנים מהפירות והירקות המוזלים, או אלה שנזרקים ונאספים חינם, יש הרבה אנשים נזקקים שאינם יכולים לשלם עבור הענבים היפהפיים והבוהקים שמוצעים בסלסלות מסודרות בסופרמרקט של רמת אביב.

יש כמה אלמנטים בולטים במאבק הזה: ראשית, המו"לים שמתעללים בכותב שאינו 'סלב' ושאינו יכול להתמקח איתם ומציעים לו תשלום מביש עבור כל עותק של ספרו. לצידם מתייצבות רשתות הספרים הענקיות, שמבצעיהן אף מוזילים את התשלום לספר. תופעה נוספת שהן מובילות היא דריסה, ברגל גסה, של אותן חנויות ספרים קטנות ואינטימיות, שבהן המוכר יכול גם להמליץ על ספר טוב, אך אינן יכולות לעמוד בתחרות מול הבולדוזרים שמציעים ספרים במחירים כה נמוכים. אני לא יכולה להתכחש לעובדה שבעניין זה יש לי סנטימנט אישי חזק מאוד, כמי שגדלה בצילה של חנות הספרים של אבא בירושלים, זו שכבר אינה בבעלותנו.

ויש את הפן של הסופרים. הפן הזה, טעון וכאוב במיוחד, ולו משום שדווקא אותה שכבה של סופרים מבוססים שמשתכרים היטב יכולה להרשות לעצמה לאסור עתה את מכירת ספריה במבצעי שבוע הספר.  ברשימה זו נמצאים, בין היתר, מאיר שלו, צרויה שלו, עמוס עוז ודויד גרוסמן. הסופרים שאינם נמצאים באותה רשימה מכובדת, משוועים למכירת ספריהם, ולו בזול. ושוב אנו עדים לתהליך הקפיטליסטי שבו רוכבים העשירים על גב העניים, ועוד זוכים למחיאות כפיים.

ויש עוד סוגייה, מאוד עדינה, שהעלה גם זאב גלילי. זו הסוגייה של אינפלציית הסופרים, שרובם גרפומנים שלא ראויים להתקרא 'סופרים' אך מוציאים לאור ספרי זבל בקצב מסחרר. האם אנחנו חייבים לסבסד אותם? ההצעה של גלילי מאוד פשוטה: שיחוקק חוק לגבי ספרות ישראלית בלבד – ומי שרוצה, שישלם עבור ספרים אלה מחיר מלא.

אבל זו תהייה היתממות ואף צביעות להגיד שעל הדרך, לא עלולים להיפגע סופרים ישראלים טובים שלא יודעים ליח"צן את עצמם, או שטרם הגיעו למעלת סלבס, ולשאלה הזו אין לי מענה:
אם תחליט הממשלה לסבסד את הסופרים, כשם שהיא מסבסדת מפעלי תרבות אחרים, כיצד תתחלק העוגה? למי הסמכות לקבוע מי סופר טוב ומי לא? האם התשלום הזה לא יגיע לבסוף לידיהם של הסופרים המבוססים ממילא? ובכלל, האם הדבר לא ייצור אווירה שבה ייתפשו הסופרים כעלוקות, פושטי יד, המוצצים את דמנו? מצד שני, מכירת ספרים במחיר המכבד את כותביהם, האם היא לא מאיימת על הסופרים עצמם עקב נטישת קוראים? ונותרת בעינה שאלת הספרות הזרה: למה שלא נהנה ממנה במחירים מוזלים?

אישית, רכשתי במבצעים מוזלים בשנים האחרונות את 'סטונר' הנפלא של ג'ון ויליאמס ומאוד נהניתי ממנו, את ספרה המרתק של מיוריאל ברברי 'אלגנטיות של קיפוד', את 'וולף הול' של הילרי מנטל, המשרטט בקווים מדוייקים וחיים את דמותו תומס קרומוול בתקופת הנרי השמיני, את ספריו של חאלד חוסייני והיו עוד – ונהניתי מכל רגע נפלא של קריאה.