חושבת עליו מידי יום, אבל לא ברור לי בכלל אם אני רוצה שיחזור

עברו עליי שלושה חודשים בלי מולאן, וכל יום שעובר דווקא קשה יותר, אבל יש בו גם הקלה מוזרה. מאת אילנה ארד לוין

Print Friendly

חתולים באים לבקש אהבה והתייחסות מידי מספר שעות: לא אוכל, לא שתייה, רק ליטוף על הראש, ליטוף על הגוף, והיצמדות פיזית לדמות האנוש האהובה עליהם. עברו עליי שלושה חודשים בלי מולאן, וכל יום שעובר דווקא קשה יותר, אבל יש בו גם הקלה מוזרה

מאת אילנה ארד לוין

מ' היה חבר קרוב ואהוב שלי משך שש שנים. הבנו זה את זה גם ללא מילים, בטלפתיה של ממש. כל בוקר חיבוקים ונשיקות על הפה, בלי זה אי אפשר היה להתחיל את היום. כל בקשה או הוראה שלי מיהר למלא, גם אני מיהרתי למלא את בקשותיו, שבוטאו ברורות ומפורשות. הוא היה אמיץ מאין כמותו, פטפטן, נוח להתרצות. ובפרט חכם, מהיר תפישה ובעל תושיה. לכל קריאה שלי, לא חשוב היכן היה נמצא היה מגיב מיד ומגיע. רק היה מגיע, ומיד חיוך אושר היה מתפשט על פניי.

מולאן

מהיר תפישה ובעל תושיה. מולאן

כמה טוב היה לראות את מולאן, החתול הלבן המקסים שלי, מגיע מיידית מהגינה לקומה השנייה עם כל קריאה בשמו.

עכשיו אין מולאן, וזה פשוט קשה לעיכול. כל יום שעובר דווקא קשה יותר, וכבר עברו שלושה חודשים.

חתולים הם חיות רגישות ביותר לכל גווני ההתייחסות כלפיהם. הם רגישים לאהבה ומבדילים בינה לבין חיבה. כמובן, הם מזהים כעס, ולבטח ניכור, אדישות או עוינות.

הם באים לבקש אהבה והתייחסות מידי מספר שעות: לא אוכל, לא שתייה, רק ליטוף על הראש, ליטוף על הגוף, והיצמדות פיזית לדמות האנוש האהובה עליהם. הם מבינים ברורות הוראות כגוון "לזוז", או "לבוא", "לא להיכנס" או "אסור".

בהיעדר קשר האמפתיה והאהבה, הם חשים נטושים רגשית, מאבדים עניין, מתייאשים ונעלמים.

אז מעשה שהיה כך היה: לקראת הנסיעה להודו היה ברור שיש צורך במתן הוראות קפדני ודייקני ביותר כיצד יש לנהוג בשני החתולים, מולאן וטיין. שלושה דפי הוראות מפורטים הוקלדו והודפסו. הוראות לחוד וביצוע לחוד.

מולאן מגרגר כמכונת כביסה שהוא מלוטף

כשהיינו בהודו ריצדו מול עיניי לעתים קרובות שני חתולי הבית המתוקים שלי (יותר מכולם הם רק שלי), מולאן, החתול הלבן, האמיץ, החכם והתקיף, וטיינוש – הפוזלת, הפחדנית המתוקה. ראיתי אותם מצטנפים בתוך המיטה מתוקים בשנתם. מולאן מגרגר כמכונת כביסה שהוא מלוטף, וטיינטוש יש לה קול כאילו יבבני, אבל היא מאוד צייתנית וטובת לב. חשבתי כמה טוב יהיה לחזור הביתה לשוב ולפוגשם.

מולאן האקטיבי, הדובר מבין השניים, היה בא כל בוקר, במשך שש שנים, לנשיקות פנים אל פנים, ליקוקי אהבה והצטנפות כשל תינוק בזרועות אימו.

מולאן אהב מאוד מעדני חתול מיוחדים, ושעונו ביולוגי תפקד בדייקנות: בשעה 13:00 היה מתיצב ומבקש מפורשות את מעדניו, וכנ"ל בדיוק בשעה 20:00, עם התפנות המשרד.

מולאן חתול דעתן, בעל אופי ועומד על שלו. בשעות הקבועות היה עולה מן החצר לבית ולא מפסיק לדבר ולטעון ולבקש ולהסביר שהגיע הזמן קבלת המעדנים. מה יש לדבר? מולאן היה המלך. טיינטוש, שאינה כה דעתנית ולא ממש התעלפה על מעדני חתול, פשוט חיקתה אותו. כך שמידי יום נאכלו שתי קופסאות מעדני חתול. הוצאה לא קטנה, המתקרבת ל-500 שקל בחודש. אבל מה לא עושים בשביל האהבה.

בסביבות חג פורים, כשהייתי בהודו, הודיע לי בני היקר שמולאן הלבן הקטן שלי נעלם. זה שהיה אלוף בלרדת לגינה, להסתובב סביב הבית ולמהר ולעלות לקומה השנייה.

הטיפול שקיבל לא ענה לקריטריונים להם הורגל

אין לי ספק שחש שנטשתי אותו. ברור שהטיפול שקיבל לא ענה לקריטריונים להם הורגל. בהיעדר האהבה העמוקה לה היה רגיל, ויתר מולאן על ביתו, על מיטתו, על מעדני החתול, חש נטוש ועזוב.

הוא ירד לחצר – ומאז לא חזר.

עברו מאז כבר שלושה חודשים. הוא לא יחזור עוד לעולמים.

יומיים הייתי עצובה בהודו. מתגעגעת מאוד למולאן. אבל התנחמתי שכשאבוא איכשהו יחזור. הרי לחתולים יש חושים ורגישויות מיוחדים.

חזרתי, חיפשתיו, קראתי לו בשמו. ומולאן לא בא.

אני מתנחמת גם בנוחות ובהקלה שיש באובדן האהבה

בבית, בתחילת תקופת האובדן, חשתי עצבות וריקנות. אלא שהעצבות לא הייתה מדי נוקבת. לא מדי מכאיבה. זה היה משונה לכשלעצמו והעלה בי רגשות אשמה על שהצער לא עמוק מדי ושאני דווקא מתנחמת גם בנוחות ובהקלה שיש באובדן האהבה.

ראשית, אין צורך עוד במאכלי החתול. טיין לא מתה עליהם, כאמור. חיסכון של 500 שקל לחודש. אין שערות לבנות בכל מקום. על הבגדים, המצעים והרהיטים. האלרגיה נעלמה.

כמה קל ונעים לאהוב כשהכל קל וזורם בקלות. וכמה האהבה מתנדנדת והופכת פנים כשהיא נעשית קשה ומכבידה. לעתים כלל אין יודעים עד כמה הייתה קשה ומכבידה עד שהסתלקה לה

שש שנים הייתי מוכנה לסבול אלרגיה בשל שערותיו המצויות בכל ולקחת באופן קבוע תרופות נוגדות אלרגיה. מה לא עושים בשביל האהבה. אז כאמור, היעלמותו כואבת, אבל גם נוחה מבחינות מסוימות.

בקיצור, הייתי מבולבלת, במצוקה, ותוהה על מידת האנוכיות האישית המתבטאת באהבה. כמה קל ונעים לאהוב כשהכל קל וזורם בקלות. וכמה האהבה מתנדנדת לה והופכת פנים כשהיא נעשית קשה ומכבידה.

לעתים כלל אין יודעים עד כמה הייתה קשה ומכבידה עד שהסתלקה לה.

אמנם לא באהבה רומנטית מדובר, אבל אהבה היא אהבה. וכשהיא קיימת היא משמחת, מחממת את הלב, מעלה חיוך על השפתיים. נדמה שאנחנו קשורים אליה בכל ליבנו ואי אפשר בלעדיה.

* * *

 עקבות סריקת בילוש לאחר השיבה מהודו התגלו אניצי שיער אפור מעורבים באניצי שיער לבן בסלון העליון. מה שהעיד ככל הנראה על מלחמת אל-חזור בין מולאן החתול הלבן הביתי לבין חתול אפור המתגורר במרפסת הבית. והחלונות נסגרים כדי למנעו מלהיכנס הביתה. ככל הנראה החלונות הושארו פתוחים ללא פיקוח.

נשאר כאב בלב בצורת הצטלקות של אהבה. מין נמק. חתול אפור המשיך להתגורר במרפסת, אבל לא אהבתי אותו. האשמתי גם אותו בהסתלקותו של מולאן. נתתי לו את מאכליו היומיים ותו לא. בלי ליטוף. בלי אהבה. בלי מבטי קירבה.

כאמור, חתולים הם בריות הרגישות מאוד לאהבה. שבוע ימים חווה חתול אפור את הניכור מצידי, את חוסר האהבה, והחליט אף הוא להסתלק מן המרפסת. אין מולאן. אין חתול אפור. נשארה רק טיינטוש המתוקה והרכה.

טיינוש

טיינוש נשארה לבד

עכשיו נוצרה סיטואציה חדשה ונוחה הרבה יותר: בלי שיער חתולים. בלי אלרגיה. חיסכון כספי ובלי דורשנות. שקט, ושלווה ונעימות. קל ופשוט יותר בלי מולאן. פחות טירחה, פחות בלאגן. יותר בריאות.

היעלמותו כואבת אבל גם נוחה. אני מלקה את עצמי. כל כך אני משועבדת לנוחות האישית, שאני שוכחת ומתנתקת מחתולי האהוב? חושבת עליו מידי יום, אבל לא ברור לי בכלל אם אני רוצה שיחזור.

מצד שני, אם יחזור אשמח מאוד, כי הוא מתיקות מהלכת.

עכשיו אין לי שום אמון בעוצמת האהבה שלי. היא התערערה, ואני לא מכירה את עצמי. איזה מין טיפוס אני? עד כמה שברירית היא אהבה. גם כשאבדה וגם כשנשאה בחובה מחירים שונים של מעמסה. כמה קשה לאהוב ולהחזיק באהבה.

ובו בזמן, אני כל כך מתגעגעת למולאן שלי.

קריאה נוספת:

אין מה לעשות, גם חתולים מזדקנים, אבל ניקי מזדקנת בחן

עצות להתמודדות עם אובדן חיית מחמד

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעלי חיים, חברה וסביבה, יחסים, מאמרי עמדה, פרידה ולב שבור, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.