התיאטרון חשף השבוע את הרפרטואר לעונה הבאה. בין ההפקות המסקרנות: "פרימה דונה", "יבגני אונייגין" וגם "התרנגול האחרון" בכיכובו של שמואל וילוז'ני, שעוסקת בשלטון קיסרי מתפורר, מלחמה וכיבוש, אחריות אישית וקולקטיבית, ובצע כסף. ממש לא "יצירה ציונית" לפי האג'נדה של שרת התרבות

 מאת נטע דנציגר

מנהלי תיאטרון גשר כועסים על מינהל התרבות ועל הרשויות המקומיות, שבתמורה למימון שהתיאטרון מקבל, הוא נדרש להעלות חמש הפקות מקור בעונה ואלפי הצגות בפריפריה, עול אשר לפי מנהלי גשר, גובה מחיר אמנותי כבד, שפוגע ברמת ההצגות.

המנהל האמנותי ייבגני אריה מספר, שחזר לאחרונה מפרויקט בימוי במוסקבה, שם נמכר כרטיס להצגה שלו ב-170 דולר, בעוד שבישראל על מנת להמשיך ולמלא אולמות, מתחרים כל התיאטראות על הכיס של הקהל ומורידים את המחירים לסכומים מביכים של כ-50 שקלים.

התחרות הקשה על הכספים הציבוריים והצורך לעמוד בקריטריונים נוקשים, גובים מחיר וגם יוצרים קשרים בעייתיים בין התיאטראות, במקום לייצר אווירה של שיתוף פעולה. אריה אפילו מרחיק ומצטט משפט שגור במחנות הגולג הסובייטים לתיאור המצב ההשרדותי: "תמות אתה! היום. אני מחר".

המסקנה שלו ושל המנכ"לית לנה קריינדליין, שרק שינוי דרמטי בקריטריונים של המימון הציבורי והמוניציפאלי יוכל להביא להצלחת התיאטרון ולמצב של "איכות על פני כמות".

למרות הקשיים הכלכליים וסכנת הסגירה המרחפת, גשר נמצא כעת במצב יציב בזכות המענק של מפעל הפיס, וניתן לראות זאת לפי הרפרטואר של העונה הקרובה, כפי שהוצג השבוע במסיבת עיתונאים ביפו.

בין ההפקות המתוכננות לשנה הקרובה יש כמה מסקרנות במיוחד. הראשונה, שתעלה בבכורה עוד השבוע, "פרימה דונה", בבימויו של אלכסנדר מורפוב הבולגרי ועם קאסט של כ-15 שחקנים. בתפקידים הראשיים ישראל דמידוב ודנה מיינרט (התוספת הטרייה ללהקה).

עבודת הבימוי של מורפוב נחשבת די ייחודית בתחום. במהלך החזרות השחקנים משתתפים באופן פעיל ויצירתי ביצירת ההצגה על הבמה, כשבעצם היא משתנה בכל עת וגם כעת, פחות משבוע לפני הפרמיירה, עדיין נתונה לשינויים.

בהפקה נוספת, שנראית מעניינת, התיאטרון בחר להעלות את אחת הקלאסיקות הגדולות והידועות בעולם הספרות הרוסית – "יבגני אונייגין" על פי אלכסנדר פושקין. מעניין לראות כיצד ישרוד הרומן בחרוזים, שנכתב במקור בשנת 1931 את המעבר לשפה העברית בשנת 2013. גם את ההצגה הזו יביים במאי מחו"ל, אלביס הרמניס הלטבי.

התיאטרון הקאמרי הואיל בטובו להשאיל את השחקן שמואל וילוז'ני לתיאטרון גשר. כל זאת לשם העלאת המחזה "התרנגול האחרון", שנקרא במקור "רומלוס הגדול" מאת פרידריך דירנמט. זהו מחזה סאטירי-פוליטי, שעוסק בשלטון קיסרי מתפורר, מלחמה וכיבוש, אחריות אישית וקולקטיבית ובצע כסף. אין פלא, שוילוז'ני, אדם עם אג'נדה וגם קריירה פוליטית מסוימת, הוא זה שהציע את המחזה לתיאטרון ואף משחק בו את התפקיד הראשי.

הפקה מעט מפתיעה בתוך הרצינות הגשראית הידועה, היא הצגה לכל המשפחה (שם קוד להצגת ילדים איכותית, כלומר כזו שגם ההורים יוכלו ליהנות ממנה) בשם "מסעות אודיסאוס". האודיסאה מאת הומרוס היא יצירה ספרותית קלאסית, כזו שחובה ללמד בבתי הספר וחבל שאינה באמת חלק מתוכנית הלימודים. עוד בטרם שראיתי ולו קטע מההצגה, אני מורידה בפני גשר את הכובע. הצגת ילדים בתיאטרון רפרטוארי, שאינו מתמחה בתחום, היא דבר מבורך ואמיץ מאין כמוהו. והמחמאות לדרמטורג (האינטליגנטי) של התיאטרון, רועי חן.

יבגני אריה הצהיר על פתיחת בית ספר לבימוי, שיפעל בתוך התיאטרון ובניהולו האישי. הבעיה האמיתית בארץ, לדבריו, היא איכות הבמאים. אם יעמיד אחד או שניים מוכשרים שיהיו העתיד של התיאטרון הישראלי – הרי שהצליח.

בהקשר לכך שאלתי אותו על פרשת הבימוי של משה איבגי (שנחשפה לראשונה במדור זה) בהצגה "הרווי". אחרי עליית ההצגה אריה לא היה מרוצה מהתוצאה, דרש להכניס שינויים, ואיבגי בחר למשוך את שמו מהתכנייה. עד היום ההצגה רצה עם תעודת זהות, שלא מופיע בה שם האב. מנכ"לית התיאטרון מיהרה להסביר, שתיאטרון גשר מאד אוהב את משה איבגי, שהוא ממשיך לעבוד איתם גם בעונה הבאה ושחילוקי דעות אמנותיים הם דבר טבעי בעולם של יצירה ותיאטרון.