Skip to content

איך למדתי לא לפחד מוועדות חקירה והתאהבתי באנסטסיה

מי צריך את מבקר המדינה, בשביל מה בכלל ועדות חקירה. חבל על הזמן, חבל על הכסף. איש לא הולך הביתה בגלל איזה דו"ח, וגם מי שהלך – חזר בגדול. אף אחד כאן לא הולך לשום מקום, חוץ מאנסטסיה מיכאלי. היא הולכת לנו על הראש, ומה היינו עושים בלעדיה   מאת טובי פולק את הבוקר הזה […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מי צריך את מבקר המדינה, בשביל מה בכלל ועדות חקירה. חבל על הזמן, חבל על הכסף. איש לא הולך הביתה בגלל איזה דו"ח, וגם מי שהלך – חזר בגדול. אף אחד כאן לא הולך לשום מקום, חוץ מאנסטסיה מיכאלי. היא הולכת לנו על הראש, ומה היינו עושים בלעדיה

 

מאת טובי פולק


את הבוקר הזה פתחתי בהחלטה נחושה לכתוב על הצורך הלאומי להכריז על ביטול מוסד ועדות החקירה. על זה שדו"ח המרמרה נראה בדיוק כמו דו"ח וינוגרד; שדו"ח וינוגרד נראה בדיוק כמו דו"ח אור, שנראה כמו דו"ח ועדת שמגר; ודו"ח שמגר נראה בדיוק כמו דו"ח לנדוי, ועד ועדת אגרנט הגעתי וכשהתרחשה פרשת עסק הביש הייתי קטן מדי. עוד ועדה ועוד אחת, ועולם כמנהגו. מים מתחת לגשר.

כי הנרטיב הישראלי היה ויהיה ביטחוני. וכאשר מדובר בביטחון, יש אנשי ביטחון שיודעים הכל הכי טוב. החל בהפשטת ערבים ישראלים בנתב"ג ("תנו לנו לעשות את העבודה שלנו ולא על הכל אפשר לדבר…") – ועד להפצצה באיראן. הם יודעים הכל ואנחנו כמובן לא יודעים כלום. ואם בדרך שולחים הגאונים לוחמי קומנדו לקפוץ ממסוקים באמצע הים, באמצע הלילה, על סיפונה של אנייה גדולה עם אנשים שמצוידים בלומים ואולי גם באקדחים, עם אפס מודיעין, חמושים ברובי פייטנבול – אז שיהיה; יש לנו מפקד קומנדו עם סכין בין השיניים, יש לנו מפקד חיל הים עם תהילה גברית מוכחת במועדוני חשפנות, יש לנו רמטכ"ל מחוספס וקשוח ויש לנו שר ביטחון שהיה הכל, ראה הכל, והוא בכלל החייל הכי מעוטר והכי בכלל. ומי יכול עליהם? מה אנחנו מבלבלים להם את המוח עם עבודת מטה? דיונים? מודיעין? תרגילים על מודל? כן, פרופ' עוזי ארד, זה מכוון אליך. תפסיק לפלבל בעיניים ולצרוח. מה בכלל עשית בצבא? לא בשביל זה יש לנו שייטת וסיירת. ואתם, מי אתם בכלל. תשבו בצד ותשתקו. מל"ל שמל"ל. שיילכו לכפר מל"ל.

אז אני שואל: מי היה צריך את החקירה? על מה השחית מבקר המדינה את הזמן שלו והכסף שלנו על חקירה שנמשכה כל כך הרבה זמן? יש משהו שלא ידענו לפני שהוא פרסם את הממצאים המזעזעים שלו? ופרשת הרפז-אשכנזי-גלנט-ברק – מה אנחנו לא יודעים שהיה שם? שמדובר בחבורת גברים אינפנטילים, שעסוקים יום ולילה בשאלה היחידה שמעניינת את הקצין המאצ'ו המצוי: למי יש יותר ארוך? או ליתר דיוק: אז מה אם אני גמד. כי לא חשוב הגובה, לא חשוב הגיל – חשוב רק התרגיל. והשריפה? בשביל מה כל ההשקעה הזאת? אחריות מיוחדת? וואלה? וכי מה נגלה כשייצא הדו"ח? שיש לנו שר אוצר מתנשא ואטום? שיש לנו שירותים ציבוריים מושפלים ועניים, רוויי פוליטיקה, חלודים ומתפוררים? שיש לנו משטרה מחוצה ולחוצה? שקצין אחד לא יודע מה השוטר שלו אומר לו? שרשתות הקשר לא מדברות זו עם זו? שטייסת מסוקי הכיבוי נסגרה על-ידי הצבא וטייסת מטוסי הכיבוי הושמדה על-ידי הממשלה? ששר הפנים לא יודע ולא ידע כלום על שירותי הכבאות, והוא בכלל עסוק יום ולילה בפוליטיקה החרדית, והכבאים מעניינים את ישבנו פחות מהשריפה דאשתקד? ועדת חקירה? ממצאים? מסקנות? בשביל מה בדיוק?

אז רק בשביל לגמור עם השטות הזאת, אני מתכבד להציע הצעה לסדר היום: יבוטל לאלתר מוסד מבקר המדינה. יבוטל המנהג הנפסד והמיותר של ועדות חקירה. ממלכתיות ובכלל. חבל על הזמן, חבל על הכסף. זה לא מזיז לאף אחד, איש לא הולך הביתה בגלל דו"ח; וגם מי שהלך הביתה מלשכת שר הביטחון רק בגלל שאיזה ערבים הרגו ערבים, חזר ובגדול להיות ראש הממשלה; ומי שפתח את מנהרת הכותל והביא למהומת אלוהים, חזר ונבחר ויחזור וייבחר. וצאלים א' וצאלים ב', וכל האינתיפאדות. הוועדות באות והולכות – והם בשלהם. יושבים על מקומם בשלום. כל האחראים על כל המחדלים חיים ונושמים איתנו (גם אם אחד מהם נושם חד-צדדית באופן עצמוני); שר האוצר ושר הפנים והשר לביטחון הפנים ושר הביטחון וראש הממשלה וכל השאר. אף אחד מהם לא הלך, לא הולך ולא יילך לשום מקום.

ואל תנפנפו לי שוב באמירה הכי חבוטה של הפוליטיקה הישראלית. לא, ממש לא. אף אחד מהם לא שילם, לא משלם ולא ישלם בקלפי. ביבי חזר, ברק חזר, שרון חזר, דרעי יחזור, ליברמן ייבחר, אלי ישי יישאר. שום כלום. אין כאן דין, אין דיין, אין נקם ואין שילם.

כן, אז חשבתי שזה מה שראוי לכתוב ביום שאחרי הפצצה העקרה של המבקר. אבל הגיעה אנסטסיה והכניסה את כולנו לפרופורציות. יש דברים חשובים בחיים, והמרמרה היא ממש לא אחת מהם. וערוץ 10 ייסגר לא בגלל החובות שלו, ובטח לא בגלל אדלסון – אלא רק בגלל שהוא מעודד ילדים להיות הומואים. כן אנסטסיה, את היא חיינו האמיתיים כאן. לא ביבי ולא ברק, לא השייטת ולא הסיירת, לא המבקר ולא מבוקריו. אנסטסיה אהובתנו. מה היינו עושים בלעדייך. איך היינו שורדים את הלחות הזאת. הו אנסטסיה, איזה מזל שאת קיימת. כי אם לא היית מפציעה לחיינו, לא היה לנו שום סיכוי להמציא אותך.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן