במחקר חדש שמפרסם מרכז אעלאם, הוא מוצא כי ההתייחסות לנושא זכויות אדם במדיה הישראלית לוקה בחסר וכי השיח בנושא זה מתמקד לרוב בקהל הישראלי-יהודי. המחקר מוצא, כי יחד עם גל המחאות החברתיות הגבירה התקשורת את ערנותה סביב סיקור נושא העוני

מאת אורה עריף כץ

מרכז אעלאם מגדיר את עצמו כמרכז מדיה לערבים פלסטינים בישראל. הוא פועל כמוסד ללא כוונות רווח וממוקם בנצרת. המרכז שהוקם בשנת 2000 מורכב מעיתונאים ואנשי אקדמיה והוא הציב לעצמו שורת מטרות, בהן קידום יתר דמוקרטיזציה של המדיה הישראלית ויתר פתיחות של המדיה הישראלית לעיתונאות ערבית.

מחקרם של ד"ר אמל ג'מאל ושל חולוד מסאלחה, במימון האיחוד האירופי , זכה לכותרת: "שיח זכויות האדם בתקשורת העברית תלוי שייכות אתנית" ועיקריו מלמדים, כי מתוך מדגם של 1585 ידיעות וכתבות שנסקרו, התייחסו 384 אייטמים לנושאים הנוגעים לזכויות אדם (24%): " התקשורת הישראלית נוטה לתמוך בזכויות אדם כאשר מדובר בזכויות הקשורות לקהל היהודי-ישראלי ומתיישבות עם הקונסנזוס. התקשורת הישראלית מתעלמת משיח הזכויות שנוגע לחוק הבינלאומי ולאמנות בינלאומיות, גם כאלה שאותם אשררה ישראל", נמסר בהודעה לעיתונות שפרסם מרכז אעלאם, שמצא, כאמור, במחקרו כי ביחס למחקרים קודמים, חלה עלייה בסיקור נושאי העוני בתקשורת הישראלית.

המחקר, שהתפרש על פני ארבעה חודשים (מ-1 באפריל עד 31 ביולי 2011) עומד על מידת התייחסותה של התקשורת העברית לזכויות הפוליטיות, החברתיות, התרבותיות והדתיות של מכלול הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית. המדגם כלל 1318 כתבות עיתונות ו-267 אייטמים חדשותיים בטלוויזיה. מתוך 1,585 הכתבות שנבחנו  נמצאו כ- 252 כתבות בעיתונות הכתובה ו- 125 כתבות ממהדורות החדשות בטלוויזיה העוסקות בזכויות אדם.

ערוץ 10 הציג את המספר הרב ביותר של התייחסויות לנושא, כאשר כמעט 57% מכתבותיו שנכנסו למדגם התייחסו לנושאים הנוגעים לזכויות אדם. בערוץ 1 הגיע אחוז הכתבות שדנו בנושא לכ- 46%, ובערוץ 2,  ל- 41%.

בעיתונות הכתובה מובילים העיתונים הארץ וישראל היום (עם יתרון קל להארץ), שהקדישו כ-21% מכתבותיהם לנושא זכויות אדם,  בה בעת שמעריב ייחד לנושא כ-19% מהכתבות שבמדגם וידיעות אחרונות כ- 18%.

רוב הכתבות בנושא זכויות אדם (71%) עסקו, על פי המחקר באוכלוסייה היהודית בישראל, לעומת 10% שהתייחסו לאוכלוסייה הפלסטינית בתוך ישראל ועוד 9.4%  התייחסו לזכויות האדם של הפלסטינים החיים בשטחים. המתנחלים החיים בשטחים זכו לכ-3% מהסיקור ואילו ערביי מזרח ירושלים נזכרו ב- 1.3% מן הכתבות.

מרכז אעלאם מדגיש את 'שוליות הסיקור' כהגדרתו, של ערביי מזרח ירושלים שסובלים, לעמדתו, מהפרת זכויות אדם יום-יומית. המחקר אף טוען, כי הפרות  זכויות אדם על ידי צה"ל והמתנחלים אינן מקבלות התייחסות רבה בתקשורת הישראלית. הפרשנות למחקר קובעת, כי "במקרים בהם קיימת התייחסות כזו, הכתבות אינן תמיד תומכות במי שנפגעים מהפרת זכויותיהם".

לפיכך, טוען המחקר כי ההתייחסות להפרת זכויות אדם אינה חד ערכית והיא משתנה על פי זהות הקבוצה שזכויותיה נפגעות. עוד מסקנה עומדת על "חשש מובלע של התקשורת מהשימוש בשיח זכויות האדם או במושגים הלקוחים מעולם זכויות האדם ובמקום זאת ישנו שימוש במושגים רגשיים, האמורים לעורר סימפטיה או סלידה מאירוע או מהתנהגות כזו או אחרת".

בהתייחס למחאה החברתית, מצביע המחקר על הדגש שניתן לסיקור המחאה מבחינה כמותית ועל העובדה שהתקשורת לעתים ראתה עצמה חלק מן המחאה. לעומת סיקור אוהד יחסית של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה היהודית, טוען המחקר כי הפלסטינים בשטחים אינם זוכים לסיקור של הפרת זכויותיהם אלא בהקשר הבטחוני.

נקודת אור נדירה, בצד סיקור העוני, מוצא המחקר ביחס התקשורת לערביי ישראל, שבא לביטוי בתמיכה בזכויותיהם. "דפוס זה בלט במיוחד בתקופה שבה הרבנים דרשו לא להשכיר דירות לערבים". ועוד נקודה חיובית: "בבחינת הפרמטרים של בולטות, נמצא כי כאשר ישנן ידיעות המתייחסות לזכויות אדם, הן לרוב ממוקמות בעמודים הראשונים ובשטח שהוא מעל לרבע עמוד, עם תמונה, ובחצי העליון של הדף. בטלוויזיה הם מהווים את האייטמים הראשונים של מהדורות החדשות".

כאמור, המחקר, שהוא בחלקו כמותני ונשען על נתונים אובייקטיביים, זוכה לא אחת לפרשנות של החוקרים מנקודת ראותם האישית והיו עשויים להתפרש בצורה שונה על ידי חוקרים אחרים. מבחינה זו, בולט במחקר הנרטיב הפלסטיני, שאת מטרותיו מייצג מרכז  אעלאם.