Skip to content

היום יומולדת, ולהפגיש את הבחור החדש עם החבר'ה זו נקודת ציון בקשר

באמת אין לי סיבה קונקרטית לא לתכנן איתו עתיד קרוב או רחוק. בסך הכל הוא אחלה בחור, מהזן הנדיר שחשבתי שכבר אזל מהמדפים. סקס ייאוש ויונה יהב, פרק 9. מאת עופרי כרמלי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

באמת אין לי סיבה קונקרטית לא לתכנן איתו עתיד קרוב או רחוק. בסך הכל הוא אחלה בחור, מהזן הנדיר שחשבתי שכבר אזל מהמדפים. אבל שוב ושוב אני מגלה שכל מה שאני מצליחה להגיד עליו לחברות שלי זה כל מיני חצאי-קיטורים על מה שהוא לא עושה ללב שלי. סקס ייאוש ויונה יהב, פרק 9 

מאת עופרי כרמלי

>>> הפרק הקודם: הוא לא מצליח לדבר אל בלוטות הרגש שלי, אבל אני רוצה להתאהב בו

תמיד כשיום ההולדת מתקרב הוא מבשר על בואו בהדרגה: בהתחלה הוא מתגנב לקרטון ביצים, אחר-כך הוא מתגלה באופן אגבי על גבינת שמנת, אחרי כמה ימים הוא מופיע על קרטון החלב, ולבסוף מתנוסס בגאון על הסנדוויץ' מהמכונה. כך או כך, הימים נקפו ויום ההולדת שלי התקרב.  הראל ואני יצאנו עוד פעמיים, והוא המשיך להיות די מושלם, כלומר, למעט הפרט הקטן הזה שהוא לא עורר בי שום רגש, אבל אולי זה כבר חוסר המושלמות שלי.

מסיבה
עוד לא הייתי בטוחה שהגיע הזמן (צילום: FreeDigitalPhotos.net)

אירגנתי מסיבה ב"סליק" לכל החברים, משהו בסדר גודל בינוני, וידעתי שזו הזדמנות טובה להכיר לו אותם, אבל עוד לא הייתי בטוחה שהגיע הזמן. בכל זאת, להפגיש את הבחור החדש עם כל החברים זו נקודת ציון בקשר, כזו שאומרת שאני מתכננת איתו איזשהו עתיד, אפילו אם זה רק עתיד קרוב. ובאמת אין לי איזשהי סיבה קונקרטית לא לתכנן איתו עתיד קרוב או רחוק. בסך הכל הוא אחלה בחור, מהזן הנדיר שחשבתי שכבר אזל מהמדפים. אבל שוב ושוב אני מגלה שכל מה שאני מצליחה להגיד עליו לחברות שלי זה כל מיני חצאי-קיטורים על מה שהוא לא עושה ללב שלי, מסויגים באמירות מסוג ה-"אבל בסך הכל הוא ממש חמוד".

חמוד זו דווקא מחמאה מצויינת בעיניי

שלא תבינו אותי לא נכון, חמוד זו דווקא מחמאה מצויינת בעיניי, מעין הכללה של אישיות ומראה חיצוני. אני אוהבת בחורים חמודים, אבל בחור שאחרי ארבעה-חמישה דייטים כל מה שיש לי להגיד עליו מתמצה בזה, חוששתני שיש כאן מקום לדאגה. בשלב הזה, אם הבחור הוא מעבר לחמוד, בדרך כלל תשמעו ממני ציטוטים מדוייקים של דיאלוגים ארוכים שניהלנו, אינספור תהיות קיומיות על מה מסתתר מאחורי המשפט "אני מת על כלבים אבל זו מחויבות גדולה מדי בשבילי", טלנובלה יומית בשלושה ערוצים סביב הסוגיה למה הוא לא התקשר עדיין החל משמונה בבוקר, ובעיקר – חיוכים מאוזן לאוזן בכל איזכור של שמו.

הראל עורר בי מצד אחד את הביטחון שהוא בעניין, מתנהג לפי הספר, מתקשר בזמנים המקובלים, מציע דייטים בתדירות הגיונית, לא לוחץ יותר מדי, פותח דלתות, מחמיא על שמלות, ומידי פעם מציין כמה אני מתוקה וכמה הזמן במחיצתי עובר בנעימים. אבל אני חושבת שמה שבאמת הציק לי, זה שלמרות כל המחמאות האלו שפוזרו לכיווני לא הרגשתי מוחמאת, הרגשתי כמו הבחורה הגנרית ששומעת את הדקלום נטול הרגש שהוא התאמן עליו בבית. ובכל זאת חשבתי, בסך הכל מדובר בהייטקיסט טכניוני-לשעבר, אולי זה כל הרגש שהוא מסוגל להביע במילותיו, זה לא אומר שהוא בהכרח לא מתכוון אליהן.

דחיתי את ההחלטה אם להזמין אותו ליום ההולדת שלי, עד שבאחת משיחות הטלפון שלנו, יומיים לפני המאורע, הוא סיפר שהוא נוסע בסופ"ש להורים במרכז.

"אוי חבל, דווקא רציתי להזמין אותך ליום הולדת שלי, אבל אתה לא תהיה פה", שמעתי את עצמי אומרת, ולפני שהחלטתי אם התכוונתי לזה או שבאמת מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, הוא אמר "אה, זה היומולדת שלך? לא היה לי מושג, אז אני אשאר פה, מקסימום אני אסע להורים בשבוע הבא".

שלחתי אותו לקבל רשות מאמא

וואלה. המממ… אמרתי כבר שהוא חמוד? הוחמאתי מזה שהוא מוכן להישאר בשבילי, אבל לא רציתי להסתבך עם ההורים שלו על ההתחלה, הרי אם יש איזשהו עתיד למערכת היחסים הזו אני סומכת על עצמי שעוד אעשה את זה בהמשך, אז שלחתי אותו לקבל רשות מאמא.

"לאמא שלי אין בעיה שאני לא אבוא הסופ"ש, רמזתי לה שמעורבת בסיפור בחורה, ומבחינתה אני יכול להישאר בחיפה גם כל החודש, אולי אפילו כל השנה". אחח… אמהות נואשות זה חינני כמעט כמו הבנים שלהן.

אז הוא בא ליומולדת, הביא לי מתנה, קלע בול לטעם שלי בספר שתכננתי לקנות בעצמי, נראה חתיך משגע, התנהג למופת ומצא חן בעיניי כל החברים שלי. א' גררה אותי לשירותים, צבטה אותי חזק, הכריזה שהוא מהמם והכריחה אותי להישבע שאשמור אותו לפחות חודש, בונה על כך שהנידיות שלי כבר תחזיק את זה אחר-כך. מבוסמת מיותר מדי קאווה וצ'ייסרים ומההצלחה המסחררת של הראל נשבעתי לה באלוהי-כל-חצאיות-המיני-והעגילים-הנוצצים שאני אשאיר אותו חודש. "עם אופציה להארכה!" היא ניסתה לסחוט את הלימון, אבל אני כבר חזרתי לשולחן.

אחרי שכולם התפזרו, הראל החזיר אותי הביתה והמשיך דרומה להורים. על מפתן הדלת חיכה לי זר פרחים ענק עם כרטיס ברכה:

יום הולדת שמח,
שפע ברכות ואיחולים,
אל תפקששי את זה!
עיריית חיפה

למטה התנוססה החתימה של יונה, ולידה הופיעה כוכבית קטנה, בתחתית הדף הייתה הערה בכתב יד, "הפרחים בחירה שלי. מזל-טוב כפרה! דינה. נ.ב. חתיך ההראל הזה שלך, ראיתי אתכם בציר מוריה".

המשך ביום שישי הבא

צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net

3 Comments

  1. מיכלי מותק
    27 ביוני 2012 @ 23:45

    משובח! ובתור חיפאית לשעבר יונה יהב המלך!

    • שרית פרקול
      28 ביוני 2012 @ 12:32

      מיכלי מותק, טוב לראות אותך כאן 🙂
      שמחה שגם את עוקבת אחרי הטור המהנה של עופרי כרמלי.

    • עופרי כרמלי
      7 ביולי 2012 @ 20:58

      תודה! יונה יהב רוק'ס… 🙂

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן