סיור אל העבר: פה היה ביתו – כפר בירעם

טומי מגזל בן ה-84 סיפר לנו איך נראתה מלחמת 1948 בעיניים של כפרי צעיר, ערבי, נוצרי. "השנה זו השנה. השנה נחזור", הוא אומר באופטימיות בלתי נדלית מאת שי פרנס היה קר ביום שישי בבוקר בגבול הצפון. קר מאוד. לבשתי שלוש …

Print Friendly

טומי מגזל בן ה-84 סיפר לנו איך נראתה מלחמת 1948 בעיניים של כפרי צעיר, ערבי, נוצרי. "השנה זו השנה. השנה נחזור", הוא אומר באופטימיות בלתי נדלית

מאת שי פרנס

היה קר ביום שישי בבוקר בגבול הצפון. קר מאוד. לבשתי שלוש שכבות ועדיין רעדתי קלות. טומי מגזל, בן 84, לבש פחות ממני ולא חבש כובע צמר וצעיף, אבל כנראה היה לו חם. מגזל הדריך את הקבוצה במה שהיה פעם ביתו – כפר בירעם.

הריסות כפר בירעם (צילם: שי פרנס)

את הסיור לכפר בירעם יזמו חברי תנועת "קול אחד" (אני חבר בתנועה, אך לא מיוזמי הסיור). את עלילות הכפר ידענו פחות או יותר, אבל מעולם לא פגשנו מי שגר בכפר.

מגזל התחיל את הסיור בבית הקברות הנוצרי בו עדיין מקפידים לקבור ולהיקבר בני הכפר. משם הגענו לכפר עצמו ולכנסיה העתיקה.

שם, על רקע הבתים ההרוסים, הוא סיפר לנו איך נראתה מלחמת 1948 בעיניים של כפרי צעיר, ערבי, נוצרי. הוא סיפר שחיילים בצבא של קאוקג'י היו חסרי מושג בסיסי בחיילוּת, ולא פעם מכרו את הנשק שלהם כי פשוט לא ידעו להשתמש בו, וממילא  לא היתה אספקה של מזון או תחמושת.

הוועדה של הכפר החליטה מראש לא להילחם, אומר מגזל: "החלטנו להישאר בכפר ולא לברוח ללבנון ולקבל את צה"ל בדגלים לבנים".

אחרי שלושה ימים, בהם כמעט כל כפרי הסביבה ברחו, הגיע לבסוף חייל 'לכבוש' את הכפר. "בהתחלה הכל היה בסדר", אומר מגזל, "אמרו לנו שאנחנו יכולים להישאר רק לא לצאת מהכפר. שמחנו, נשארנו בבית".

אחר כך היה עוד יותר טוב. "אמרו לנו שמותר גם לצאת לעבד את השטח החקלאי ושנקבל תעודות זהות ישראליות. לא יכול להיות יותר טוב מזה", אומר מגזל. אבל בשלב ההוא נגמר ירח הדבש של הבירעמים עם המדינה הצעירה.

השר לענייני מיעוטים דאז, בכור שלום שטרית, הבטיח לתושבים שהם צריכים להתפנות לשבועיים בלבד לכפר הסמוך, כדי לאפשר לצבא להתכונן להתקפת נגד. עשרה שומרים הושארו בהסכמה לשמור על הציוד. לאחר חצי שנה גורשו השומרים והציוד נעלם. תושבי כפר בירעם מעולם לא הורשו לחזור לכפר.

"אין לי בעיה איתך, יש לי בעיה עם הממשלה"

מגזל מספר כיצד הוחכרו שטחי היבול של הכפר, ואף הם עצמם נאלצו לעבוד בהם כעבודות דחק. "אחד היהודים אמר לי – איך אני יכול לעבוד כשזו בעצם האדמה שלי. עניתי לו: אם זה היה סכסוך ביני לבינך הייתי מוריד עליך את השופל וזהו. אבל אין לי בעיה איתך, יש לי בעיה עם הממשלה". מגזל מספר שעד היום תושבי ברעם, הקיבוץ שיושב על חלק מאדמות הכפר המקורי, מצדדים בתושבים המקוריים.

סיפורי הזוועה של מגזל ממשיכים: כיצד נאלצו לישון במערות מסביב לכפר בקור של אז, כיצד מתו תינוקות הכפר מרעב וכפור, כיצד ראו את בתיהם מועלים באש על ידי הצבא מהגבעה הסמוכה.

מגזל גם מספר על הפעמים שהם באים להתפלל בכנסיה ולטפל בבית הקברות: "את השירותים שבנינו הרסה הממשלה. מה, אנחנו בונים כור אטומי?" הוא שואל במרירות. מגזל מפרט על המאבק המשפטי הממושך  שמנהלים אנשי הכפר וכיצד שוב ושוב בית המשפט מאשר את חזרתם, אך כמובן בתנאי שתנאי הביטחון הלא ברורים לא יפגעו.

"אחרי המלחמה חשבנו שנחזור, אחרי כל מלחמה. גם בגין אמר שנחזור,  אבל אז היה לבנון. גם ממשלת רבין הקימה ועדה שתיכננה את החזרה לכפר, וב-2002 היתה פעם אחרונה שבית המשפט אמר שנחזור. השנה זו השנה. השנה נחזור", אומר מגזל.

"אני נאמן למדינה. מעולם לא הלכתי נגד המדינה"

לא ייאמן איך האיש הזה עדיין מאמין. הוא ממשיך: "אני נאמן למדינה. מעולם לא הלכתי נגד המדינה. אני גר פה ואזרח פה וזו המדינה שלי ואני אוהב את המדינה. אבל מגיע לי הזכויות שלי".

אני חושב שהאיש המבוגר והנמרץ הזה אימץ את השיח הליברמני. הוא אולי נאמן למדינה, אבל האם 'המדינה' נאמנה לו?אחרי השיחה הארוכה בכנסיה מוביל אותנו מגזל בכפר ההרוס: "פה היה הבית של הדוקטורו, ומתחת האורווה לסוסים שלו", הוא מצביע. "פה היה בית הספר ופה בית ספר נוסף של הכנסיה".

טומי מגזל בביתו ההרוס עם הבאר שחפר (צילום: שי פרנס)

לקראת סוף הסיור הוא לוקח אותנו מעט פנימה ואומר בפשטות "זה הבית שלי". הוא מסביר איפה היה החדר וכיצד הוא ואחיו חפרו את הבאר הסמוכה.

באוטובוס חזרה מתווכחים כמה ישראלים על הסכסוך הישראלי פלסטיני, שתיים מתוכן נוצריות ערביות השאר יהודים ויהודיות. כולם חזרו הביתה. חוץ מטומי.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה בארץ, דמוקרטיה, חברה וסביבה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על סיור אל העבר: פה היה ביתו – כפר בירעם

  1. פינגבאק: פה היה ביתו « ימים מוזרים

  2. מאת נעמי‏:

    אחלה כתבה! לשנה הבאה בבירעם….