Skip to content

בדרום ת"א קמה "מדינת נשים וילדים" אפריקנים במימון האו"ם

הנשים והילדים מאפריקה הגיעו היישר למתחם מיוחד שאותו מפעילה עמותת ardc בדרום תל אביב. את השכירות מממן האו"ם ותורמים בארץ ובחו"ל מספקים את כל יתר צורכיהם: בריאות, חינוך, רווחה ומצרכי מזון בסיסיים. התושבים המקוריים אומרים: לקחו לנו את השכונה. מאת יפה נבו
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

הנשים והילדים מאפריקה הגיעו היישר למתחם מיוחד שאותו מפעילה עמותת ardc  בדרום תל אביב. את השכירות מממן האו"ם ותורמים בארץ ובחו"ל מספקים את כל יתר צורכיהם: בריאות, חינוך, רווחה ומצרכי מזון בסיסיים. התושבים המקוריים אומרים: לקחו לנו את השכונה

מאת יפה נבו

באחד הרחובות הקטנים בדרום תל אביב יושבות שתי נשים מאריתריאה על כסא במדרכה הנושקת לחדר הקטן בו הן מתגוררות ב"מדינת הנשים והילדים", מתחם הקרוי בפי המרכז לקידום פליטים אפריקנים ardc  – המקלט.

ילדי הפליטים (צילום: ציפי מנשה)
ילדי הפליטים (צילום: ציפי מנשה)

כל אחת מהן מחזיקה תינוק, שני תאומים של הצעירה בת ה-18, תולדה של אונס אכזרי שעברה לפני שברחה מאריתריאה. כמו רבות כמוהן, שהגיעו בדרך לא דרך למצרים וחלקן אף נאנסו שוב על ידי בדווים, הן הגיעו לישראל בתקווה לחיים טובים יותר. כאן, בשכונת שפירא, שהפכה לא מכבר לישראל השלישית ומאוכלסת רובה ככולה בפליטים/מהגרים, הן קיבלו אוטומטית קורת גג. מבחינה זו גורלן הרבה יותר טוב מזה של הגברים, הנזרקים אל תוך מציאות קשה ונאלצים להסתדר בכוחות עצמם.

כל דירה חולקה לחדרים, ובכל חדר מתגוררות שתי משפחות לפחות

אבי סופר (צילמה: ציפי מנשה)
"רוצים להגן עליהם". אבי סופר עם סלים שקלעו נשות המיתחם (צילמה: ציפי מנשה)

פגשנו במתחם את אבי סופר, עובד במרכז ובין האחראים על המתחם. הוא היה חשדן כלפינו, ורק לאחר שיחה קצרה הסכים לספר על הפעילות המבורכת של המרכז לעומת השיח הציבורי נגד הפליטים.

-לפני יומיים סולקנו מהמתחם על ידי שני גברים שהציגו את עצמם כספונסרים משוויץ שרכשו את המקום עבור הפליטים. איך אתה מסביר את השליטה שלכם על מתחם בישראל שהוא ציבורי ופתוח?

"אנחנו נתקלים כל יום בביקורים של עיתונאים, שמצלמים אותם בלי לקבל רשות, שואלים שאלות, מטרידים. אנחנו רוצים להגן עליהם".

-מי מממן את השכירות הגבוהה?
"את כספי השכירות במקלט הזה מממן האו"ם, ואת כל הצרכים האחרים המרכז מממן מתרומות. אנחנו דואגים להם לחינוך, בריאות, מצרכי מזון בסיסיים ואנחנו הכתובת שלהם בישראל".

כל אישה שמגיעה עובדת תשאול, מה שקרוי בז'רגון המקצועי "אינטייק", וכבר מסווגים אותה לפי קטגוריה של נזקקות ועל פי התשאול משבצים אותה במקלט. מתחם המקלט או אוסף של דירות בשכונת שפירא, סמוך לתחנה המרכזית, כל דירה חולקה לחדרים, ובכל חדר מתגוררות שתי משפחות, לפעמים גם יותר.

לעתים החדרים ללא חלונות, מחניק שם וצפוף. שגרת הבוקר מורכבת משליחת הילדים למסגרות הגן ובית הספר, חלק מהאימהות עובדות וחלק לא. בכל שעה שתגיעו לכאן תראו אמהות יושבות עם תינוקות בחוץ, תינוקות שכובים על המיטות ללא כל גירויים של צעצועים. האימהות לא נלחצות מהבכי של התינוקות ולא אם התפתחותם תקינה אם לאו, לא מסתובבות טרוטות עיניים וגם לא מתלוננות על מכאוביהן כנושאות בעול, גם בעבודה בבוקר וגם תחזוקת הבית והדאגה לבישול ולמזון, כשהתינוקות על גבן. הילדים, בהתחשב בתנאים, נראים חסרי דאגות, בעלי בטחון עצמי, מחייכים, לבביים, כאילו הם מאושרים. והם כנראה שמחים בחלקם, נולדו לתוך המציאות הזו והסתגלו אליה כמו שרק ילדים יודעים.

 * * *

קשה להאמין, אבל זהו מתחם הנשים והילדים הרביעי שהקימה העמותה, שהוקמה על ידי יוהנס באיו, ממוצא אתיופי, ב-2004, והוא מוכר בעולם כמקום שבו באים סטודנטים להתנדב. אבי אהרוני,  ממינסוטה שבארצות הברית, מספר: "הכנתי תכנית ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. מבית הספר נתנו לי כמה הצעות להתנדב בבתי חולים, ובכל מיני מקומות, אני החלטתי לעזור לפליטים, זה נשמע טוב, נראה לי משהו שיש בו ערך לסייע לאנשים שאין להם כלום בעצם והם צריכים להתחיל את החיים ממקום קשה".

הילדים שחוזרים בשעת צהריים מבית הספר נתלים עליו ומחבקים אותו. "לא ידעתי שנושא הפליטים הוא בחדשות ונושא כל כך חם בישראל. בהתחלה פחדתי שאולי יקרה לי משהו, אולי הם יהיו אלימים. אבל אני נמצא כאן שלושה חודשים ואני מאד מרוצה".

אבי אהרוני (צילום: ציפי מנשה)
הילדים אוהבים אותו. אבי אהרוני (צילום: ציפי מנשה)

אבי סופר מספר שאהרוני הוא "ליצן החצר" של המתחם והוא מצחיק את הילדים, לכן הם נדבקים אליו. הוא מרכז אותם לפחות פעם בשבוע לפעילות, מכין איתם שיעורים ובעיקר מנסה לעזור להם לבנות סדר יום נורמטיבי בתוך עולם של כאוס, מתחים, כעסים, חוסר שקט, עולם לא בטוח.

-מה הם הכי צריכים כאן במתחם?
"הם צריכים אהבה וסדר. המון אהבה, זה מה שצריך לתת להם. כי הם מקבלים כאן מכות ואוכל. לאף אחד אין סבלנות, כי כולם מתוחים ועצבניים מהמצב".

פעילים בעמותה משפצים את המתחם מצד אחד ומטפחים את הרוח בפרויקטים להעצמת נשים. הם פתחו גן ילדים חדש במקום הישן, שהיה שייך לאישה מסודאן שהוחזרה לפני שבוע למדינתה והגן נשאר סגור. הנשים מכינות סלים מחומרים ממוחזרים, עושות ירידים ומוכרות את הסלים. חלקן יוצאות לעבודת כפיים, בעיקר בניקיון. הילדים לומדים בבתי ספר בתל אביב וחוזרים כל יום למתחם. "אני לא אוהבת לחזור לשם", אומרת דניאלה, תלמידת כיתה ב' שחזרה הביתה עם אחיה ראובן בכיתה א'.

-למה?
"כי זה לא נעים כמו בבית הספר. אנחנו גרים במקלט".

אחיה מהנהן, הוא מסכים עם אחותו ומחייך בפה מלא שיניים צחורות וקטנות הבולטות על צבע עורו, ועם המון אור בעיניים.

"בערב כבר אי אפשר לעבור כאן. כי כל הכביש מכוסה במזרונים"

בזמן שמתחם הנשים מנסה להסתגל לשגרה כלשהי בצפיפות איומה ובתנאים קשים, בעזרת מתנדבים ועובדים בעמותה, תושבי השכונה המעטים המתגוררים עדיין ברחוב סובלים ובעיקר לא מאמינים שהחיים שלהם הפכו לחיים בתוך גטו.

פליט ישן בתוך מתקן שעשועים (צילום: ציפי מנשה)
"רוצים אותם בארץ? שייתנו להם תנאים". פליט ישן במתקן שעשועים בגן (צילום: ציפי מנשה)

"הם לקחו לנו את השכונה", אומרת אחת השכנות בכעס, "בערב כבר אי אפשר לעבור כאן. כי כל הכביש מכוסה במזרונים. הילדים משחקים כדורגל ושברו לי את השער חמש פעמים. הגיהנום אצלנו כבר כאן. ביום שישי אחר הצהריים פינו את פחי האשפה, הכל היה נקי, אחרי שלוש שעות כל הזבל נשפך מהפחים. לא להאמין. יש לי עכברושים בתוך הבית, שברו לי מצלמה כי רציתי לצלם את הנזקים, טרור יש כאן. תארי לך בערב הוציאו בלוני גז וכיריים באמצע הרחוב והתחילו לבשל. ההישרדות כאן היא שלנו לא שלהם".

-אז מה הפתרון?
"אני אוספת את כל הדיירים לשביתה. אנחנו לא נשלם ארנונה, כי אין לנו סיבה. אין לנו חיים כאן. אני הולכת להלשין על בעלי הבתים למס הכנסה, שהפכו בתים לכוכים שאפילו את הכלב שלי לא הייתי מכניסה לשם. לא ייתכן שבמדינה נאורה כמו ישראל, בלב תל אביב, החיים שלנו יהפכו לגיהנום. רוצים אותם בארץ? שיתנו להם תנאים, ולא על חשבון תושבי מדינת ישראל שמשלמים מיסים ושעשו צבא. הזמנתי כמה פעמים שוטרים, שרצו לעצור אותי כי איימתי לשרוף את הרחוב בבחינת תמות נפשי עם פלישתים. אחרי האיומים שלי, השוטרים דיברו איתם והמצב נעשה קצת יותר נורמלי. בכל מקרה, זה סיוט".

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן