בה בעת שכל העיניים נשואות אל המחאה החברתית, מתנהל בשקט תהליך חקיקה של חוק חדש המגלם בתוכו סכנות ממשיות לדמוקרטיה. כידוע, במהלך כל שנות קיומה של רשות השידור שהיא גוף שידור ציבורי, אנו עדים לטענות על התערבות פוליטית בוטה בתכניה. מרגע שקמו הערוצים המסחריים המתחרים, נפתח פתח לשידור בלתי תלוי, אלא שעתה מנסה הממשלה לתחוב ידיה גם לשידורים אלה.

החוק החדש מצדד באיחוד כל הגופים המפקחים על ערוצי השידור המסחריים תחת קורת גג אחת, אלא שקורת הגג הזו היא הממשלה. האיחוד שבעבר זכה לכינוי "ברית המועצות", מנומק בכך ש "הקמת רשות ומועצה לשידורים מסחריים בטלוויזיה וברדיו נועדה ליצור גוף רגולטורי אחד, שירכז תחת כנפיו את סמכויות ההסדרה המצויות היום בידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו והמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין. במסגרת הרשות תפעל מועצה ציבורית, שתהיה עצמאית במילוי תפקידיה, והיא תופקד על כלל ההסדרה של תחום השידורים".

המטרה המוצדקת הזו, האמורה למנוע כפילויות מינהליות שקיימות זה שנים, ומועלית כמעט בכל הרכב ממשלתי במהלך השנים עד לגניזתה אחר כבוד, מסתירה מאחוריה מהלך בוטה של התערבות ממשלתית, שכן כל החלטה משמעותית במסגרת הרשות החדשה, כל מינוי של חבר מועצה ושל היו"ר, כולם מופקדים בידי שר התקשורת: קרי, בידי הממשלה.

החקיקה הזו מחלקת לבעלי הערוצים גם סוכריה: ביטול דמי הרישיון ודמי הזיכיון והמרתם באגרות. הטלת אגרות שגם היא נתונה לשיקול דעתו של שר התקשורת: "מוצע במסגרת התזכיר לבטל את דמי הזיכיון ודמי הרישיון השנתיים ולהחליפם במתן סמכות לשר לקבוע אגרות בעד מתן רישיון או זיכיון וכן אגרות שנתיות, שעל מורשה לשידורים לשלם בעד שידוריו. כן מוצע להסמיך את השר לקבוע את הדרכים והמועדים לתשלום אגרות כאמור, לרבות הצמדתן למדד וגביית ריבית פיגורים".

החוק הזה סוגר קצוות מכל הכיוונים, כשהוא מבטיח כי הרשות החדשה תהייה רשות פנים ממשלתית: "הקמת הרשות האמורה מהווה צעד ראשון לקראת הקמתה של רשות לאומית לתקשורת, אשר תהיה מופקדת על כלל ההסדרה בתחום התקשורת – הן של תחום הבזק (טלקומוניקציה) והן של תחום השידורים (למעט השידור הציבורי). זאת, בהמשך להחלטת הממשלה מיום 2865 בנושא הקמת רשות לאומית לתקשורת ובהמשך להצעת חוק הרשות הישראלית לתקשורת, התש"ע –2010 ".

גם אם כיום כולנו (חוץ מבעלי חברות התקשורת) נהנים מפעילותו הנועזת של השר משה כחלון, אין הדבר מבטיח כי בעתיד ימונו שרי תקשורת שאינם 'יסמנים' של ראש הממשלה ושיות כנועות של בעלי ההון. ההיסטוריה מלמדת, כי הרוב המכריע של שרי התקשורת בעבר לא העזו להתייצב נגד בעלי ההון, והתירו למדיניות הקפיטליסטית החזירית להשתרש ולהתעצם. הפקדת הסמכות בידי השר למנות אנשים לתפקידי מפתח ולקבוע תשלומי אגרות לבעלי הון, שיגיעו אליו עם משלחות של לוביסטים וסיפורי אלף לילה ולילה על הפסדיהם הניכרים וזאת גם בגיבוי של גורמים ממשלתיים, מעמידים בספק גדול את יכולתו של כל שר לעמוד בפרץ מול כוחות אלה.

עצם העובדה שהרשות החדשה תהייה אחראית לא רק על ערוצי הטלוויזיה המסחריים, אלא גם על תחום הטלקומוניקציה, מפקידה בידיה כוח עצום, שקל להתעוור למולו, בעיקר כשהממשלה המכהנת דוגלת במדיניות הפרטה ומעודדת פעילות של בעלי הון.

כיום, מסביר תזכיר החוק שהוכן במשרד המשפטים:

"תחום זה מאופיין בריבוי רשויות הסדרה: המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין (להלן – המועצה לשידורי כבלים ולוויין), בסיועה של מינהלת הסדרת השידורים לציבור במשרד התקשורת, מסדירה את תחום שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית למנויים (שידורי הכבלים ושידורי הלוויין); הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (להלן – הרשות השניה) ומועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו (להלן – מועצת הרשות השניה), מסדירות את תחום שידורי הטלוויזיה והרדיו המסחריים לציבור. בנוסף, רשות השידור ומוסדותיה פועלים כגוף מבצע ומסדיר בתחום שידורי הטלוויזיה והרדיו הממלכתיים"

האבסורדיות של המציאות הזו לא נעלמה מעיני המחוקקים גם בעבר. תזכיר החוק אף מעלה נשכחות עם הצעה שהוגשה עוד בינואר 2002, על ידי שר התקשורת אז ראובן ריבלין, שהסמיך צוות בראשות גיל סמסונוב להכין הצעה לארגון מחדש של הרגולציה של שידורי הטלוויזיה המסחריים. כבר אז המליץ הצוות על מיזוג פעילות הרשויות. אגב, באותה תקופה ובתקופה שקדמה לה זכה רעיון זה לכינוי "ברית המועצות". ההצעה לא עברה אז את שלבי החקיקה בכנסת. בשנת 2005 שוב התקבלה החלטת ממשלה בנושא. ובשנת 2009, תנחשו? התקבלה החלטה על איחוד המועצות.

הנה כמה מסעיפי תזכיר החוק:

מוצע כי עיקרי המבנה של הרשות יהיו אלה:

(1) הרשות תוקם כרשות מאוחדת להסדרת תחום השידורים המסחריים.

(2) הרשות תוקם כרשות פנים ממשלתית, שבמסגרתה תפעל מועצה אשר תוקנה לה מירב העצמאות לצורך מילוי תפקידיה והפעלת סמכויותיה עפ"י דין, תוך שהיא תונחה ע"י שיקולים מקצועיים וציבוריים.

(3) המועצה תמונה ע"י הממשלה, כמועצה ציבורית, המורכבת מעשרה נציגי ציבור ובראשה יושב ראש אשר יהיה עובד מדינה. הרכב המועצה לשידורים מסחריים ישקף את הניסיון והידע המקצועיים והציבוריים הנדרשים להסדרת תחום השידורים, בשים לב להיבטים המיוחדים הכרוכים בהסדרת תחום השידורים המסחריים. חברי המועצה יהיו בעלי מעמד וניסיון משמעותיים בתחומי פעולתה של המועצה. המועצה לשידורים מסחריים תפעיל את סמכויותיה הן מכוח חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן- חוק התקשורת), והן מכוח חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן 1990 (להלן – חוק הרשות השניה), אשר מוצע, במסגרת תזכיר זה, לשנות את שמו לחוק השידורים המסחריים לכל בטלוויזיה וברדיו, התש"ן – 1990 (להלן – חוק השידורים המסחריים).

(4) יושב ראש המועצה יהיה גם מנהל הרשות ויהיה ממונה על ביצוע תפקידי הרשות.

הממשלה תמנה מועצה לשידורים מסחריים בת 11 חברים. (השר יבחר בחברי המועצה מתוך רשימה שתציע ועדת איתור)

מוצע כי יו"ר המועצה יהיה עובד מדינה. נוכח חובת הנאמנות של חברי המועצה כלפי הציבור, מוצע להחיל עליהם נורמות והסדרים מסוימים החלים על עובדי המדינה, כדי להשוות את מעמדם של חברי המועצה למעמד עובדי המדינה בכל הנוגע לחובותיהם ולמעמדם הייחודי כלפי הציבור. לעניין זה, מוצע להחיל על חברי המועצה, בין השאר, הסדרים שחלים על עובדי המדינה בעניין מניעת השתתפות בפעילות פוליטית, הגבלת עיסוק לאחר פרישה מהמועצה, והקניית מעמד מיוחד לעניין נזיקין או פגיעה בהם.