יש לי לא מעט טענות ל"מנהיגי המחאה" של הקיץ. אבל הטענה כי מדובר באנשים לא אותנטיים היא טענה מטופשת, שנסמכת על דעות קדומות ועל חוסר הבנה בסיסי של החברה בה אנחנו חיים 

מאת רן מלמד

שולמית אלוני, הכוהנת הגדולה של זכויות האזרח, מתגוררת כבר עשרות שנים בכפר שמריהו. בקצהו הרחוק של אחד מהרחובות הראשיים של הכפר נמצא הצריף השוודי שלה. לא וילה בעלת שלשה מפלסים, בלי בריכת שחייה בחצר, בלי חנייה מקורה לשלוש מכוניות, אחת מהן ג'יפ, בצניעות אמיתית, מוקפת בספרים וירוק של דשא ופרחים, חיה לה אחת מהנשים האותנטיות ביותר שהובילו מחאה חברתית מתמשכת בישראל.

לא אשכח איך בתחילת שנות ה-90, כשאלוני היתה שרת חינוך, אירע פיצוץ במפעל תע"ש לא רחוק מהכפר. לא היו נפגעים בנפש, אבל בצריף השוודי שלה נגרמו נזקים, אחרי הפיצוץ נוצר חלל בין הגג לבין הקירות של הצריף. השב"כ רץ לתקן את המבנה וניסה על הדרך להוסיף הגנות מתוחכמות, כי הרי מדובר בצריף עץ. אלוני נסתה להתנגד. "המדינה לא צריכה לעשות את זה", אמרה. לקח זמן לשכנע אותה שהנזק הוא נזק שהמדינה גרמה.  האם זה הפך אותה לאותנטית פחות? תלמידיה של אלוני היו אלה שעזבו אתמול את הקואליציה בעיריית תל אביב במחאה על מדיניותו של ראש העיר, האם הם פחות אותנטיים רק משום שחלקם מתגורר במרכז תל אביב?

אני נולדתי וגדלתי בשכונת בקעה בירושלים, בן להורים אשכנזים עובדי מדינה. אבי עבד בשתיים, לפעמים שלוש משרות, כדי שלא יהיה חסר כלום על השולחן. לא היינו עניים, לא היינו עשירים. היינו מעמד ביניים שהתגורר שנים בדירה באיזור שנחשב לשכונת מצוקה והיום הפך לשכונת יוקרה.

בחופש הגדול תמיד יצאתי לעבוד, דמי כיס היו, בצמצום, לא חיים של מותרות, עם מכונית אחת, שכנים מעדות שונות ומקומות עלייה שונים. האם זה עושה אותי מספיק אותנטי למאבק חברתי? האם העובדה שיש לי רק שתי אחיות, שאחת מתגוררת ברמת גן והשנייה בארה"ב, עושה אותי פחות ראוי מכל אחד אחר כדי להוביל מהלכים של שינוי חברתי?

יש לי לא מעט טענות ל"מנהיגי המחאה" של הקיץ. אבל הטענה כי מדובר באנשים לא אותנטיים היא טענה מטופשת, שנסמכת על דעות קדומות ועל חוסר הבנה בסיסי של החברה בה אנחנו חיים. לא חייבים לאהוב את דפני ליף וחבריה, אפשר לאהוב את חלקם ולשנוא אחרים, רצוי וחובה לשאול שאלות כמו "איפה היית כל החורף הזה ומה בדיוק האג'נדה שלך" אבל להציג טיעון הגורס שמישהו שיצא למחאה אינו אותנטי כיון שהוא מתגורר במקום זה או אחר, מדובר על חוסר הבנה במקרה הטוב וטיפשות הגובלת בגזענות במקרה הגרוע יותר.

האם בשלב הבא יטען גל לאותנטיות המבוססת על מוצא? עדה? סוג הנעליים או הג'ינס? האם זה שאחד מן המוחים יגיע יום אחד לדיון כשהוא לבוש בחליפה יהפוך אותו באחת ללא אותנטי? אם פסלת את דפני ליף, האם תפסול גם את אורן פסטרנק בגלל שם משפחתו? האם רק מי שנולד בפריפריה הרחוקה הוא מנהיג אותנטי?

רני רהב יודע על איזה צד מרוחה החמאה 

רני רהב התבטא השבוע נגד המחאה. "צריך מבוגר אחראי", הוא טען. זה נכון. אבל באותה נשימה, בלי לבדוק, הוא תמך בגרסת המשטרה. בדיוק כמו שהוא נוהג מידי פעם, להביע את דעתו על סוגיות חברתיות חשובות כאשר הוא מוטה באופן חד לטובת הממסד או בעלי ההון המשלמים את שכרו. רני רהב יודע על איזה צד מרוחה החמאה, והוא מקפיד לשמור שהיא תמשיך להימרח בצורה אחידה ובלי פגע.

רהב גם קרא למשטרה "להיכנס במפגינים בכל הכוח". לידיעת רהב, אלימות לא חייבת להיות תמיד אלימות פיזית. היא יכולה להיות אלימות מילולית, שלטונית, ואפילו אלימות של מיעוט המחזיק ברוב ההון וחושב, שבעזרת סוללות של עורכי דין, יועצי תקשורת, רואי חשבון ואחרים, מותר לו לייצר שיח אלים המבוסס על פחד. זוהי אלימות. האם גם במקרה כזה יקרא רהב למשטרה "להיכנס בהם בכל הכוח"?

רהב קבע גם ש"יש לשנות את חלוקת הכסף מחדש כי הכסף ישנו, אבל הוא לא הולך למקומות שאנחנו רוצים. לא יעלה על הדעת שבתקציב מדינת ישראל לא יהיה סעיף במסגרתו ייבנו 100 עד 200 מגדלים לצעירים ששירתו בצבא, שיקבלו דירות לתקופה של עד 3 שנים בפיקוח".

ואני אומר – לראשונה אני מסכים עם רהב, אבל אני, בניגוד אליו, חושב שהמגדלים הללו צריכים לקום במקומות אטרקטיביים במיוחד, כמו רכבת צפון בתל אביב, ליד כיכר המדינה ובמקומות דומים, ושיגורו בהם גם זכאי הדיור הציבורי, משפחות חד הוריות וכן גם זוגות ותאים משפחתיים אחרים. אגב, השירות הצבאי לא צריך להיות קריטריון. שירות אזרחי בהחלט כן.

• באדיבות מתבונן חברתי – האתר של רן מלמד