עדות ראייה של ד"ר ארנה ריניירס מארגון "רופאים ללא גבולות" על סבלם של הפליטים שהגיעו לאחרונה לדרום סודן: "הם ישנים מתחת לעצים, ללא מחסה, ללא מזון, והמים העומדים לרשותם מתמעטים והולכים"

תרגם גרשון גירון

ד"ר ארנה ריניירס מארגון "רופאים ללא גבולות," מתארת את אשר ראו עיניה מסבלם של הפליטים בדרום סודן, במאמר שפורסם באתר הארגון.

המים נגמרו כברבאחד ממקומות הכינוס שהוקצו לכשלושים אלף פליטים חדשים שהגיעו לדרום סודן. מאחר שמחנות הפליטים באזור התמלאו אדם, הפליטים החדשים רוכזו במקום כינוס זמני. כאשר התרוקנו מאגרי המים במקום, החלו הפליטים לנוע לאתר אחר. הם ישנים מתחת לעצים, ללא מחסה, ללא מזון, והמים העומדים לרשותם מתמעטים והולכים.

אין כאן דבר שאינו קשה. בבוקר אחד בלבד באתר הפליטים הראשון חזינו בשש מיתות. אל המרפאה שלנו הגיעה אישה אחת כה מיובשת עד שהיא מתה במקום. אין ספק שאנשים מתים, ברור לגמרי שאנשים סובלים, ודאי לחלוטין שיש כאן משבר. איננו יכולים להתבונן בכך מהצד – עלינו לעמול קשה ככל יכולתנו לשפר את תנאי המחיה של אנשים אלה.

הדרכים כאן הן סיוט, בפרט אחרי גשמים, כאשר אי אפשר כמעט להגיע אל הנזקקים. יש לך רק מקומות אחדים במכונית, אז את לוקחת את החולים ביותר מקרב מטופלייך – אבל את נאלצת להשאיר אנשים מאחור בתקווה שתראי אותם מחר בבוקר. כרופאה זהו דבר מכאיב מאוד לעשותו. אבל אין לנו ברירה, עלינו לקבוע סדרי עדיפויות ולטפל באלה שמצבם קריטי.

הבעיה במחסות זמניים אלה היא שאין די ארגוני סיוע הומניטרי בשטח. אנשים אלה הלכו ברגל במשך שבועות, לכן הם חלשים כבר, בפרט הפגיעים יותר – הזקנים, ילדים מתחת לגיל חמש, נשים הרות. ארגון רופאים ללא גבולות סיפק מים באתר הפליטים הראשון, אלא שמאגר המים הסמוך למרפאה שלנו התרוקן. אין יותר מים באתר הראשון. אנחנו מטפלים ומחלקים מים באתר הזמני השני, אלא שגם המים המצויים שם עתידים להיגמר בקרוב. מסיבה זאת חשוב שסוכנות הפליטים של האו"ם ושותפיה יעבירו את האנשים האלה למקום טוב יותר, ללא דיחוי.

בכל מקום אנו ניגשים למרפאת האוהלים הקטנה שהקמנו. עלינו לקבוע סדרי עדיפויות, כדי לוודא שאנו מטפלים במקרים הקשים ביותר. אתמול, בדיוק כשעמדנו לצאת את המרפאה באתר הראשון, הגיע אלינו ילד קטן נושם בכבדות ובמצב של הלם. הצלחנו להציל את הילד, תזכורת בעיתה עבורי לסיבת המצאנו כאן ולמה שביכולתנו לעשות, אפילו בנסיבות הקשות ביותר.

בשבוע שעבר טיפלנו ב-537 חולים בשני האתרים הזמניים. 292 מהם הגיעו בשל שלשולים ו-40 בגין מחלות בדרכי הנשימה. מתוך 342 ילדים שהגיעו אל המרפאה ונבדקו בחשד לתת-תזונה, 38% היו בתת-תזונה, היינו הרבה מעל לסף של מצב חירום. בהתקרב עונת הגשמים, אנו מזהים גם מקרי מלריה ראשונים. אנשים חיים בצפיפות, ובבוא הגשמים, הטמפרטורות יורדות – לכן ודאי שנפגוש גם מחלות אחרות, ודלקות ריאות, בפרט בקרב ילדים צעירים, עתידות להתרבות.

למעט טיפולי החירום מצילי החיים שאנו מספקים, אפשר שההשפעה הגדולה ביותר שאנו יכולים לצפות לה היא במניעת מחלות. אנו מתחילים לחסן ילדים צעירים מגיל 15 נגד חצבת. חצבת היא מחלה מידבקת מאוד ולעיתים קטלנית, בפרט בקרב פליטים החיים בצפיפות רבה באתרים קטנים. אנשים אלה לא חוסנו, לכן אנו נוטלים על עצמנו משימה זאת כחלק מתגובתנו למצבי חירום.

המצב חמור. אין כמעט שום התקדמות במציאת מקום מחסה ל-30,000 פליטים אלה, גשמים ומגבלות לוגיסטיות משתקים גם הם את התנועה המאורגנת. לפליטים אלה אין אפילו יריעת פלסטיק לישון תחתיה – וכפי שאפשר לדמיין הדבר אינו משפר את מצבה הבריאותי של אוכלוסייה פגיעה מאוד זאת. אין שאלה – יש להעביר אנשים אלה מיד למקום ראוי שבו יהיו להם מזון, מים ומחסה, שבו הם יזכו להשגחה וטיפול רפואי, ובו אפשר יהיה להבטיח את בריאותם. הזמן אינו עומד לצידם.